חומש היומי פ׳ דברים - עקרונות התוכחה הנכונה מפרשת דברים - יום שלישי ד׳ אב תשפ״ה - הרב שמואל רבינוביץ

*עקרונות התוכחה הנכונה מפרשת דברים* בשיעור זה נבחן את דרכו של משה רבנו בהוכחת עם ישראל, ונלמד מתוך פירוש רש"י על המשל החשוב שמבאר מדוע ההסכמה המיידית לשליחת המרגלים הייתה למעשה סימן אזהרה. *הנקודה המרכזית* התוכחה הנכונה חייבת להיעשות בזמן הנכון ובדרך הנכונה. משה רבנו חיכה עד סמוך למיתתו כדי להוכיח את עם ישראל, למד זאת מיעקב אבינו שגם הוא הוכיח את בניו רק לפני מותו. כאשר בני ישראל ביקשו לשלוח מרגלים וקיבלו הסכמה מיידית ממשה, היה זה למעשה *סימן אזהרה* - כפי שמבאר רש"י במשל החמור, כאשר מוכר נותן רשות מיידית לבדוק את המוצר בלי התנגדות, הדבר מעורר חשד שיש בו פגם. כך גם כאן - ההסכמה המיידית הייתה אמורה לעורר אצלם ספק. *עיקרי השיעור* * עיתוי התוכחה: תוכחה צריכה להיעשות בזמן הנכון - סמוך למיתה, כדי שהמוכח לא יברח מהמוכיח ולא יתבייש לפגוש אותו שוב, וכדי שלא יצטרך לחזור על התוכחה * משל החמור של רש"י: כאשר מוכר מאפשר בדיקה ללא התנגדות, זה מעורר חשד. כך גם כאשר משה הסכים מיד לשליחת המרגלים - *"וייטב בעיני הדבר"* - זה היה אמור להעיר אצל עם ישראל ספק וחשש * ההבדל בין מגילוי לרצון האלוקי: מה שנראה טוב בעיני משה לא היה טוב בעיני המקום - הוכחה שיש להבחין בין התפיסה האנושית לרצון האלוקי האמיתי * כלב מול יהושע: כלב בן יפונה ניצל בזכות עצמו מכך שאמר *"טובה הארץ"* בכנות, בעוד יהושע זכה להיכנס לארץ בזכות היותו תלמידו של משה ולא רק בזכות דבריו * הטעיה במסווה של אמת: המרגלים אמרו *"טובה הארץ"* אך התכוונו להשתמש בהודאה זו כדי להוליל על הארץ ולהפחיד את העם - דוגמה למניפולציה שמתחפשת לכאורה לאמת