פסוקי דזמרה – סידור שבחו של מקום בנחת, ודין המאחר לבית הכנסת - הרב משה מרדכי גינזבורג
פסוקי דזמרה – סידור שבחו של מקום בנחת, ודין המאחר לבית הכנסת בשיעור זה נעיין בסוף סימן נא ובסימן נב שבשולחן ערוך אדמו״ר הזקן (לאמת בפנים): דקדוק הקריאה והכוונה בפסוקי דזמרה, מנהגי ״ויברך דוד״ והצדקה, וסדר הדילוג למי שאיחר – ומדוע אין נוהגים בו למעשה. תקציר השיעור בפסוק ״כי כל אלהי העמים אלילים וה׳ שמים עשה״ יש להפסיק מעט בין ״העמים״ ל״אלילים״, שלא יישמע שהעמים עצמם אלילים, וכן בין ״שמים״ ל״עשה״, שלא תיבלע העי״ן – וכן בכל מ״ם שבסוף תיבה שלאחריה אל״ף או עי״ן. וכן יש לדקדק בדגש וברפה כפי המסורת: ״מי כמכה״ השני, ״עם זו גאלת״ ועוד. ב״פותח את ידך״ הכוונה מעכבת, ואם לא כיוון – חוזר; שכל עיקר תקנת ״תהלה לדוד״ בשביל פסוק זה, שהקדוש ברוך הוא משגיח על בריותיו לפרנסן. ואף שבזמן הזה אין חוזרים בשביל חסרון כוונה, בפסוק אחד קרוב שיכוון. ״ואנחנו נברך י-ה״ נוסף כדי לסיים בהללוי-ה כשאר המזמורים, ועוד – שהאומר תהלה לדוד מובטח שהוא בן העולם הבא. וכופלים ״כל הנשמה״ ו״ה׳ ימלוך״ להודיע שהם סוף; ו״כי בא סוס פרעה״ – על פי האריז״ל, שאף הוא מן השירה. ב״מודים אנחנו לך״ שבפסוקי דזמרה אין לשחות. נהגו לעמוד מ״ויברך דוד״ עד ״אתה הוא ה׳ הא-להים״, ראשי תיבות שם אהי״ה, ולתת צדקה ב״ואתה מושל בכל״, כמנהג האריז״ל. אין אומרים הזמירות במרוצה אלא בנחת, מילה במילה. והממהרים בהן ומאריכים בבקשות – ״היש מושל שיתרצה בכך״, שמקצרים בשבחו בשביל שאלת צרכיהם; ואצל חסידים עיקר האריכות בפסוקי דזמרה דווקא. סימן נב: תפילת הציבור רצויה ומקובלת לעולם, ופסוקי דזמרה לא נתקנו אלא בשביל התפילה; לכן הבא באיחור מדלג. וסדר הקדימה: ברוך שאמר, תהלה לדוד וישתבח; אחר כך ״הללו א-ל בקדשו״; ״הללו את ה׳ מן השמים״; שאר ההללוי-ה; ״ויברך דוד״; ו״הודו״. ואם אין שהות כלל – מתפלל עם הציבור ואומרם אחר התפילה בלא ברכה, שספק ברכות להקל. וכל זה בדיעבד. המגיד הזהיר את הבית יוסף שלא לדלג, שהמדלג מהפך הצינורות. והרבי הורה שאין לדלג, משני טעמים: שלא יבואו לזלזל בתפילה; ועל פי אגרת הקודש – שירידת הדורות היא שהצריכה את אריכות התפילה, ולנו היא נחוצה ביותר. הנקודה המרכזית פסוקי דזמרה הם סידור שבחו של מקום קודם התפילה, ועל כן צריכים דקדוק, כוונה ונחת – ולא שיקצר בשבח ויאריך בבקשה. מעיקר הדין תפילה בציבור דוחה אותם, כי בשבילה נתקנו. אך למעשה, על פי הקבלה והוראת הרבי, אין מדלגים, אלא חייב אדם לזרז עצמו ולבוא בזמן. עיקרי השיעור דקדוק הקריאה: הפסק ב״אלילים״ וב״שמים עשה״; דגש ורפה כבסימן סא. ״פותח את ידך״ (תהלים קמה, טז; ברכות ד, ב – לאמת): הכוונה מעכבת, מן הגאונים. ״ויברך דוד״ – שם אהי״ה; צדקה ב״ואתה מושל בכל״ (רבי חיים ויטאל). ״היש מושל שיתרצה בכך״: שבח קודם לבקשה. סדר הדילוג – סימן נב; מקורו בגאונים. ״הן א-ל כביר ולא ימאס״ (איוב לו, ה). מגיד מישרים והאריז״ל: ״מהפך הצינורות״; והוראת הרבי שלא לדלג. ״א-להי נשמה״: לכתחילה קודם התפילה, לחוש לפרי חדש.
שיעורים נוספים מאת הרב משה מרדכי גינזבורג
- ישתבח והקדיש – איסור ההפסק ביניהם, ומידותיו של שליח ציבור הגון - הרב משה מרדכי גינזבורג יום חמישי ט׳ כסלו תשפ״ז | 41:16
- סדר הקרבנות שקודם התפילה - הרב משה מרדכי גינזבורג יום ראשון ה׳ כסלו תשפ״ז | 36:27
- הלכה פסוקי דזמרה: סידור שבחו של מקום, וגדרי ההפסק מברוך שאמר עד ישתבח - הרב משה מרדכי גינזבורג יום רביעי כ״ד חשון תשפ״ז | 44:21
- לקוטי שיחות פר׳ לך לך כרך ל״ה שיחה ב׳ - הרב משה מרדכי גינזבורג יום חמישי י״א חשון תשפ״ז | 40:51
- לקוטי שיחות פרשת האזינו ח"ט שיחה א' - הרב משה מרדכי גינזבורג יום חמישי ו׳ תשרי תשפ״ז | 50:49