גמרא בעיון 14: "זרוק גניבותיך לחצרי" קם ליה בדרבה מיניה (המשך) - הרב שמואל רבינוביץ

המשך הסוגיא של ״גנב וטבח בשבת״ וגדר קם ליה בדרבה מיניה. האם מכירה שאי אפשר להוציאה בבית דין עדיין נחשבת מכירה? מה ההבדל בין חיוב הבא דרך משא ומתן לבין חיוב הבא דרך נזיקין? ולמה דווקא ״זרוק גניבותיך לחצרי״ קונה במקום שקניינים אחרים אינם קונים? בשיעור: ● ראיית רבא מ״אתנן אסרה תורה״ שאף כשאין בית דין מוציאין יש חיוב לצאת ידי שמים והמכירה חלה ● הראיה מ״גנב הבא במחתרת״ שחיוב יציאה ידי שמים יוצר קנין ● החקירה היסודית: האם מכירה שאינה נגבית בדין היא מכירה גמורה ● תוספות בבבא מציעא צ״א וקניין חצר במקום קם ליה בדרבה מיניה ● מהרש״ל בים של שלמה והמאירי בשם חכמי הצרפתים: חיוב הבא דרך משא ומתן אינו נפטר בקם ליה בדרבה מיניה שלא כחיוב הבא דרך נזיקין, ודין חץ הקורע בגד ● שיטת רש״י ״תפס לא מפקינן מיניה״ ודקדוק המהרש״ל ● קצות החושן ושאלת ר׳ נחום בגדר עצם החיוב לצאת ידי שמים ● ר׳ חיים מבריסק בגדר ״עקירה צורך הנחה״: החילוק בין זורק ד׳ אמות ברשות הרבים לבין מוציא מרשות לרשות וקניין חצר וקלוטה כמה שהונחה לר׳ עקיבא ● הנפקא מינה למעשה והשוואה לגמרא בכתובות בגונב חלבו של חברו ואכלו