כולל תפארת לוי יצחק יום ג׳ כ״ט מנחם אב תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

כולל תפארת לוי יצחק יום ג׳ כ״ט מנחם אב תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ 1. שבט לוי וההקדשה המוחלטת לה':ֿ השיעור פותח בעיון בפרשת שופטים, המדברת על כך שלשבט לוי ולכהנים אין נחלה בארץ ישראל משום ש"ה' הוא נחלתם". הרב מביא את דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, המרחיב את המושג הזה לכל אדם: כל יהודי שמחליט להקדיש את עצמו לעבודת ה', להתנתק מחשבונות העולם הזה ("חשבונות הרבים אשר ביקשו בני אדם") ולהתמסר לחיי רוח – מתקדש בקדושת "קודש קודשים" (בדומה לכהן הגדול), והקב"ה מספק לו את צרכיו ומהווה את נחלתו. 2. סיפור תלמודי – מעשה מרכבה: בהמשך, נלמדת סוגיה ממסכת חגיגה המספרת על רבי יוחנן בן זכאי שרכב על חמור בדרך, ותלמידו רבי אלעזר בן ערך הנהיג את החמור מאחור. רבי אלעזר ביקש מרבו שילמד אותו "מעשה מרכבה" (סודות עליונים בחכמת הנסתר). רבי יוחנן סירב משום שדברים אלו נמסרים רק למי ש"חכם ומבין מדעתו". כשרבי אלעזר ביקש רשות לדרוש בעצמו, רבי יוחנן ירד מהחמור והתעטף, שכן כאשר דורשים ב"מעשה מרכבה", השכינה ומלאכי השרת נוכחים, ולא ראוי לשמוע זאת כבדרך אגב או ברכיבה. תוך כדי הדרשה של רבי אלעזר, האירה אש מהשמיים שסובבה את האילנות, והם פתחו בשירה. המלאכים ירדו לשמוע כפי שמתקבצים לשמח חתן וכלה, ורבי יוחנן בן זכאי שיבח אותו ונישק אותו על ראשו, בהכירו שהוא "נאה דורש ונאה מקיים". 3. הלכות שבת – מוקצה בכיסויי כלים ובבורות: החלק ההלכתי, המבוסס על שולחן ערוך, עוסק בשאלה מה מותר ומה אסור לעשות עם "כיסויים" בשבת. למשל, אבן שמשמשת לכיסוי כלי – אם לא היה עליה שם כלי לפני שבת, היא נחשבת כמוקצה ואסורה בטלטול (משום שיש בה 'מראית עין' שלא רגילים לכסות באבן). כמו כן, נדון ההבדל בין כיסוי של כלי רגיל לבין כיסוי של בור או כלי הקבור באדמה: כדי שיהיה מותר להרים מכסה של בור או כלי המחובר לקרקע, חייבת להיות למכסה "בית אחיזה" (ידית או חור מיוחד), המוכיחים שזהו מכסה ייעודי ולא סתם אובייקט שהונח שם. 4. חסידות – ידיעת ה' וסדר ההשתלשלות: לקראת הסוף, השיעור צולל למושגים עמוקים מספרות החסידות ("ספר התמונה" וכתבי האר"י והרמב"ם). הרב מדבר על ההבדלים בין "זרע אדם" (נשמות מעולם האצילות שקשורות ומרגישות אלוקות) ל"זרע בהמה" (נשמות מעולמות נמוכים יותר של בריאה, יצירה ועשייה), ומסביר כיצד משה רבנו ממשיך "דעת" אל כולם. הוא מתייחס למושג "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם", ומסביר שבעצמותו יתברך (באינסוף) לא שייך להשתמש בהגדרות אנושיות כמו "דעה" או "יודע", שכן ה' אינו מוגבל כלל ("למעלה מסדר ההשתלשלות" ו"עיגולים"). ההגדרה של "הוא היודע והוא המדע" (כדברי הרמב"ם) מתייחסת רק לאור ה' כפי שהוא מאיר ומתלבש בתוך "עשר ספירות דאצילות" ובסדר ההשתלשלות (בבחינת צמצום והגבלה), שרק דרכם יש קשר וידיעה לנבראים.