מאמר ״ביום השני הקריב״ – ש״פ נשא, י״ד סיון תשל״ה - הרב יעקב גולדשמיד

קבלת עול מלכות שמיים וקבלת עול מצוות — סדר קרבנות הנשיאים כמודל לעבודת ה' (שיעור ג' — 770) תקציר שיעור זה מבאר את סדר קרבנות הנשיאים בפרשת נשא לאור עבודת ה' הפנימית. מתוך דיוק בשמו של נתנאל בן צוער ובקדימת שבט יהודה לשבט יששכר, מגלה השיעור מבנה שלם של שלוש דרגות ביטול: ביטול לבעל הרצון (יהודה), ביטול בלימוד התורה (יששכר–נתנאל), וקבלת עול מצוות (זבולון) — בהקבלה מדויקת לסדר נעשה ונשמע, לשתי פרשיות קריאת שמע, ולקדימת התפילה ללימוד. הנקודה המרכזית ביסוד השיעור עומדת ההבחנה בין קבלת עול מלכות שמיים לקבלת עול מצוות: קבלת מלכות שמיים אינה קבלת הרצונות הפרטיים אלא ביטול לבעל הרצון עצמו — על דרך "עבד למלך" שאינו מחשב פרטים אלא מתבטל כולו. זהו עניין נעשה שחייב להקדים את נשמע, ועניין מודה אני הכללי שחייב להקדים את לימוד התורה. אף בתוך לימוד התורה גופה נדרשת אותה תנועה של ביטול — נפשי כעפר לכל תהיה — כי התורה ניתנת רק במתנה, ורק מתוך הביטול השלם מגיעים לגילוי נתיב לא ידעו עיט — רזי תורה הנסתרים מן השכל הרגיל. עיקרי השיעור דיוק בסדר שמות הנשיאים — בכל השבטים מוקדם שמו של השבט לשמו של הנשיא, אך אצל נתנאל: "נסנל בן צוער" — שמו הפרטי מוקדם. מכאן שהקרבתו ביום השני קשורה דווקא לעניינו המיוחד של נתנאל בן צוער, ולא רק למעמדו כנשיא יששכר. שתי פרשיות קריאת שמע כמודל יסודי — פרשה ראשונה היא קבלת עול מלכות שמיים — ביטול לבעל הרצון; פרשה שנייה היא קבלת עול מצוות — ביטול לרצונות הפרטיים. ההבדל: בקבלת מלכות שמיים האדם מתבטל לגמרי ("אני עבד שלך"), ורק לאחר מכן בא לקיים פרטי המצוות כתוצאה מביטול זה. שלוש דרגות ביטול כנגד שלושת השבטים — יהודה (יום ראשון): ביטול כללי, מסירות נפש, כנחשון שקפץ ראשון לים — זהו "מודה אני" ו"נעשה"; יששכר–נתנאל בן צוער (יום שני): עסק התורה מתוך ביטול — "נשמע"; זבולון (יום שלישי): קיום המצוות בפועל. נתנאל בן צוער — ביטול שבלימוד התורה — השם "נתנאל" מורה שהתורה ניתנת כמתנה, ו"צוער" לשון צוהר וגם צער: "דרכה של תורה לחיות חיי צער", דהיינו שלא להשתמש בגשמיות יותר מהמוכרח. ביטול זה — נפשי כעפר לכל תהיה — הוא תנאי לכך שיִגָּלוּ לאדם רזי תורה בנתיב לא ידעו עיט. חידוש: הביטול נדרש גם בתוך לימוד התורה עצמה — לא די בביטול שבתפילה שלפני הלימוד. גם בשעת הלימוד עצמה צריך להחדיר את תנועת "יהודה" — ביטול לבעל הרצון, כמאמר חז"ל: "כל תלמיד חכם שאין שפתותיו נוטפות מר — אינו תלמיד חכם." זמן הגאולה — בימות המשיח יהיה הביטול שלם ומוחלט, "כעפר" ממש, ולא תהיה שום תפיסת מקום לגשמיות — וזהו השלמות העתידית של "נעשה ונשמע" ושל סדר קרבנות הנשיאים כולו. השיעור מגלה שסדר הקרבנות אינו עניין היסטורי בלבד, אלא מבנה עבודה פנימי קבוע: קודם הביטול הכללי לבעל הרצון, ואחריו — התורה, ואחריה — המצוות.