חומש היומי פרשת חוקת - ״פרה אדומה כחוקת התורה״ - יום ראשון ג׳ תמוז תשפ״ה - הרב שמואל רבינוביץ

תיאור

*סיכום השיעור* השיעור עוסק בביאור עמוק של מצות פרה אדומה כסמל לחוקת התורה - מצוה שהשטן ואומות העולם אינם יכולים להבין. הרב מסביר דרך סיפור מעורר על הרב גרשנחין איך יהודי החי ודבוק בקדוש ברוך הוא אינו יכול לתפוס את המוות כסופיות, ומקשר זאת לעניין הפרה האדומה שמסמלת את תחיית המתים - איך מאפר דבר שנשרף לגמרי אפשר לטהר ולהחיות מחדש. *הנקודה המרכזית* בשיעור זה נצלול לעומק עניין פרה אדומה כחוקת התורה, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת השם זו. העיקר הוא שפרה אדומה מסמלת את עומק האמונה היהודית בתחיית המתים - שדבר שנראה כמת וגמור לחלוטין (כמו אפר) עדיין יכול לשמש לטהרה ולחידוש חיים. זהו החילוק הגדול בין יהודי לגוי: היהודי שדבוק בקדוש ברוך הוא אינו יכול לתפוס סופיות של מוות, כי הוא יודע שהגוף שעבד בעולם הזה זכאי לתחיית המתים. השטן ואומות העולם אינם מבינים זאת כי אצלם דבר שמת - נגמר, ואילו אצלנו זהו רק מעבר לשלב הבא של החיים הנצחיים. *עיקרי השיעור* פרה אדומה כחוקת התורה - מצוה זו מסמלת את מה שהשטן ואומות העולם אינם יכולים להבין: איך מאפר דבר שנשרף לגמרי אפשר ליצור טהרה ולהחיות מחדש, כנגד התפיסה הגויית שמה שמת - נגמר לחלוטין הקשר בין חיים למוות ביהדות - יהודי שדבוק בקדוש ברוך הוא אינו יכול לתפוס אפילו רגע אחד של ניתוק מהקדוש ברוך הוא, ולכן המוות אצלו הוא רק מעבר ולא סופיות, בניגוד לגוי שאצלו מוות = סיום זכות הגוף לתחיית המתים - הגוף שעבד ועשה מצוות בעולם הזה (תפילין, מזוזות וכו') זכאי לקבל שכר, ולכן תחיית המתים היא צדק אלקי שהגוף לא יישאר מת בזמן שהנשמה נהנית בגן עדן תשובה כעניין שהשטן אינו מבין - כמו שהשטן אינו מבין איך מאפר אפשר ליצור טהרה, כך הוא אינו מבין איך יהודי שחטא יכול לעשות תשובה ולקבל עוד שכר על אותה עבירה שבגללה נתפס מצוות כחוקים ולא רק כשכל - אף שיש טעמים למצוות, אנו עושים אותן בעיקר משום שהן חוק אלקי וגזירה מלפניו, ולא בגלל שאנו מבינים אותן, וזהו חילוק היסוד בין יהודי לגוי בגישה לחיים