לקוטי תורה "צו את בני ישראל", פר' פנחס, #6 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי", פר' פיחס, #6 - הרב יצחק מאיר וייס את קרבני לחמי — מכוח הסובב שבתשובה עד לחיבור תורה שבכתב ותורה שבעל פה בשיעור זה נעיין לעומק המאמר שבלקוטי תורה על עבודת הקרבנות, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' העולה מן הכתוב "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי". תקציר כל מצווה כלולה ממחשבה, דיבור ומעשה, ובקרבנות: תפילה (מחשבה), לימוד תורת הקרבנות (דיבור), וההקרבה בפועל (מעשה). המאמר מברר את חידושו של עולם העשייה — כוח הבחירה והתשובה להתהפך ממצב למצב בלי תלות בקודם — ומשרשו בהארת סובב כל עלמין, שבו כל הכוחות בהשוואה אחת (על דרך כוח היולי שבנפש). עבודת הקרבנות מעלה את יסוד האש שבנפש הבהמית (אש ה') עד שמאיר עליה אש י' שמבחינת הסובב, ודווקא על הא' שלמעלה לגמרי מגדרי העולם. הנקודה המרכזית המאמר מבסס שכוחו המיוחד של יהודי להתהפך כרגע לעשות תשובה נובע מהמשכת אור הסובב כל עלמין, שלמעלה מסדר ההשתלשלות דממלא. המשכה זו נפעלת בעבודת הקרבנות, ובפנימיות — על ידי התורה, שבה "את קרבני" הן האותיות המקרבות את אור אין סוף. שלמות העבודה היא בשני שלבי התורה — שבכתב בבחינת מקרא/קריאה (פניית העליון אל האדם), ושבעל פה בבחינת שמירה (התיישבות הגילוי בכלי המקבל לבל יאבד). עיקרי השיעור כל מצווה — מחשבה, דיבור, מעשה; ובקרבנות: תפילה, לימוד, והקרבה בפועל. כוח התשובה = המשכת סובב כל עלמין, שבו רגל וראש בהשוואה אחת — ומאפשר הדילוג ממדרגה למדרגה (בסביבות אות ב'). הקרבנות מעלים את הנפש הבהמית (אש ה') על ידי "לחמי", עד שמאיר אש י'; ריח = העלאה מלמטה למעלה, ניחוחי = לשון הורדה ומנוחה (בסביבות אות ג'). "את קרבני" = אותיות מא' עד ת' הקרובים ומקרבים; התורה כ"דברי אשר שמתי בפיך", וביטולו של משה מאפשר ליהודי ללמוד בלי להפריע לגילוי (בסביבות אות ד'). שני שלבים בתורה: תורה שבכתב = מקרא (קריאה בשם, שמותיו של הקב"ה, פניית העצמות אליך) לעומת תורה שבעל פה = שמירה/תשמרו ("שומר זו משנה") — ירידת הגילוי לגדרי המקבל בפרטים ובהלכות, לבל יאבד. השיעור נעצר לפני בירור התפילה והמעשה.