גמרא בעיון 47 פסחים: חמץ שאי אפשר לבטל ובכל זאת עוברים עליו - הרב שמואל רבינוביץ

תאריך: מוצאי שבת כ״ז חשון תשפ״ז משך: 58:58 צפיות: 38 הרב שמואל רבינוביץ נושא: פסח

מסכת פסחים דף ו. - "חמצו של נכרי עושה לו מחיצה עשרה טפחים משום היכר, ואם של הקדש הוא אינו צריך". מכאן לדברי השאגת אריה: חמץ של נכרי שקיבל עליו הישראל אחריות הוא דבר הגורם לממון, ולכן עוברים עליו בבל יראה ובל ימצא, ואף על פי כן אי אפשר לבטלו, שאין אדם מבטל חמץ שאינו שלו. מכאן השאלה: אם גורם לממון מספיק לחייב בבל יראה, למה אינו מספיק לביטול? ואיך ייתכן חמץ שעוברים עליו ואי אפשר לבטלו? בשיעור: - השאגת אריה: גורם לממון מחייב בבל יראה אפילו בלי אחריות, אבל אינו מועיל לביטול כי אין בו בעלות - האם הדבר תלוי במחלוקת רש״י ותוספות בגדר ביטול: הפקר או ביטול בלב, והאחיעזר שגם לרש״י אין מבטלים חמץ שאינו ברשותו - ראיית השאגת אריה מדף ו: - "חמץ משש שעות ולמעלה" אינו ברשותו ואינו יכול לבטלו, ורק לבל יראה עשאו הכתוב כאילו ברשותו - קושיית רבי שמואל רוזובסקי: לרבי שמעון חמץ שעבר עליו הפסח מותר, ואם כן בתוך הפסח הוא גורם לממון ולמה אי אפשר לבטלו - האור שמח: חמץ של הקדש במועד (דף כט.) נחשב גורם לממון כי הקדש יכול למכרו אחר הפסח - תשובת רבי חיים מבריסק: חמץ בפסח שאסור בהנאה אינו נחשב אפילו גורם לממון, ורק בהקדש שאין לו איסור הנאה הוא גורם לממון - הקושי על רבי חיים משור הנסקל: גם הוא אסור בהנאה ואף על פי כן הוא גורם לממון אצל השומר - ביאור הרב: איסור ההנאה מפקיע מן הבעלים גם את דין גורם לממון, והחיוב בבל יראה בא מדין אחשביה. הדוגמא מהוצאה בשבת ומשקפיים שאינן שוות לאיש חוץ מלבעליהן - המגן אברהם: נפקד שלא מכר את החמץ הוא פושע, ואם החמץ בעין אומר הרי שלך לפניך, ומכאן שהחמץ חשוב אצלו - שתי מדרגות באחשביה, ומחלוקת רש״י והריטב״א בחמץ שאסור בהנאה מדרבנן - המסקנה: התורה הוציאה את החמץ מרשותו לגמרי ולכן אינו יכול לבטלו, אבל כיון שהוא מחשיבו מפני התועלת שתבוא לו אחר הפסח, התורה מחייבת אותו בבל יראה ובל ימצא

שיעורים נוספים בסדרה ״גמרא בעיון״

כל השיעורים: גמרא בעיון

שיעורים נוספים מאת הרב שמואל רבינוביץ

כל השיעורים: הרב שמואל רבינוביץ