גמרא בעיון 7: ״יאוש״ האם הגזלן קונה בעל כורחו? - הרב שמואל רבינוביץ

שיעור גמרא בעיון בסוגיית יאוש בבבא קמא דף ס"ט ע"א. השיעור פותח במשנת רבי יהודה ורבי דוסא בעניין בעל הבית שאומר ״כל שילקטו עניים היום יהא הפקר״ ועובר לדיון התוספות שם בגדר קנין הגזלן ביאוש כשהחפץ נמצא ברשות הרבים ולא ברשות הגזלן. מתוך כך נכנס השיעור לבירור יסודי בקנייני הגזלן על גדר ״קנייני גזילה״, סוגיית גנב הבא במחתרת בסנהדרין, שיטות האור שמח ונתיבות המשפט אם הגזלן קונה בעל כורחו, סוגיית היזק שאינו ניכר בגיטין וסוגיית ריבית בהקדש בבבא מציעא נ״ז. סיכום השיעור: המשנה בבבא קמא ס"ט מביאה מחלוקת רבי יהודה ורבי דוסא בבעל הבית חסיד שמפקיר את שיבולי השדה כדי שהעניים לא ייכשלו בגזל וגם לא יתחייבו במעשר. שואל התוספות שם למה צריך הפקר ולא מספיק שהבעל הבית יתייאש והרי יאוש קונה? היסוד: לגזלן יש "קנייני גזלה" בחפץ מעצם הגזילה ומה שמעכב אותו מלזכות הוא חיוב והשיב את הגזילה. ברגע שהבעל הבית מתייאש פוקע חיוב ההשבה, וקנייני הגזילה הקודמים נתפסים בחפץ אפילו ברשות הרבים. מצד שני בגמרא בסנהדרין על גנב הבא במחתרת יש מחלוקת אם הגזלן זוכה בחפץ מדין "קם ליה בדרבה מיניה". מכאן רואים שיש מצבים שבהם פקע חיוב ההשבה אבל הגזלן עדיין לא קונה ולכן הקנין ביאוש דורש ביאור נוסף. לתוך הסוגיא נכנסת דעת האור שמח והנתיבות בקנין ושינוי. האור שמח סובר שגזלן קונה בשינוי רק אם רוצה והנתיבות סובר שקונה בעל כורחו. ההבדל יוצא בסוגיית התוספות בגיטין על היזק שאינו ניכר שלפיו אובדן ערך החפץ נחשב שינוי בעצם החפץ. ראיה נוספת מסוגיית ריבית בהקדש בבא מציעא נ"ז. רש"י שם מבאר שכשהגזבר המלווה מעות הקדש הוא קונה את המעות בעל כורחו על ידי שמתחייב בדמים. מכאן יסוד כללי שהתחייבות בדמים מקנה את החפץ. העולה מזה שיש בחפץ הגזול סוג אחר של קנין מעבר לחיוב והשיב את הגזילה ומעבר לקנין החפץ. הגזלן הוציא את החפץ מרשות הבעלים ועצם דבר זה מכניס בחפץ קנין מיוחד אצל הגזלן.