מסכת מכות דף ח׳ עמ׳ ב׳ - (דף ח' ע"ב - ט' ע"א) - יום שלישי ד׳ אב תשפ״ה - הרב שמואל רבינוביץ

תיאור

*דיני גלות וחינוך - היחסים המשפחתיים בהלכה* בשיעור זה נלמדים דיני הגלות במסכת מכות, ונבחנים הפרטים הדקים של דין הגלות במערכת היחסים בין אב לבן ובין יהודי לגר תושב. *הנקודה המרכזית* הגמרא מגלה עיקרון מהותי בדיני הגלות הקשור למהות הקשר המשפחתי: למרות שבעיקרון **"האב גולה על ידי הבן והבן גולה על ידי האב"**, יש חידוש מיוחד במקרה של חינוך. כאשר האב מכה את בנו לצורך חינוך ומת מכך, הוא פטור מגלות מכוח רשותו לחנך. אולם זה נכון רק כשהבן צריך חינוך, אך לא כשהבן כבר **"גמיר"** - למד מה שצריך. במקרה כזה, מכיוון שאין צורך בחינוך, ההכאה נחשבת כהכאת כל אדם אחר והאב חייב גלות. כך נלמד שגבולות הרשות החינוכית נקבעים לפי הצורך האמיתי ולא לפי הקשר המשפחתי בלבד. *עיקרי השיעור (דף ח' ע"ב - ט' ע"א)* *דיני גלות במשפחה:* הגמרא קובעת ש*"הכל גולים על ידי ישראל וישראל גולים על ידיהם"* חוץ מגר תושב, ובכלל זה גם יחסי אב ובן. חידוש זה מלמד שהדם לא מבטל את חיוב הגלות במקרים של הריגה בשגגה. *רשות החינוך מול חיוב הגלות:* האב שהרג את בנו במכות חינוך פטור מגלות רק כשהבן צריך חינוך, אבל כשהבן *"דגמיר"* (כבר למד) או שמדובר ב*"שוליה דנגרא"* (מתלמד נגרות) שכבר יש לו אומנות אחרת - האב חייב גלות. *מחלוקת בעונשי מיתה:* הגמרא דנה במחלוקת רב שמעון ורבנן לגבי חומרת מיתת חנק מול סייף, ומסבירה שרק *"שגיגת סייף ניתנת לכפרה"* ואילו שגיגת העבירה החמורה יותר אינה ניתנת לכפרה בגלות. *דיני עבד וכותי בגלות:* בתחילה נראה שכותיים נחשבו כגרי אמת ולכן היו חייבים בדיני גלות כישראל, אך לאחר שנתגלה שהם עובדי עבודה זרה גזרו עליהם דין של גויים. ובכל זאת יש להם דין מיוחד במקרים מסוימים של גלות ומלקות. **הבחנה בין קללה למכה:* הגמרא מבחינה בין המקלל את הכותי - שפטור ממלקות מכיוון שהכותי אינו *"עושה מעשה עמך"*, לבין המכה אותו בהכאה שאין בה שווה פרוטה - שחייב מלקות כיוון ש*"לא מקישין הכאה לקללה"*