מאמר ״הוי לי בעוזרי ואני אראה בשונאי״ י״ב תמוז תשי״ז #3 הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״הוי לי בעוזרי ואני אראה בשונאי״ י״ב תמוז תשי״ז #3 הרב יעקב גולדשמיד חוקים, משפטים ועדות — שלוש דרגות המצווה בשיעור זה נעמיק בענין שלוש הבחינות שבכל מצווה ומצווה — חוקים, משפטים ועדות — ונבחן את הנקודה הפנימית שבה המצוות מגלות את עצמותו ית' שלמעלה גם מסובב, ואת החילוק בין קבלת עול לרצון שבלב. תקציר השיעור עוסק במאמר חסידי (ככל הנראה ממאמרי הרבי הריי"צ) העוסק בפסוק "זמירות היו לי חוקיך". הרבי מבאר מדוע דוד המלך שיבח דווקא את ה"חוקים" שבתורה ודווקא בלשון "זמירות": משום שחוקים הם ביטוי לרצון העליון שלמעלה מטעם ודעת, ועל ידי ההתבוננות שכל המצוות בחינת חוק — כלומר שכל העולם בטל לגבי התורה — התבטלו ממילא כל הסוערים על דוד. לאחר מכן נכנס השיעור לסעיף ז' של המאמר, שם מובאת נקודה עמוקה יותר: מלבד בחינת החוק (=רצון עליון) ובחינת המשפט (=ירידת התורה לגדרי עולם), קיימת בכל מצווה גם בחינת עדות — והיא מגלה את עצמות אין סוף שלמעלה גם מסובב, שלא שייכת לו שום ידיעה ושום השגה. השיעור מסיים בהצגת החילוק בין שני אופני עבודת ה': קבלת עול (עבד הנכפה מצד האדון) לבין רעוא דלבא (רצון פנימי של הנשמה עצמה), ואת המשך הביאור נדחה לשיעור הבא. הנקודה המרכזית כל מצווה ומצווה כוללת שלוש בחינות: בחינת חוק — הרצון העליון שלמעלה מגדרי עולם; בחינת משפט — המצווה כפי שירדה להתלבש בגדרי עולם עם טעם וסברה; ובחינת עדות — שהיא למעלה אפילו מרצון, ומגלה את עצמות אין סוף הבלתי נתפס בשום השגה, אפילו לא בידיעה שלילית. כשם שהעדות בהלכה נוגעת לדבר הנסתר לגמרי מן הדיינים ואי-אפשר להגיע אליו בשום היסק שכלי, כך המצוות בבחינת עדות מאירות את מה שלמעלה מכל גילוי. עניין זה קשור אל בחינת רעוא דלבא — הרצון הפנימי של עצם הנשמה — שדרכו נתפס הבלתי-נתפס. עיקרי השיעור "זמירות היו לי חוקיך" — דוד המלך שיבח את "חוקיך" משום שהחוק מבטא את הרצון העליון שכל העולם כולו בטל לגביו; על ידי הכרה זו ממילא כל המציקים ("הסוערים") מתבטלים, כי אין להם מציאות לגבי התורה. (סעיפים א'–ו' של המאמר) שלוש בחינות בכל מצווה — אין מצוות שהן רק חוק ואחרות רק משפט; בכל מצווה ומצווה ישנן שלוש בחינות כאחת: החוק שבה (רצון עליון), המשפט שבה (טעם וגדרי עולם), והעדות שבה (גילוי עצמות). פירוש "עדות" בפנימיות — "עדות" בלשון הפשוט היא גילוי דבר הנסתר לגמרי (כגדי שקרה באנטרקטיקה ודיינים בירושלים); בחינת העדות שבמצוות היא גילוי עצמות אין סוף שלמעלה מסובב ומכל ידיעה, אפילו לא ידיעה שלילית. ממלא וסובב ועצמות — הרבי מדרג: ממלא = מה שמתלבש בתוך העולמות; סובב = שמקיף אך אינו מתלבש, ונתפס בידיעה שלילית ("יודע שאינו מבין"); עצמות א"ס = אינו נתפס כלל, ועל דרגה זו מעידות המצוות. קבלת עול לעומת רעוא דלבא — החילוק שנפתח בסוף השיעור: קבלת עול היא עבודה מצד ה"אדון" הכופה את העבד; רעוא דלבא הוא הרצון הפנימי של עצם הנשמה, שאינו יוצא לעצמו כלל, וכל רצונו שיתגלה האלוקות בעולם — ביאור זה ידון בשיעור הבא.