מאמר ״אלה מסעי בני ישראל״ #1 ש״פ מטות-מסעי תשל״ה - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״אלה מסעי בני ישראל״ #1 ש״פ מטות-מסעי תשל״ה - הרב יעקב גולדשמיד אלה מסעי — ממ"ב המסעות שבנפש עד סוד התשובה והכפליים לתושייה בשיעור זה נעמיק בעניין המסעות שבמאמר שאמר הרבי בשבת מטות-מסעי, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' העולה מן "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים". תקציר שני דיוקים: מדוע "מסעי" לשון רבים והרי ממצרים יצאו פעם אחת, ומדוע לפרט כל מ"ב המסעות ואף אלו שלא אירע בהם דבר. טעם רש"י האגדי (הזכרת חסדי המקום) שייך לכאורה רק לנוכחים — אך התורה נצחית, ולכן הוראה לכל יהודי. על פי הבעש"ט (דגל מחנה אפרים) מ"ב המסעות ישנם בחיי כל יהודי; והרבי מוסיף — בכללות ישראל שבכל הדורות, ובעבודת כל יום ויום (תניא פרק מז — יציאת מצרים בכל יום). כל מסע וחנייה בכוונה ובקביעות (תניא פרק ג — דעת), אף בדברי הרשות. הנקודה המרכזית הרבי מיישב מדוע ישראל, אף שהיו בשיא השלימות במתן תורה, נצרכו לעבור במדבר הקליפות טרם כניסתם לארץ: תוכן יציאת מצרים הוא היציאה מכל המיצרים והגבולים — אף מ"ישות" הצדיק המושלם, שנשאר בבחינת "יש מי שאוהב". יציאה זו נפעלת בתנועת התשובה, שצימאונה לאלוקות נולד דווקא מן הריחוק; לפיכך אתהפכא חשוכא לנהורא מחייבת את הירידה. הכפילות — "מאד מאד", "כפליים לתושייה" שבלוחות השניות — מבטאת שתשובה זו, ששרשה בביטול (שבירת הלוחות), ממשיכה גילוי בלי גבול בבחינת גאולה. עיקרי השיעור שני דיוקים: "מסעי" לשון רבים אף שיצאו ממצרים פעם אחת; ומדוע למנות כל מ"ב המסעות עד "ויחנו על ירדן ירחו". טעם רש"י ("כאן ישנו, כאן הוקרנו") שייך לנוכחים בלבד — אך התורה נצחית, ולכן הוראה לכל; הבעש"ט/דגל מחנה אפרים: המסעות בחיי כל יהודי, והרבי מוסיף כללות ישראל שבדורות ובכל יום (תניא מז). לכל חנייה כוונה; "על פי ה' יחנו ויסעו" (במדבר ט; עירובין — מחנות בבחי' קבוע); הכל בקביעות ובדעת (תניא ג), אף ב"בכל דרכיך דעהו". סעיף ג — הפלא: במתן תורה הגיעו ישראל לשלימות הגוף והנשמה ("ויחן שם... כאיש אחד", עצם הנשמה), ובכל זאת נצרכו למדבר / נחש שרף ועקרב / ג' קליפות טרם ארץ ישראל. היישוב: יציאת מצרים = יציאה מכל מיצרים וגבולים אף דקדושה; אף צדיק גמור (אהבה, יראה, תענוגים) הוא "יש" הצריך לצאת בתשובה שצימאונה מרחוק; ואתהפכא דקליפה קודם משיח רק על ידה. "מאד מאד" / "אנכי אנכי" / "כפליים לתושייה" (לוחות שניות, מכוח ביטול שבירת הלוחות) = כוח התשובה.