מאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" תשמ״א #3 - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" תשמ״א #3 - הרב יעקב גולדשמיד תקציר: שני אופני העלייה שבירידת הנשמה — גילוי כוחותיה מול הפיכת החושך עצמו לאור השיעור ממשיך את ביאור המאמר (בסמיכות לעמוד קט) ביסוד שהגלות שייכת בכלים ולא באור, ומכאן חידושו של הרבי שאף בבחינת נשמה וגוף — עיקר הירידה והגלות הוא בגוף, והנשמה עצמה אינה בגלות אלא נמצאת במקום הגלות. על יסוד זה מבאר הרבי שני אופנים בעלייה הנפעלת על ידי הירידה, ומחדד את ההבדל שביניהם: האם החושך משמש כטריגר בלבד המגלה את תוקף האור, או שהחושך עצמו נהפך ונעשה שותף בעלייה. הנקודה המרכזית הרבי מבחין בין שני אופנים ביתרון הנפעל על ידי הירידה בזמן הגלות. באופן הראשון היתרון הוא מן החושך — החושך הוא הדוחף המגלה את עומק הקשר ואת הכוחות הכמוסים של הנשמה, כאדם המגלה את יכולותיו דווקא מתוך ההתמודדות, אך החושך עצמו נשאר חושך. באופן השני היתרון הוא בחושך עצמו — שהחושך נהפך לאור ונעשה חלק מן העלייה, והוא ביטוי לדירה בתחתונים. הפיכה זו אפשרית דווקא מכוח העצמות, שאינו מוגדר בהגדרים דאור וחושך, ובכך מושלמת כוונת הדירה בתחתון שאין תחתון למטה הימנו. עיקרי השיעור יסוד הגלות בגוף ולא בנשמה — כשם שאין גלות שייכת באור אלא בכלים, כך עיקר ירידת הגלות היא בגוף, והנשמה נגררת עמו אך אינה בגלות מצד עצמה (בהמשך לסעיף ד). האופן הראשון — גילוי כוח הנשמה על ידי החושך — הירידה מגלה את עומק הפוטנציאל וההתקשרות של הנשמה עם הקב"ה, שדווקא ההעלם וההסתר דגוף ונפש הבהמית אינם יכולים לבטלו; היתרון בא על ידי החושך, אך החושך נותר במקומו. האופן השני — אתהפכא של החושך עצמו — לא רק גילוי כוחות, אלא שהנשמה מבררת את העולם והופכת את החושך עצמו לאלוקות בכוח העצמות; כאן נעשה החושך שותף בעלייה, וזוהי משמעות יתירה מזו שמדגיש הרבי (בהערה 39: הפיכת החושך לאור מצד מה שאין העצמות מוגדר בהגדרים דאור וחושך, לעומת ההפלאה שבעצמותו). סמיכות להילולת האריז"ל וביאור בתניא — כמבואר בתניא, ירידת הנשמה למטה אינה לצורך הנשמה עצמה אלא כדי לתקן את הגוף ונפש הבהמית ולהשלים את דירה בתחתונים; הרבי מדייק שזהו פשט מחודש, שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון. לעתיד לבוא — הנשמה ניזונת מן הגוף — מתוך גובה כוח הדומם (בהמשך למאמר הקודם), היתרון שנפעל בגוף שב ומגיע גם לנשמה, עד שהעילוי שבבירור הגוף — ובכללו החושך דגוף כפי שהוא בגלות, שהוא גדול מחושך הגוף מצד עצמו — נהפך לאור ומשלים את הכוונה.