מאמר ״אלה מסעי בני ישראל״ #2 ואחרון ש״פ מטות-מסעי תשל״ה - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״אלה מסעי בני ישראל״ #2 ואחרון ש״פ מטות-מסעי תשל״ה - הרב יעקב גולדשמיד אלה מסעי בני ישראל — עבודת התפילה, המלאכה ובירור העולם בכל יום (ליקוטי תורה, פרשת מסעי — אות ד'; לערך דף פ״ח–פ״ט, טעון אימות) תקציר — סדר עבודת היום ובירור המציאות בשיעור זה נעמיק בביאור אות ד' שבמאמר "אלה מסעי בני ישראל", ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' של היציאה התמידית מן המיצרים והגבולים. המאמר ממשיך את היסוד שנתבאר לעיל — שעניין ה"מסעי", היינו היציאה מן ההגבלות, אינו נוגע רק למדרגה כללית בחיי האדם, אלא שייך לכל יהודי ובכל יום ויום כפשוטו. מכאן מתבאר סדר היום: קימה ותפילה הסמוכה למיטתו, לימוד התורה שלאחריה, ואחר כך היציאה אל המלאכה — עסק העולם דרך בירור הניצוצות. השורש לכל כוח זה הוא משה רבינו, שושבינא דמלכא, המגלה את עצם הנשמה, עד לשלמות הגאולה — "נחלה בלי מיצרים". הנקודה המרכזית עבודת ה"מסעי" — היציאה המתמדת מכל מיצר וגבול, ואף מן המיצרים שבקדושה — היא עבודת היום-יום של כל יהודי, המתממשת בסדר קבוע: תפילה תחילה כעבודה העיקרית, ואחריה תורה ואחריה המלאכה והבירורים בעולם. דווקא ירידת הנשמה אל ההעלם וההסתר שבעסק החומרי (בחינת "שחור") היא המגלה את האור הנעלה ביותר ואת בחינת "מים חיים". וכל הכוח לכך נמשך ממשה רבינו, שכשושבינא דמלכא מגלה את עצם הנשמה של ישראל, עד לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו. עיקרי השיעור יציאה מן המיצרים בכל דרגה ובכל יום — עבודה זו שייכת בכל מדרגה, אף בצדיק גמור, ולא רק ביחס למצב הכללי בחיים אלא בכל יום ויום כפשוטו ("כל ימי חייו"). סדר עבודת היום — "תפילתו סמוכה למיטתו" (ברכות ה, ב); הלימוד שלפני התפילה הוא בבחינת הכנה לתפילה, ולאחריה לימוד התורה, ואחר כך היציאה אל המלאכה — "והנהג בהן מנהג דרך ארץ" (ברכות לה, ב), כדוגמת ההליכה במדבר לאחר מתן תורה. שלושת העמלים — עמל תורה, עמל שיחה (=תפילה, "ויצא יצחק לשוח בשדה", בראשית כד, סג) ועמל מלאכה (=הבירורים), על יסוד "אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז) ודרשת חז"ל; מובאת שיחת הרבי בעניין (מקורה טעון אימות). ירידת הנשמה וגילוי האור — "שחורה אני ונאוה בנות ירושלים" (שיר השירים א, ה): דווקא הירידה למטה וההעלם ("שחור") מגלים אור גדול ובחינת "מים חיים" (על פי מאמרי כ"ק אדמו"ר הריי"צ). כוח משה ומשיח — משה כ"שושבינא דמלכא" (זוהר) ממשיך ומגלה את עצם הנשמה — "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם" (במדבר לג, ב); "ואתה תצוה" (שמות כז, כ); ומכאן אל שלמות הגאולה — "נחלה בלי מיצרים" (שבת קיח, א), מעלת יעקב שקראו "בית" (פסחים פח, א) — "ופרצת".