לקוטי שיחות פר׳ שמיני - "מהות של המספר שמונה וזיקתו לגאולה העתידית" - חלק ג׳ - הרב מאיר דוד

הפסוק מבאר. מדוע דווקא ביום הזה יראה השם ולא קודם? משום שהוא היום השמיני. יום השמיני הוא יום שבו הקדוש ברוך הוא יבוא להיראות לכם. ומשום כך יש בו קדושה נעלת משבעת הימים הקודמים. זה יותר קדוש מאשר שבעת הימים הקודמים. כי כל מספר שבעה חול מספר שמיני קודש. זהו גם אתה. מדוע מילה דוכה שבת? כי מילה היא בשמיני ושבת היא בשביעי. והרוחני דוכה הגשמי. מעל הטבע >> זה מעל הטבע כן זה רוחני שבעת ימים זה בתוך הטבע שבעת ימי הבניין שבעת ימי המעשה בתוך הטבע אבל יום השמיני זה מעל הטבע זה משהו אחר לגמרי ואכן זה יום מסוגל שהקדוש ברוך הוא יראה להם זה שהוא קורא למספר שבעה חול אומר הרבי אף שאין כוונתו לחול ממש שהרי שבת היא קודש. שבת היא מתוך השבעה ימים והוא קורא להם חול. שבת זה קודש. אלא כיוון שאף יום השבת נכלל בשבעת ימי הבניין, הרי הוא עדיין

קשור עם הבריאה, עם חול. לגבי מספר שמיני שהוא נעלה מכללות עניין הבריאה והוא מיוחד אליו יתברך. אפילו שבת נקראת בשם חול. שמונה זה גם מעל שבת. לכן כמו שהוא אמר קודם, המילה דוחה שבת. כי מילה זה ביום השמיני. זה משהו מאוד נעלה, יותר נעלה עד כדי שהוא דוחה את השבת. כך כמובן גם מהדוגמה שמביא כאן הכלי יקר למעלת הקדושה שמספר שמונה, הכלי יקר מביא שהכינור של לימות המשיח יהיה משמונה נימים. בית המקדש היה כינור של שבעה נימין. ופשוט הוא שהכינור של בית המקדש שהיה של שבעה נימין היה קדושה. היה הקדוש. כינור של בית המקדש זה כינור של בית המקדש אלא שלגבי הכינור של ימות המשיח הוא נקרא חול אומר הרבי כל העניינים הרי משתקפים בתורה מצינו בדומה לזה גם בנוגע לתורה תורה אפילו דעולם הזה תורה שלומדים בעולם הזה הרי היא קודש ועם

כל זה לגבי תורתו של משיח היא נקראת בכהלת שלמה המלך קורא לתורה של שלל של שלנו לגבי התורה שלמות המשיח אבל למרות שזה קדוש אין אין דבר קדוש כמו התורה זה אמר כהלת >> לא זה לא זה בפרק פרק יא אבל אם זה בהתחלה קורא לתורה >> אבל הוא קורא לתורה שלומדים ש >> של תורה של העולם הזה זה ביחס לתורה שלמות המשיח זה אבל אלא אומר הרבי שצריך להבין תירוצו של הכלי הקר הרי אינו מסיר לכאורה את קושייתו כמעדרבה הקושיה מתחקת כיוון ששמיני הוא מדרגה כזו שהיא מיוחד איליו יתברך זה רק זה רק רוחנית ורק רק למעלה נעלה לגמרי מכללות הבריאה אין לה לכאורה כלל שייכות לשבעת ימי המילואים שהם כנגד שבעת ימי הבניין. מדוע אם כן נקרא היום זה בשם שמיני שפירושו שהוא המשך לשבעת הימים הקודמים. אבל באמת שהרבי כלי יקר אמר שהוא קוראים לזה שמיני כדי להדגיש כי שמונה זה מדרגה

מאוד נעלה אבל בכל אופן אבל זה כשאומרים שמיני זה מייחס את ה את היום הזה לשבעת ימי הבניין ואנחנו אומרים שזה לגמרי מנותק לגמרי למעלה אז פה הרבי בא עם עם ההסבר שלו על העניין הזה והביאור בזה כל הגילויים דלעתיד תלויים בעבודתנו אתה אף שהגילויים דלעתיד הם מבחינת שמיני כמעומד במאמר הזל הנהל כינור של שמונה נימין זה גילוי של עתיד למעלה מכללות עניין הבריאה ונבראים בעבודתם אינם יכולים להגיע לשם אי אפשר להגיע עם העבודה שאנחנו עובדים פה לגילויים של העתיד אלא שהגילויים יבואו בדרך התעוררות מלמעלה זה יהיה גילויים שיבואו מלמעלה לגמרי מלמעלה בלי קשר בלי בלי זה שהעבודה שלנו תביא אותנו לשםצד שני תלוי בעבודת >> הנה הוא אומר מכל מקום נדרשת עבדתנו אתה בכדי להמשיך את אותו מדרגות שהעבודה היא כלי להם וזה בעולם וזה בשלמות העבודה ואז

בשלמות העבודה ינתנו מלמעלה את הגלויים ולעתיד שהם שהם נעלים מהדרגה שהעבודה יכולה להגיע אליהם. זאת אומרת ככה, העבודה לא יכולה להביא את הגילויים של העתיד, אבל כדי להגיע לגילויים של העתיד, מוכרחים לעשות פה עבודה מושלמת ועד אנחנו נקבל את הגילויים של העתיד, נקבל אותם. הוא מדביר >> משהו שלמעלה מהעבודה שהוא >> זה לא שייך בעבודה אי אפשר להגיע לשם אבל אם אנחנו נגיע עד לשם אז משם אנחנו נקבל את הגילויים של העתיד הוא יביע את זה דוגמה לזה בשבת ישנם בכללות שתי מדרגות קודם כל שבת הוא אחד משבעת ימי הבניין אלא שביחס לשישה ימים הקודמים הוא קודש אלא שהקדושה גם קשורה עם הבריאה מבחינת השתלשלות זה בהשתלשלות ונמשכת על ידי ד עבודת בני ישראל שעל זה נאמר לעשות את השבת אנחנו עושים את השבת אנחנו מביאים את הקדושה הזאת של שבת

זה דבר אחד שיש בשבת אבל יש עוד דבר שיש בשבת >> שבת הוא מאין של עתיד של היום שכולו שבת שהיום הזה שלמעלה מהשתלשלות וכאמור לאל אי אפשר להגיע למדרגה זו על ידי עבודה כמה שנעשה עבודה אנחנו לא נצליח להגיע למדרגה הזו אלא אלא שהיא נמשכת מלמעלה. אם אנחנו עושים את העבודה אז יש לנו אז ממשיכים לנו מלמעלה בדרך התרות דלילה. כפי שנאמר בגמרא שעל בחינה זו בשבת אמר הקדוש ברוך הוא מתנה טובה יש לי בבית כנזיי ואת שבת שמע. זה זה של הקדוש ברוך הוא >> שהוא מניק לנו את זה >> והוא נותן לנו. אבל למה הוא נותן לנו את זה? אם אנחנו נוסעים את העבודה שלנו אז הוא נותן לנו מתנה. עכשיו הרבי מסביר מה זה מתנה. מדרגה זו של השבת היא מתנה מלמעלה. הוא מסביר, מתנה ניתנת למקבל לא על ידי עבודתו. לא נותנים מתנה למי שעובד ומגיע לו שכר בשביל זה. זה לא מתנה.

דווקא משום שנותן רוצה לתת לו מתנה. אם נותנים לו זאת בגלל עבודתו הרי היא שכר ולא מתנה. >> נכון? אם זה בגלל העבודה אז זה שכר מתנה פירושה של דבר שזה לא בגלל שאני עבדתי מה שכר שמגיע לי אלא מגיע לי אני רוצה לתת מתנה אבל מה פה אנחנו רואים שכדי לקבל מתנה אנחנו צריכים לעשות משהו >> מה אמרת בגמרא מלא >> או הנה חכה חכה >> היא אומרת >> אבל עם כל זאת גם הבחינה הנעלת של שבת נמשך דווקא לאחר עבודה שקדמה לה כמאמר הזל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת נכון אמנם שאין העבודה מעוררת וממשיכה את בחינת המתנה של שבת אבל בדברי חז"ל כתוב כדברי חז"ל אילב דביד לניך נפשי לא הבייבלי מתנתא בן אדם שנותן מתנה אז הוא בכל אופן מקבל משהו ממי שהוא נותן לו כי אם הוא לא היה עושה לו נחת רוח אז הוא לא היה נותן לו מתנה סתם שם ללכת לתת מתנה למישהו הרי זה

לא זה לא קורה למי נותנים מתנה למי שהוא עושה נחת רוח אמנם הנחת רוח שהוא עושה המתנה היא לא שכר של בשביל הנחת רוח נחת רוח רק מעוררת את ה את ההתעוררות לתת את המתנה המתנה היא לגמרי מופרשת מהנחת רוחד שני זה מה שקורה מקד ששבות מי זה מקד ששבותכן לכן לכן זה המעלה של השבת א >> איפה העודת ישראל בשבת >> כתוב מי שטרך מי שטרך בערב שבת >> תעשה את השבת את השבת קדש זה הקדוש ברוך הוא >> בטח כתוב את קידשת את יום השביעי לשמך הקדוש ברוך הוא קידשזה מתנה טובה יש לי יש לי >> אה מה אנחנו עושים השבוע >> אנחנו צריכים להתכונן גם בגשמס וגם ברוכניס שבת >> כן כל הכל כל ההכנות בגשמי והכנות ברוך מייס בשביל שיהיה >> שיהיה שיהיה שנוכל לקבל את המתנה הזאת של שבת >> אבל המתנה הזאת של שבת היא עוד לפני ש לפני שנברנו ה מתנה הז של שבת עוד

>> מה פתאום >> היא בבית גנזי זאת אומרת עוד לפני שנקרא >> זה הקדוש ברוך הוא עשה את השבת לעצמו הוא נח בשבת >> לא אבל את הרעיון הזה של מתנה זה >> בכלל נברא אתה תזכופן אישי >> אתה צריך לעבוד אתה צריך לשמור את השבת צריך להתכונן לשבת זה לא >> יש את זה צריך להיות כלי שכאשר נותן לו מתנה בגלל נחת רוח שגרם לו הוא נותן לו הרבה יותר ממה שהיה מתבקש מן הנחת רוח ובזה מתפטאת המתנה הוא עשה לו נחת רוח ח כזה נחמד אז הוא נותן לו מתנה משהו בעין ארוך דרך זה הוא גם מנוגע לגילויים שהיו ביום השמיני למילואים אף שהגילויים הם מדרגה כזו שאין העבודה מגיעה אליה העבודה לא מצליחה לזכות לגילויים האלה אף על פי כן נמשכו לאחר העבודה בשבעת ימי המילואים לאחר שלמות העבודה נמשכה גם ההיתרות הדלילה שמצד עצמה ולכן נקראת בשם שמיני משום שבא לאחר

העבודה של שיבעה. העבודה של שיבעה הייתה הייתה סיבה למה לתת מתנה כל כך גדולה של שמיני. על פי הנל אומר הרבי אפשר לבאר גם את הקשר של פרשת שמיני לספירת העומר שבשנים רבות קוראים פרשה זו מיד אחר הפסח התחלת ימי הספירה. קשר למצוות ספירת העומר נאמר בתורה תספרו 50 יום ושואלים המפרשים שואלים >> הרי זה לא 50 על כך הרי אין סופרים אלא 9 ו40 יום ומתרצים שבני ישראל על ידי הספירה על ידי עבודתם ממשיכים רק את מט שערי בינה שבעה שבועות תספור לך בחינת שבעת ימי הבינן הבניין אבל מכיוון שהם ממשיכים על ידי עבודתם את תת השערים אז נותנים להם מלמעלה גם את שער ה50 שזה מתנה שלא בערך שהוא על דרך שמיני למעלה משבע משבעה שלכן ההמשכה של שער החמיש הוא בחג השבועות זמן מתן תורה שבישת מתן תורה היה מעין הגילוי דלעתיד אז אז הגילוי של שער החמישי

הוא גם מעין הגילוי דלעתיד ולכן נאמר תספרו 50 יום כי גם את שער ה50 מקבלים בני ישראל על ידי עבודתם זה אמנם לא שכר עבור עבודתם כי עבודתם לא יכולה להגיע למדרגה הזאת של ה-50 אבל בגלל שהם עשו את העבודה של 49 אז נותנים להם מלמעלה מתנה את ה-50 באמת ספירת העומר היא הכנה רק למתן תורה >> לא רק לא לא סליחה לא רק למתן תורה שהוא מעין הגילוי דלעתיד אלא הכנה גם לגילוי דלעתיד עצמו פה מגיע העניין של הקשר בין ספירת העומר לגילויים של העתיד לגאולה ידוע הלשון בפסוק כי מייצתך מארץ מצרים כתוב כימי זה לשון רבים שואלים המפרשים והרי יציאת מצרים הייתה ביום אחד >> אז למה כתוב כי מי ציתך היה צריך להיות קיום צתך >> בטז בן ניסן טו בן ניסן הייתה יציאת מצרים מבאר כבר את גדושת מוריך מיד מור ששלימות היציאה ממצרים תהיה רק בגאולה העתידה

בקרוב ממש ועד אז קיימים עדיין מצרים וגבולים שיש להשתחרר מהם כל אחד מכיר אותם מטו ניסן שנת ב אלופים תמח שאז הייתה יציאת מצרים נמשכת כל העת יציאת בני ישראל ממצרים ככל שנמשך הזמן מטעלים יותר ויותר כל הזמן מטעלים כל הזמן יוצאים מעוד מיצר ועוד מיצר ועוד מיצר בגללות >> כל הזמן כן אבל כל הזמן אנחנו יוצאים פה יש הערה חשובה אנחנו נלמד את ההערה הזאת אחרי שנגמור את השיחה זה הערה מאוד מאוד מעניינת וחשובה עד שבקרוב ממש תבוא הגאולה העתידה שאז יצאו לגמרי ממצרים. זה גם נותן הסבר למה אנחנו אומרים שכל אחד צריך לראות את עצמו כאילו היום יצא ממצרים. כי היסיאת מצרים ממשיכה כל הזמן. אנחנו כל הזמן יוצאים ממצרים. >> נכון? אני באמת מרגיש את זה. >> כן. העבודה הראשונה של בני ישראל מיד לאחר צייה מארץ מצרים ממצרים יש עוד במצרים עוד

באמצ >> כולם גם אני במצרים כולם במצרים >> כולם במצרים >> כן >> לא בתוך מצרים עצמם הוא יוצא >> אה הואמצרים שבמצרים >> העבודה הראשונה של בני ישראל מיד לאחר היציאה מארץ מצרים הייתה ספירה על דרך ספירת העומר הם ספרו את הימים עד שיקבלו את התורה. כלומר שספירת העומר היא הצד הראשון בעבודה כדי שנקבל לבוא לכימי צתך בשלמות לגאולה העתידה בחינת שמיני. כדי שנקבל את המדרגה של שמיני, את הגאולה העתידה שהיא בעין ארוך, צריכים צריכים לספור ספירת העומר. קודם כל זאת העבודה. על פי זה יבן טעם הדבר. פה יש יש דבר מעניין. אנחנו צריכים לדעת שבקורבנות ההלכה היא שהלילה הולך אחרי היום. קורבנות שהקריבו היום אז את האימורים מקריבים בלילה. זה שייך ליום שעבר. אבל ככה בכל דבר אנחנו היום הולך אחרי הערב כל שבת חג אנחנו מתחילים בלילה והיום הולך

אחרי הלילה. אז אומר הרבי על פי זה יובן טעם הדבר שספירת העומר מתקיימת בלילה והיום הולך אחר הלילה זאת אומרת אם היום ספרנו 14 אז מחר זה 14 בלילה הבא זה יהיה 15 כי היום הולך אחרי הלילה למרות שלמה סופרים את העומר ממתי סופרים את העומר על מה סופרים הרי הקרבת העומר הרי היא קורבן אנחנו אנחנו סופרים היום הראשון שספרו את העומר אנחנו סופרים היום הראשון ש שהקריבו את הקורבן זה יום ראשון יום השני אחרי הקרבת הקורבן זה היום השני היום השלישי זה אחרי הקורבן הכל הולך אחרי הקרבת הקורבן אז אם זה הולך אחרי הקרבת קורבן זה בקורבנות הדין הוא שהלילה הולך אחרי היום אז למה פה בספירת העומר אנחנו עושים היום הולך אחרי הלילה >> זה לא נהיה ממחר אחרת הפסח זה נהיה מהפסח >> כן ואילו בספירת האומר הרי אף שעניינך היום >> מה >> לכן מתחילים ביום השני של פסח

ממחרת הפסח אבל אם אתה אומר שהעומר הראשון הוא שייך ליום >> העומר הראשון שייך ליום >> העומר הראשון >> הוא בטז >> קרבת העומר >> אבל הקרבה של טז שייך לטו ככה אתה ככה הרב אמר >> וקורבנות אנחנו אנחנו אומרים שהלילה הולך אחרי היום אז >> זה שייך לטב >> לא הכבת העומר היא ב בת בט"ז >> של הלילה של ת"ז >> לא >> בבוקר של ת"ז >> מקריבים את העומר אז הלילה שאחרי הוא עד שייך ליום הראשון ואנחנו כבר סופרים אנחנו כבר סופרים כל יום את ה את הלילה והיום הולך אחרי הלילה ואילו בספירת העומר אף הרי אף שעניינם עניין הימים שעברו מהבראת הקרבת העומר ועקרבת העומר הדין הוא שהיום הולך אחר הלילה ואינו מובן כיוון שהמצווה היא לספור את הימים מהעקרבה מדוע אם כן יהיה דין הספירה שונה מדין העקרבה היו את הספירה צריך לעשות שהלילה ילך אחרי היום

והביאור בזה החידוש בגאולה העתידה לגבי יציאת מצרים ומתן תורה הוא שביציאת מצרים ואפילו במתן תורה היה הגילוי מלמעלה לא על ידי עבודה כן בני ישראל שספרו 49 יום הגילוי של מתן תורה לא הגיע בגלל שהם עבדו את העבודה הזאת שכנף שספרו אתה ב40 יום הרי הם ספרו והם חיכו והם ציפו הם עשו עבודה אבל זה לא עבודה מספקת לא הייתה אפשרות במשך זמן קצר זה לצאת בכוח עבודתם בלבד ממט שערי טומא לא זה לא היה שייך זה היה עבודה אבל זה לא לא זה מה שעשה את זה זה לא זה לא היה זה לא הביא תוצאה של לצאת ממת שרי טומ ולהזדכך כל כך שיהיו ראים לקבל את התורה הקדושה כן ולכן לכן לאחר הבמשוך היובל, לאחר מתן תורה, זאת אומרת הם לא הזדכחו, הם לא עשו זיכוך כזה מושלם שבגלל זה הגיע להם שיקבלו את התורה, כי זה לא היה מושלם ב-49 היום אי אפשר להספיק את זה.

ולכן לאחר במשוך היובל כשנגמרה נגמר מתן תורה לאחר מתן תורה נשאר העולם בחומריותו עד שהיה יכול להיות אחר כך חטא העגל שורש כל החטאים שאחרי זה לא השפיע על העולם העולם נשאר חומרי >> כמו שהרב אמר בהתחלה שמתנה בין מתנה לעבודה >> כן כן מה שאין כי הם בגאולה העתידה זה שם יהיה משהו אחר כיוון שתבוא תבוא על ידי עבודת בני ישראל שהחלה ביציאת מצרים לבכך לא רק את עצמו כי גם את חלקו בעולם ומתוך כך יהיה העולם כלי לקבל את הגילוי שלמעלה בפנימיות וכמו שכתוב וניגלה כבוד הבי וראו כל בשר שגם הבשר הגשמי יראה את כבוד היה >> כן כי שמה כבר יש עבודה של כל הדורות האלה זה כבר זה כבר מתחילים התחילו אז וממשיכים כל הזמן לעשות את העבודה ואף שעבודת הנבראים אינה כלי לגילוי דלעתיד הרי הגילוי דלעתיד אמרנו שקודם שזה בגלל שמתנה העבודה היא לא מספיק

לא מספיקה בשביל להצביא את הגילוי הזה מכל מקום כאמור לאילה נתנו לאחר שלמות העבודה הגילויים מלמעלה גם באופן של התרות עד לילה מצד עצמה אבל הם ינתנו לא כמו שבמתן תורה אלא הוא בפנימיות הם ינתנו בפנימיות ואז כבר לא יכול להיות סיטואציה של חלילה איזה חטא או משהו כי זה יהיה גילוי כזה שגם הבשר יראה אלוקות נמצא שהגילויים של הגאולה העתידה יש בהם שני קצוות התגלה א' התגלה אור שהוא נעלה לגמרי מהעולם ואפילו בעבודה הנעלת ביותר אי אפשר להשיגו כל העבודה של כל בני ישראל בכל השנים האלה שמיציאת מצרים עד היום אי אפשר להשיג את הגילוי הזה. בכל זאת יהיה הגילוי בתוך העולם בפנימיות. בגלל העבודה של עכשיו זה הכבוד >> העבודה לא יכולה להביא את זה אבל בגלל שאנחנו עובדים אנחנו נקבל את זה מתנה אבל זה יתגלה בפנימיות זה ישפיע על ה על

הגשמיות אנחנו בעיני בשר כל בשר יראה אלוקות כיוון שספירת העומר יהיה העבודה הראשונה בהתכוננות לגאולה עתידה הרי אמרנו ש הספירת העומר היא הספירה שעשו בני ישראל והיה העבודה הראשונה שבני ישראל התחילו שהם יצאו ממצרים >> המצווה >> אה כפירה הם עשו את זה וזה ההתחלה של כל העבודה של כל הדורות עד לגאולה העתידה הרי מסכרה נדע מהותה מכך שסכר העבודה באופן של מתנה הוא הגאולה העתידה המתנה הגדולה הזאת שאנחנו עומדים לקבל היא מתנה כל כך גדולה מזה אנחנו נדע כמה חשוב המצווה שאנחנו נותנים הרי הרי שגם בעבודה זו עצמה יש שני הקצוות בדוגמת הגילויים של הגאולה עתידה הרבי מסביר מה הספירה יש בה את שני שני הצדדים האלה א' עניין הספירה הוא למנות את הימים מאת העקרבה זהו המשך של קודשים כן זה ההמשך של קודשים אנחנו אנחנו סופרים מיום העקרבה. לפי זה

אז היינו צריכים לספור הלילה אחר היום. כן. אבל בכל אופן עם זאת הספירה עצמה היא העבודה שהיא מכשירה את העולם לגילוי דווקא כפי סדר הבריאה. וסדר הבריאה הרי ברשחשוכה ועד נאורה והתחלה הלילה ואחר כך היום. היום הולך אחר הלילה. אז הספירה מצמלת את שני הצדדים. מצד אחד זה עבודה שספירה שאנחנו סופרים מיום העקרבה שזה שייך לקורבנות שהיום הולך לפני הלילה ומצד שני את הספירה אנחנו סופרים באופן כזה שהלילה הולך שהיום הולך אחרי הלילה ולא הלילה אחרי היוםחי בלילה >> והיום הוא הוא הולך לאחרי הלילה >> יכול אתה יכול לברך על ה >> אם מישהו לא סופר בלילה סופר ביום לא >> למה לא ביז אני לא מבין אז למה לא זוכרים ביז >> מה >> צריך להתחיל ביז >> אנחנו יש את שתי הדברים בספירה הספירה היא גם סופרים ממתי שהוקרי בקורבן וגם יש בספירה את העניין הזה שהיום הולך

אחרי הלילה שני הדברים >> בסדר אז כן בלילה יעשו אבל בלילה אחר כך לא עוד היום >> אבל יש שני אבל רוצים דווקא שזה יהיה בעוד ברשחשוכה ועוד נאורה גם למחות כתוב ספרתם לכם בזה הוא מסביר הרבי בקודשים הסדר הוא שהלילה הולך ככה היום הפך מסדר העבודה בבריאה ויהי ערב ויהיה בוקר כי סדר העבודה בבריאה הוא מלמטה למעלה התחלה היא בחושך ועל ידי העבודה העולם מזדכך עד שנעשה כלי לאור האלוקי אבל בקודשים הסדר של הגילוי אור הוא מלמעלה למטה ההתחלה היא באור וגם הלילה שבא לאחר היום הרי יזו עבודת הבירורים ההבאה הבאה מצד הגילוי אור הגילוי של יום נותן כוח לרדת לחושך ולברר אותו ככה זה הולך בקורבנות בספירת העומר שעבודתי ביאורים מלמטה למעלה לזכך את העולם עד שיהיה כלי לגאולה עתידה הסדר הוא ברשחשוכה ועוד מאוד ורה תחילה הלילה ואחר כך היום זיכוך חושך העולם

והדרך מלמטה למעלה אלא שעם זאת הספירה היא המשך לקורבן כלומר שבעבודת הספירה ישנו כוח של קודשים של גילוי אור מלמעלה שיהיה נמשך על ידי עבודת הספירה ופנימיות בעולם הגאולה האמיתית השלמה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש >> למה למה הספירה של בני ישראל לא פעל שום דבר והספירה שלנו כן כן >> לא היה מספיק זמן אנחנו אנחנו כבר עובדים מאז כל השנים שזה לא עשה כלום >> לא לא עשה כלום לא עשה כלום >> ולא היה מספיק בשביל לתת גילוי קדש כמו של התורה >> כן כן זה לא היה מספיק הם עשו עבודה אבל בגלל שהם עבדו הם זכו למתנה אבל זה לא היה מספיק בשביל להתביא את המתנה הזאת אבל יש פה הערה שכדאי ללמוד אותה 19 >> הארוכה הארוכה >> רואה 19 הרבי אומר >> כן >> הרבי אומר קודם >> ש שיציאת מצרים הוא מביא בשם האדמור הקודם הרבי הקודם שיציית מצרים נמשכת מאז שבני ישראל ינצאו

ממצרים עד הגאולה העתידה כל הזמן יוצאים ממצרים כל הזמן ממשיכים להתעלות וככל שנמשך הזמן מטלים יותר ויותר. כך אומר הרבי. אז ביערה הוא שואל אף כי במשך הזמן הערה 19 ישנם כמה שינויים בעליות וירידות? כן הרי אמר קרא שבע ייפול צדיק וקם. פסוק כתוב שבע ייפול צדיק וקם. שהנפילה היא בשביל הקימה ועלייה שלה אחרי זה. זאת אומרת שבעצם הנפילה היא לא נפילה. הנפילה היא חלק מהעלייה. כדי הנפילה היא כדי שתהיה עלייה יותר גבוהה ונפילה וירידה זו מוכרחתי זה דבר שנקבע ככה מראשית הבריאה שהיא תהיה נפילה והנפילה תביא את העלייה אנחנו נדלג על הסוגריים >> הוא כמבואר במקום אחר בארוכה אשר בין >> מדרגה קודמת >> מדרגה קודמת למדרגה נעלת יותר שאחרי שאחריה צריך להיות ביטול באמצע וגם בסדר הירידה מלמטה למעלה מלמעלה למטה כנו אשר בין יש ליש צריך להיות עין באמצע

כמבואר בשערי יוירו תמחל יביאו לבוש מלכות פר כד כן וכיוון שהירידה היא הכנה מוכר היא לעלייה למדרגה יותר נעלת. הרי אין זה ירידה אמיתית. זה אמנם ירידה אבל זה לא אמיתי כי זה בסך הכל הכנה לעלייה שבא אחר כך. כי אם חלק מן העלייה נעלת יותר. בדרך אפשר יש לומר אשר בהכרח לומר כן. אין אופציה אחרת. רק >> יכוללה >> לא יכול להיות אחרת. זה מוכרח להיות שיהיה ירידה לפני העלייה. למה? הוא מסביר כי מכיוון שכוונת הבריאה שהיא ירידה והשתלשלות מלמעלה למטה היא שתהיה אחר כך עלייה אחר עלייה מלמטה למעלה הרי השתלשלות הייתה מלמעלה למטה בבריאה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ברא העולם פה תחתון שאין תחתון למטה אמנו והכוונה הייתה שתהיה עלייה רציפה ללמעלה כל הזמן כן הרי צריך לומר שנעשה כן בפועל. מכיוון שזאת הייתה הכוונה של הבריאה אז הכוונה של

הקדוש ברוך הוא צריכה להתבצע. אז על כך נעשה. אבל הרי יש ירידות בוכחים להגיד שהירידה היא חלק מן העליות. שמאז נגמרה הירידה התחילה עלייה אחר עלייה. כי אין מעקב. זאת הייתה הכוונה. אין מעכב ושלום. יש מה שמעכב את הקדוש ברוך הוא את הכוונה שלו. אם הוא התכוון שתהיה עלייה אחרי הירידה פה לעולם הזה אז לא יכול להיות שמישהו יעקב אותו אז מוכרחים להגיד שכל הירידות זה חלק מהעלייה בפרט שכוונת הבריאה קודמת לבריאה ואין שם שום מציאות שורש ומקור לא לעומת זה בכלל הרי הכוונה של הבריאה הייתה לפני כן ואז לא היה שום לעומת זה אז לא יכול להיות שהלעומת זה יהיה חלק מהכוונה של הבריאה כמו שנמשיכת לוקח ועל כורכך צריך לומר שהבחירה הרי יש בחירה ליהודי נוגעת רק במצבם של פרטים. >> כל בן אדם פרטי יש לו פרט הוא אצלו נוגע הבחירה אבל אינה אבל אינה משנת את הסך הכל

של הבריאה בכללותה שהיא בעלייה תמידית. הבריאה היא עלייה תמידית. הפרטים יש להם בחירה, הם יש להם ירידות. כיוון שכך הוא כוונת הבריאה. הרי ככה הקדוש ברוך הוא התכוון כשהוא ברא את העולם. אם כך התכוון אז בטוח שזה נעשה כך. ובעומק יותר הרבי לא מסתפק בזה. כעת הוא אמר שמדובר על הכלל והפרטים הבחירה שלהם ולא בכלל. באור מקטר צריך לומר שגם באיש הפרטי מתקיימת כוונת הבורא שהוא בעליית מידית. מה ישנה? אם הסיבה היא שזאת הייתה הכוונה אז למה בפרטים זה אחרת? ועל כורך הביאור הוא כנל איו בחירת האדם. אבל הבן אדם יש בחירה והוא בוחר את כתוב את החיים ואת הטוב וכולי ואת הרע. קובעת רק את מהירות העלייה על דרך מאמר הזל זכו אחי שנה לא זכו ביתה ואופן העלייה אם הוא על ידי נתינת מקום לראש ללעומת זה ועל ידי זה דווקא ינצחו קליל אחרי זה

בלי חילו >> והרבי מסביר ובכל זאת נהנש הבוכר כיוון שלא זו עבירה לשמע היא כוונתו שלו יש לפעמים שבן אדם עושה עבירה לשמע אז בן אדם נאנש כי שעושה עבירה כן למרות שזה לשמעה לשמ >> בטח שיש עבירה לשמנה >> מהבירה יש >> לא לא יש בן אדם שעושה אפילו שעושה >> עושה לא להכיס עושה עבודה במזיד לא להכיס הוא עושה עבודה במזיד אבל זה לשמע בשביל בשביל שצריך לעשות בשביל שצריך לתקן משהו יותר חשוב >> יש דבר כזה >> תן לך דוגמאות שמעסרומסרים בשבת שלח את הים >> אה >> הוא אמרו שאבא שלנו מת בחטא שילו מה למה בחטא שילו שהוא עשה מת בחו כן >> בחיטו כן >> שהוא אסף את העצים >> כן כן >> המקוששכנה >> הוא מקושש שהוא רצה ללמד משהו הוא רצה ללמד את ההלכה של שבת עשה עבירה לשמ >> כן זה עבירה לשמ כן >> נכון >> הוא מביא פה הוא מביא פה דוגמה של עבודת בעלמום

בספר המצוות מצוות איסור עבודת בעלמום שם יש את את הדוגמה של עבודה עבירה לשמע אני לא זוכר את זה כרגע את ה והוא מאין החילוק דירושלמי ובבלי יש הבדל מה ההבדל בין ירושלמי לבבלי שאף כל קושיה הוא מסטר דרה אבל איך בירושלמי אין קושיות זה הכל הלכות הלכות בבלי יש שקלותר יש קושיות ישרוצים בבליח >> בחושך >> זה נראה לי לא רק מפה >> אה זה כל בית כנסתזה מסורת כלים אומר שכולם בשיעור לא נוג >> אבל גם היא חלק מבירור הדין כן אז זהו זה מה שהוא אומר פה בעיירה הזאת שיות >> שהכל זה עליות כן אתה אומר שבן אדם לא צריך להיות שבור ולא צריך להסתכל על העבר >> אבל אמרנו זה לא הבן אדם הספציפי >> גם הבן אדם הספציפי אמרנוגם >> גם הפרטי הוא צריך לעשות תשובה והוא צריך להיות שבור בשעה מסוימת כשהוא עושה תיקון חצות אבל כל שער היום הוא צריך לדעת שזה

חלק מעלייה וזה עבודה ויש עליות וירידות גם בגשמס וגם ברוכניס >> אה וצריך להיות כל הזמן בשמחה יושב בצריפוק לא עושה דבר צורף >> וצורף אותיות >> איך תביא ציוכים Kom.