תניא - קונטרס אחרון - שיעור #5 - הרב מנחם הלפרין

תאריך: יום שישי ג׳ אב תשפ״ו משך: 46:07 צפיות: 20 הרב מנחם הלפרין נושא: תניא

תניא - קונטרס אחרון - שיעור #5 - הרב מנחם הלפרין תקציר: מעלת המצוות המעשיות בהמשכת מהות האלוקות — קונטרס אחרון, "להבין משכיל על דבר טוב" (עמ' 310) נעמיק בשיעור זה בביאור מעלת המצוות המעשיות ולימוד הלכותיהן על מעלת המוחין דדחילו ורחימו שכליים, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' זו. לאחר שנתבארה בשבוע שעבר מעלת התפילה — שעניינה מסירות נפש ובחינת "בכל מאדך", הפועלת שירד אור אין סוף להתלבש במציאות העולם ולשנותה — פונה כעת הקונטרס לבאר את המעלה המהותית שיש דווקא במעשה המצוות. הנקודה המרכזית אף שבתפילה זוכה האדם לדבקות בקדוש ברוך הוא על ידי אהבה ויראה, אין דבקות זו אלא במציאות המידות העליונות ולא במהותן, וכמאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר" — שאין מאיר בנברא אלא בחינת יסוד העפר שבדבר, עצם המציאות בלא המהות. השגת המהות אינה אפשרית אלא לעלולים הנאצלים המשיגים את עילתם בתוך עולם האצילות, אבל לא בנבראים, ואף לא בנשמות דאצילות המלובשות בגוף, לפי שאצילות היא בחינת חיה שאינה מתלבשת בכלי כלל. לעומת זאת במעשה המצוות המשיך הקדוש ברוך הוא את ממהותם ועצמותם דחיצוניות הכלים דז"א דאצילות, שירדו ונעשו נשמה בבריאה־יצירה־עשייה — ולפיכך התופס אתרוג ומנענעו כהלכתו תופס ממש במהות אלוקות, אף שאין בכך השגה כלל. עיקרי השיעור התפילה מול המצוות — התפילה עושה את האור והמצוות עושות את הכלי; המצוות נקראות "איברים דמלכא", שכן האיבר הוא הממשיך את כוח הנפש לידי גילוי. מכאן שמצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים דוחה תלמוד תורה וכל שכן תפילה, ומטעם זה נתאווה משה רבינו להיכנס לארץ לקיים את המצוות התלויות בה. מציאות מול מהות — משל האפר: כשנשרף דבר מסתלקים האש הרוח והמים ונשאר יסוד העפר בלבד, היינו עצם המציאות בלא הצורה, השימוש והתוכן. כך "לדבקה בו" — אין הנברא דבק אלא במציאות המידות, ובוודאי לא במהות האור ובהתפשטותו, כי אם במציאותו המחיה את הכול. הגבלת ההשגה אף בעליונים — אף המלאכים אומרים "קדוש קדוש קדוש", לשון נבדל, ואינם משיגים המהות. השגת המהות שייכת רק בבחינת עילה ועלול שבתוך האצילות, כסדר התלבשות הפרצופים שבעץ חיים, ולא בבחינת יש מאין. שני פירושים ב"וראית את אחורי" — תחילה נתפרש "אחורי" כמציאות ולא כמהות; ולאחר מכן נדרש "וראית" מלשון ראייה הקולטת את מהות הדבר בבת אחת (בשונה משמיעה המוסרת מציאות בלבד) — והיינו דווקא בדרך נבואה, שהיא בהתפשטות הגשמיות, כמבואר ברעיא מהימנא לפרשת משפטים. מעלת לימוד ההלכות — לא רק בקיום המצווה בפועל אלא אף בלימוד הלכות האתרוג "משיג ותופס האתרוג ממש" בבחינת דיבור ומחשבה, ומעלה עליו הכתוב כאילו קיימה. מה שאין כן בלימוד סדר ההשתלשלות, שאין בו אלא ידיעת המציאות — ואף על פי כן מצווה רמה ונישאה היא, "דע את אלוקי אביך", והיא המביאה לאהבת ה' ויראתו שהן העיקר.