ישתבח והקדיש – איסור ההפסק ביניהם, ומידותיו של שליח ציבור הגון - הרב משה מרדכי גינזבורג

תאריך: יום חמישי ט׳ כסלו תשפ״ז משך: 41:16 צפיות: 30 הרב משה מרדכי גינזבורג נושא: הלכה

*ישתבח והקדיש – איסור ההפסק ביניהם, ומידותיו של שליח ציבור הגון* בשיעור זה נעיין בסימן נ״ג שבשולחן ערוך אדמו״ר הזקן (עמ׳ קפ״ד – לאמת בפנים): מאימתי יורד השליח ציבור לפני התיבה, דין ההפסק שבין ישתבח לקדיש, והמידות הנדרשות בשליח ציבור. *תקציר השיעור* בפתיחה הושלם עניין מסימן נ״א: כפילת ״ה׳ ימלוך״ מלמדת שהוא סוף השירה, ואף על פי כן אומרים ״כי בא סוס פרעה״ – שיש אומרים שאינו מן השירה אלא הקדמה ל״ותקח מרים״, ובהלכות סת״ם מבואר שהוא מן השירה; ומחמת המחלוקת נוהגים בשניהם. עד ישתבח אין השליח ציבור צריך לירד לפני התיבה כלל, ומישתבח יש לו לעמוד לפניה – ולא ימתין עד הקדיש, לפי שיש להסמיך את הקדיש לישתבח בכל מה שאפשר, ואסור להפסיק ביניהם כלל. מכאן נהגו שהשליח ציבור עומד אף בישתבח, שלא יהיה הפסק מישיבה לעמידה, שהקדיש דבר שבקדושה הוא ונאמר בעמידה מן הדין – כירושלמי מעגלון שקם מכיסאו ״כי דבר אלקים לי אליך״. אבל מעיקר הדין אין חיוב עמידה בישתבח (וכמנהג הספרדים לאומרו בישיבה), ושלא כברוך שאמר שקיבלו לאומרו בעמידה אף ביחיד; ונפקא מינה לזקן או חולה, שישתדל לעמוד בברוך שאמר ובישתבח יכול לשבת. והעונים – יש אומרים שאינם צריכים לעמוד (סימן נ״ו), ומכל מקום נהגו לעמוד אף ביחיד. ואף שאין השליח ציבור צריך לירד קודם ישתבח, צריך שיקרא לעצמו תחילה ברוך שאמר ומקצת פסוקי דזמרה – ולפחות תהלה לדוד – שאם לא כן אינו יכול לומר ישתבח, שהיא ברכה אחרונה דפסוקי דזמרה, וכמברך ברכה אחרונה בלא אכילה. ולכן יש למחות ברבים הטועים בדרך ומתחילים מישתבח, אלא יאמרו ברוך שאמר ומקצת זמרה כסימן נ״ב, או יתחילו מיוצר. הביאו לו טלית סמוך לישתבח: היחיד לא יברך בין פסוקי דזמרה לישתבח, וכל שכן באמצע מזמור, אלא לאחר ישתבח, שאז מותר להפסיק לצורך מצווה; אבל השליח ציבור יתעטף ויברך קודם שיתחיל ישתבח, שלא יפסיק בין ישתבח לקדיש. וכן כשאין מניין – ימתין וישתוק קודם ישתבח, אפילו חצי שעה (שיעור אמירת כל פסוקי דזמרה), ואינו צריך לחזור לראש, שהשהייה ברצונו ולא מחמת אונס; ואף בשהה מחמת אונס, מאחר שפסוקי דזמרה מדברי סופרים יש לסמוך על המקילים – שלא כספק דאורייתא שבקריאת שמע (סימן ס״ה). *הנקודה המרכזית* שני גדרים נקבעו כאן בסדר ישתבח. הראשון – ישתבח ברכה אחרונה היא לפסוקי דזמרה, ולכן אין אומרה אלא מי שאמר ברוך שאמר ומקצת זמרה. והשני – הקדיש צריך להיות סמוך לישתבח, ומפני זה נדחים אצל השליח ציבור הן עמידתו והן ברכת הטלית והמתנתו למניין, שיקדימם לישתבח ולא יפסיק אחריו. ועל גדרים אלו נוסף גדר האדם עצמו: המייצג את הציבור צריך שיהיה הגון, שעיקרו חכמה, מעשים טובים והבנת מה שהוא אומר. *עיקרי השיעור* * ״כי בא סוס פרעה״ – מחלוקת אם מן השירה (הלכות סת״ם) או הקדמה ל״ותקח מרים״; ולכן אומרים ״ה׳ ימלוך״ וגם אותו (סימן נ״א). * עמידת השליח ציבור בישתבח – משום הסמכת הקדיש; עמידת הציבור – מנהג ולא מעיקר הדין, ובברוך שאמר קיבלו לעמוד אף ביחיד. * ישתבח בלא ברוך שאמר ומקצת זמרה – ברכה לבטלה; והמאחר יתחיל מיוצר (סימן נ״ב). * טלית: יחיד – אחר ישתבח; שליח ציבור – קודם ישתבח (וראה סימן נ״ד). * המתנה למניין קודם ישתבח, אפילו חצי שעה, ואין צריך לחזור לראש, שספק דרבנן לקולא. * שליח ציבור הגון (סעיף ד׳; ״נתנה עלי בקולה״ – ירמיה יב, ח, תענית טז – לאמת): ריקן מעבירות, פרקו נאה אף בילדותו, עניו ומרוצה לעם, נעים קול ורגיל בתנ״ך; ובן י״ג המבין קודם לעם הארץ זקן ונעים הקול (תשובת רב יהודאי גאון). * שוגג – אף הורג בשגגה שחזר בתשובה – כשר, ש״אין פרקו נאה״ במועד לכך נאמר; מזיד פעמים רבות אין ממנין לכתחילה אף אחר תשובה, ואם נתמנה אין מעבירין; והמיר באונס ושב – כשר לקבע. * ראוי שיכנס ראשון ויצא אחרון; וטוב לחזור אחרי צדיק בן צדיק – ולדעת הרא״ש תפילת צדיק בן רשע נשמעת יותר, מפני שפלות רוחו, והכל לפי המינון. * אין מומים פוסלים אלא בכהנים (מהר״ם מרוטנבורג: הקב״ה חפץ בכלים שבורים), ומכל מקום יש לשער במומים הגלויים מפני כבוד הציבור.

שיעורים נוספים מאת הרב משה מרדכי גינזבורג

כל השיעורים: הרב משה מרדכי גינזבורג