שולחן ערוך הרב - הל׳ קידוש #12 ( ס׳ רעג סעיף ח׳) - יום ג׳ כ׳ חשון תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

>> וחמשת המינים הם נקראים מזון לכך הם ראויים להיקרע עליהם שם סעודה זאת אומרת מה שאין כם שם משקיעים פירות אז אז בן אדם יכול לאכול המון פירות, זה לא נקשב סעודה. בן אדם שותה יין, רביעית יין, >> אז זה סוגר זה נקרא סעודה. >> ברביעית יין שהוא שותה >> זה סעודה כבר. למה? צורך אז הוא לא צריך לאכול מזונות עשה עם >> רשתה יין הזו זה כן. אבל אם הוא אכל פירות, הרבה פירות והרבה ירקות וכל מה שהוא רוצה, >> זה לא הוא לא יצא ידי חובתו בסעודתו בפירות לשתות רביעית >> בדיוק צריך לשתות רביעית יין או לאכול מזונות או לאכול מזונות רק זה למה סעודה סעודה שתיים שתיים >> עוד מעט עוד מעט עוד מעט נראה עוד מעט נראה לא למה לא למה >> לא למה >> אז אומר סעודה זה מלשון סועד. סועד זה נקרא שהוא שבע מזה. אז >> שבן אדם מה >> היין סועד.

>> אז זה מה שהוא אומר שלפי שהיין סועד את הלב. שהיין זה לא סתם שהיין שיש בן אדם שותה יין אלא היין יש לו טבע כזה שהוא כמו שאכלת שאכלת לחם שאכלת חד מחמשת מיני דגן. זה סועד את הלב >> אבל זה לא רק צה אומר הרבה זה לא לא >> יש פה שולחן ערוך אם אתה רוצה אני למה פירות לא סי אתה אוכל כמות גדולה אתה לא יכול לאכול יותר דפוחי אז הוא אומר יש אנשים יש אנשים שאוכלים הרבה פירות והם לא אוכלים כמעט לחם >> נכון >> וזה הסעודה שלהם וזה הסעודה שלהם אני ראיתי אבל אצלנו אצלנו מה נקרא סעודה מבחינת הלכה זה שאתה לא רעב אז זה כמו שקיבלת זריקה היום נותנים זריקות של דיאטה של נגד כן נגד השמנה שזה גורם לך שאין לך >> תיאבון >> אז הוא אומר אכלת טרות אכלת זה כאילו ש שאין לך תיאבון אם אתה רוצה דבר שבאמת ישעד את הלב אז צריך לאכול או מזונות או

יין סעיף ט אומרים שאפילו שתה רביעית יין מכוס הקידוש יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה ברגע שהוא שתה יין רביעית מהכוס קידוש אז הוא עשה שתי דברים ביחד הוא גם זה זה אחד פלוס אחד כאילו >> גם קידוש וגם סעודה >> יש אומרים ולא יצריחו סעודה במקום ום קידוש אלא כשלא שתה רביעית שלמה אלא שהוא שתה רוב רביעית ואומר ויש לסמוך על דבריהם לאת הצורך כגון בקידוש שבבית הכנסת >> או מילה ואין שם קטן להשקותו מכוס של ברכה שתה גדול רביעית שלמה והתכוון לצאת ידי חובתו גם ידי קידוש וגם ידי סעודה כמו שנתבאר בסימן רסט ומכל מקום אם אפשר טוב שישתה עוד רביעית שלמה מלבד רוב הרביעית שיוצא בידי חובת קידוש כדי לצאת לדברי הכל מה המחלוקת פה פה יש איזשהו תמון פה איזשהו מחלוקת שאלה שאומרים שאם שאפשר גם מהסעודה גם לצאת ככה וגם לצאת ויש כאלה שאומרים לא ש שאם

שהב מי אומר את זה? אז הוא אומר שבדי השולחן בכל אופן הוא טוען כזהנה שקידוש עצמו צריך לשתות תמיד רביעית או רוב או מלא לוגמיו אפילו אם היין הוא לא טעים אפילו אם היין הוא הוא יין ש שלא סיג טעים אבל אתה לא צריך אתה לא צריך את העונג אתה לא צריך את הנאה אתה צריך לשתות אפילו אם זה לא טעים לך בסעודה בסעודה אז צריך לשתות אז אומר אם אתה שותה את היין של הקידוש רק בטו שתייה ולא בטו בגלל שהחובה היא לא ליהנות מהיין החובה היא לשתות את היין פה כן פה כשהוא מדבר על ה כשהוא מדבר על לצאת ידי חובה של סעודה אז הוא צריך להתכוון בזה זאת אומרת שאם הוא לא מכוון שהוא ידי הסעודה בן אדם שתה אחר כך אין לו מה אין איך שהוא איך אומר שכשהוא הגיע לקחת את הקרקר כבר לא נשאר והוא עשה קידוש עכשיו מה הוא יעשה יבוא הביתה יעשה עוד פעם קידוש גם ככה היה קשה

לשלוט את היין מה אז מה עכשיו אבל אם אנחנו אומרים שצריך טוב קידוש אז גמה אז גמה אזבי הזו יצא אבל אם השאלה היא פה אם הוא צריך באמת לכוון כשהוא הולך לשתות את היין והוא לא יודע אם יהיה לו אחר כך ישאר לו אז הוא צריך לכוון או לא צריך לכוון אז אומר ויש לסמוך על דבריהם לעת הצורך כגון בקידוש בבית הכנסת או מילה ואין שם קטן להשקותו מכוס של ברכה ואז הוא צריך לשתות את כל ואין לו סעודה אז ישתה גדול רביעית שלמה והתכוון לצאת ידי חובתו הוא צריך לכוון שהוא הולך לצאת גם ידי סעודה אז פה מהלשון שלו משמע שאם הוא לא התכוון הוא התכוון לשתות יין עכשיו הוא בא לאכול את ה רב שלמי חיים אמר רבי חיים שול ברוק אמר פעם שביטלו את העניין של ליטול ידיים לדבר שטיבול במשקה למה אומר כיוון שמישהו הלך ליטול ליטול ידיים ועד שהוא חזר כבר

לא נשאר לו כלום שהיה >> מעשה שהיה משום מהיס שויו ככה הוא אמר שמישהו הלך ליטול ידיים בדבר שטיבולו במשקה צריך ליטול ידיים והוא לא והוא הגיע כבר לא נשאר כלום אז אומר אותו רעיון פה שאם בן אדם שתה ועכשיו הולך לקחת את הקוגל את המזונות לא נשאר כלום אז הוא נשאר עם השתייה אז לכורה הוא שתה רביעית אבל אם הוא לא התכוון לצאת ברביעית הזו הוא חשב שהוא הולך לאכול מזונות ולקחו לו את המזונות אז הוא צריך לעשות אז הוא צריך לעשות עוד פעם קידוש אם הוא הייס בספק הוא ראה כבר איך אומר ראה בן אדם שייסורים ומשמשים ובאים עליו אומר שראה התחיל לעשות קידוש הוא ראה שהוא כבר לא יקבל כלום אז הוא מכוון בתוך השתייה הוא מכוון שזה יהיה כבר עבור עבור הסעודה שיסתפק בזה מה שקורה שהייתי מה שקורה בשבת >> הייתי ילד עשו קידושים >> אבל לא היה להתך לכולם

>> נכון >> קיבלת כבר קיבלת קיבלת היה לכם >> בדיוק היו לוקחים בזמנו רב אברם רבי אברהם גם זוכר את זה היו לוקחים את הלקח >> הלקח >> והיו מחזיקים את זה ביד גבוה ואומרים אתה בטח קיבלת אתה בטח קיבלת היה מגיש את זה >> שגיעת או שגיע או שגיעת ככה הוא אמר לי אתה >> את הזמנים האלה >> כן כן שהיו עם קצת לקח היו צריכים לתת סעודה ל300 איש אני יודע כמה שחה לבנה >> מה >> אחרי החופה >> או משהו כזה >> ברביצה לא יודע מה >> והיו אומרים מאחד לשני >> יש לך אלא קיבלת והיו לכולם אומרים בטח קיבלת כבר בכל אופן >> היה לא נעים >> כן >> לא היו צריכים לעשות זה היה מאוד >> כן אמר שמ אמר שהיום יש אתה בעיה הפוכה >> היום זה הפוך אומר שמרוב אוכל יש בעיות אבל בקידיש ברשלונים >> כן כן כל אחד שתי בסביב לא כאלה גדולים כאלה שבעים בד גדולים

>> כאלה שני כל אחד שתיים הילדים לא נתו >> הילדים לא נתו אז ליפקין ודיק יש ילד שלא קיבל אחד לא ואחד שיני ככה זה היה אז בכביעי >> סעיף י >> זה היה טוב >> סעיף י >> אחד אחד בבית אבל זה מה ש >> אם כד בתוך ביתו עכשיו פה זה דבר >> זה דבר שבזמנו היו אומרים שזה במאה שערים היום זה כבר היום צחקו הזל 100 שערים שאחד גרם בתוך השני שזה היה שורות 100 שערים שמה בק כל זה אונגיזר היום הבניינים החדשים שבונים תנובה ושמה אני יודע מה ב >> ו בשם גר בכל ה אז שמה שצחקו עזר מהשערים זה היום הרבה יותר גדול אז עכשיו פה הוא שואל ככה אם קידש >> למעלה תראה איך שבנו למה >> כן כן כן אם קידש בתוך ביתו ושמע את שכינו הקידוש ממנו שכשהוא בתוך בית שלו ושולחנו ערוך לפניו לאכול מיד באותו מקום יוצא ידי חובתו למה שהרי הוא שומע במקום סעודתו זאת אומרת שכן

אושו היה חסיד גדול סיפר לי פעם על מישהו שהתחתן היה תלמיד חכם מפורסם וחסיד גדול ועשה קידוש אז כל הרחוב נעמד לשמוע את ההתלהבות שלו בקידוש >> ספרו לי גם אנשים >> בליק הסבא שלי בקומה >> רביעיתכן אנשים הרוש בלילה ליל הסדר לשמוע את את הצעקות שלו של כולם שליל הסדר עד מלמטשרים היו אנשים ושמ >> עומדים ושומעים עכשיו פה זה לא היה ככה זה היה הוא עמד בבית שלו הוא עשה קידוש בתוך הבית >> והשכן שמה זה בתים כאלה ש צמודים אחד לשני >> או אז או שהוא צעק בקול או שהוא זה היה צמוד >> כן >> לא יודע בדיוק איך שזה היה אבל תכלס אז השכן שמע את כל הקידוש לא ש אם פס אז לא ושמע שכנו הקידוש ממנו כשהוא בתוך בית שלו והשולחן ערוך והכל כבר מוכן אז השכן אומר רגע רגע שמענו אמר אמן והוא יצא על ידי חובת קידוש הוא יכול להתחיל לאכול

ואף על פי שהמקדש הוא במקום אחר אז אומר פה אין בכך כלום זאת אומרת שהוא יכול לאכול אבל מה והוא שהתכוון המקדש להוציא ידי חובתו בשביל זה צריך לגור בבני ברקו במקום כזה שכשהוא אומר קידוש אז הוא יודע שכ >> אז הוא אומר שכל השכנים הוא יודע שהשכנים >> כל מי ששומע אני מתכוון >> הוא לא צריך להגיד הוא רק הוא רק יודע מספיק שהוא יתכוון בכוונה ברגע שהוא יודע >> ברגע שהוא יודע שכל השכנים מקשיבים לוז הוא עושה עושה את זה >> עובד של אחד מכל השכונה >> נכון להיות הרב >> הכל יכול להיות >> יש לי בן יש לי בן שגר ב חצי שחצי ש >> יש לי בן שגר בקריית גת והוא גר שם בדירה סחורה בתוך בניינים חדשים וזה כמו 100 שערים דומה לזה שכולם אחד צמוד לשני ויש כאילו כיכר בתוך בתוך בתוך הבניינים ששמה זה כאילו לכל הצדדים אז כשהיה הקורונה אז

הוא הציע לכל לכל השכונה שכולם יצאו למרפסות הרי ואז יחגיגו כולם ביחד את ליל הסדר ביחד אז חגיגו שמה קרוב ל-100 משפחות >> שעמדו בתוך מכל הצדדים >> אז כל אחד כן אז מה קרה ככה אתה הולך להסביר לליל הסדר בסדר? אז יש שכן באים, יש שלא באים. אבל פה הוא הציע והוא הציע את זה בכל הבניינים. אז כולם פה הצטרפו פעם ראשונה בחיים שהרבה חגיגו את הסדר. אם גם לא ידעו אלו מה זה סדר, אבל הם חגיגו בקורונה. אז הם חגיגו את הסדר. אז אחרי הקורונה ניגש אליו מישהו אחד מזה והוא אמר, "תשמע, בחיים שלי לא היה לי כזה סדר. אני אף פעם לא זוכר." אומר פעם ראשונה שאני יושב וכל וכולם שרו ביחד אתה מבין וכל השכונה שרה כמו שהוא אומר כל השכונה שרה זה היה מאוד מעניין בכל אופן אבל בן אדם הוא חייב שהוא ידע שזה שעושה את הקידוש הוא צריך שהוא יהיה

שהוא יכוון להוציא אותם >> להוציא אותם ידי חובה אם הוא לא מכוון והוא עושה לעצמו זה לא מספיק מה שהבן אדם אומר אמן צריך שיהיה גם כוונה של ה של זה שעושה קידוש וגם כוונה של זה ששומע את הקידוש עכשיו הוא אומר והתכוון הוא לצאת בשמיעה זו והוא אומר עכשיו עוד דבר יותר גדול שזה לא בדי עבד אפילו לכתחילה יכול אדם לקדש בביתו כדי שישמעו שכיניו ויצאו ידי חובתם ואפילו אם הוא אינו אוכל עדיין ואינו יוצא בקידוש זה אלא שמקדש בשביל שכיניו שאינם יודעים לקדש. למשל שיש בסביבה כמה אנשים שלא עשו קידוש מעולם והוא בא ואומר להם תשמעו הלילה אני מקדש ותקשיבו בשעה 8 בדיוק אני עושה קידוש תקשיבו ואז הם הקשיבו והם יצאו ידי חובתם אפילו שהוא עצמו לא התכוון לאכול בשמונה הוא התכוון לאכול רק בתשע >> אז הוא לא יצא ידי חובה ואותם הוא כבר כן הוא בבית שלו והוא עושה

קידוש >> רק בשביל להוציא צ אותם לא בשביל שהוא יצא ידי חובה מה זה אפשרי עכשיו אומר סעיף יא מי שביתו סמוך לבית הכנסת יש אנשים שהם זוכים שהם בית הכנסת יש לנו פה אחד שהוא כן הרב רבינוביץ כן מה שקורא בבית הכנסת מיד אז מי שביתו סמוך לבית הכנסת וקרא ושמע קידוש בתוך ביתו מהשליח ציבור שמקדש בבית הכנסת עכשיו הוא השליח ציבור עשה בזמנו השליח ציבור יש מקומות עד היום שהשליח ציבור אחרי התפילה עושה קידוש >> אף על פי שמתכוון לצאת בו לא יצא למה הוא לא יצא אז הוא אומר כאן דבר מעניין לפי שבזמן הזה שאין לנו אורחים השופטים אצל בית הכנסת אין השליח ציבור מתכוון כלל להוציא >> שום אדם בקידוש זה ואינו מקדש אלא מחמת המנהג. אז אם הוא היה בא אליו לאומר לו תשמע >> אני אגיד לך אני אגיד לך >> כן >> יש מתלצ >> כן שמה חזר בזה בית כנסת של א

>> כן >> קוראים את זה בקיץ יהודים של השם >> יהודים של השם כן של השם >> אצלנו אומרים יהודים של הבעל שם טובע שם >> כן >> זה עושה להם קידוש זה הקידוש שמים >> כן ישת הרביעית בשביל שיהיה לוזה קידוש בקידוש אז שיש אנשים שלא >> בסוכות היה חנס לסוכה עושה להידוש בסוכה היו והולכים הבתיה לכל בבית >> זה הסוכה היחידה שהייתה בפטיס היו עשו ב ש בכנסת גם כן >> לא לא מנהג זה >> אני אומר לך לא מנהג >> אז כן אבל פה הוא אומר יש דברים מישהו פעם נסע לאיזה עיירה באמצע הלילה מאיר אותו בעל העיירה בעל הבית אומר תשמע רבנו הולכים לבית הכנסת לא שמע כזה דבר שהולכים באמצע הלילה לבית הכנסת. מגיע לבית הכנסת, יש שם ארינג ויש שם דגים ויש שם קריקרים וכל מיני זה יושבים ואוכלים והולכים חזרה הביתה. שואל אותו מה זה? אז אומר פה פה זה המנהג

שלנו שאצלנו קמים באמצע הלילה הולכים אומר אנשים זכנים בקור הזה יוצאים באמצע הלילה והולכים לאכול ארים קצת וקריקרים בשביל זה יוצאים מהבית משהו משהו לאלא לא מובן פה אז התברר הלך לברר היו שם אנשים מבוגרים אז אומרים כן פעם היו אומרים תיקון חצות אז היו באים לבית הכנסת להגיד תיקון חצות ואמרו תיקון חצות אז כבר הביאו ארינג וזה אומר התיקון חצות הלך נשאר הארינג והמציות זה מה שנשאר אז מה ש אומר פה אותו רעיון אומר פעם היו אורכים בבתי כנסת היו יושנים בתוך הבית כנסת בחדרים ליד הבית כנסת היה מן הכנסת אורחים אז כדי איפה יהיה להם יין לקידוש אז היו אומרים לגבאי לחזן שיעשה קידוש בשביל כולם היום אין אורחים אז הקידוש נשאר נשאר רק הקידוש אומר אותו רעיון היה סיפור באיזה עיירה שהוא ראה נכנס לבית הכנסת אומר שכל אחד שלפני שהוא נכנס לבית הכנסת מתכופף ונכנס

לבית הכנסת הלך לשאול מה זה מה מאיפה הוא מכיר דברים אבל שמתכופפים יודע שיוצאים בית הכנסת החוצה יוצאים עם הפנים אח קדימה כדי שזה לא יהיה שלוש שלוש פסיות מה זה שמתכופפים לפני שנכנסים אמר לו מישהו היה פה פשוט היה שער נמוך וכל אחד שנכנס לבית הכנסת היה מתכופף. אומר, אז נשאר בזה שאנשים יודעים שצריכים להתכופף כשנכנסים לבית הכנסת, אבל לא ידעו את המקור של זה. יש כל מיני דברים שהמקור של זה כבר התבטל, הסיפור כבר התבטל, אבל הוא עוד איך אמר פעם האדמור מקלויזנבורג שאבא של סבא שלו היה רב בעיר ולא היה לו אפילו מניין בעיר הזה. והוא עוד היום אתה נוסע בארצות הברית יש כל מיני סוגי רבנים קרלסבד הרב מזה הרב מזה אומר הסבא של סבא שלו כבר לא היה בעיירה והוא עוד הרב של העיירה בכל אופן יש דברים שזה משתרש שזה כבר שנים ברגע שזה השתרש

ברגע שזה >> השתרש בשבת בלי שתוך שבע >> כן >> למה עשו את זה הם היו >> כי היו בשדות נכון נכון >> נכון נכון בכל אופן אז הוא אומר פה שאם הוא אם אפילו אם הוא לא אוכל רק הוא השכנים יודעים שהוא בשעה 8 עושה קידוש והם סומכים על הקידוש שלו אז הוא אומר ברגע שהם סומכים על הקידוש אז הוא יכול לעשות קידוש אפילו שהוא לא אוכל בגלל שהוא יודע שהם יוצאים אבל זה מעניין פה מכיוון שיכול להיות שהוא עושה גם כן קידוש פה שהשכנים לא שומעים הרי לא יודע מה שנעשה זה רק אחד כזה שאומרים ביידיש יכנס שיודע בדיוק מה נעשה את כל הבטים של השכנים אבל אם הוא לא יודע והוא רגיל לעשות ולהוציא אותם אז יכול להיות לפעמים שהוא יעשה ברכה לבטלה פה הוא לא שותה והם לא נשומעים אז צריך תמיד לשים לב לזה שמישהו שהוא ידע שיהיה שם בן אדם מבוגר או שזה שלא יהיה ברכה לבטלה כיוון שהוא לא

מתכונן הריצה זון פל סיטר שהגיע לגע לירושלים אברך עם עם אשתו