כינוס תורה יום א׳ דחול המועד סוכות תשפ״ז מפי הרב יעקב גולדשמיד ב- 770 רמת שלמה - ירושלים

אגד הלולב – "זה אלי ואנוהו" חיצוני או חלק מן המצוה: ביאור הרבי בשמועת רבי חיים מבריסק בשיעור זה של הרב יעקב גולדשמיד נעיין בסוגיית אגד הלולב ובשאלה אם אישה רשאית לאגוד לולב. ונבחן כמה פרטים ודקויות בגדר "זה אלי ואנוהו" שבאגד, לפי רבינו תם, לפי השמועה בשם רבי חיים מבריסק ולפי ביאור הרבי. (בעל השיעור הקדים שאין בדבריו הוראה למעשה, ושאלות הלכה יש לשאול רב מורה הוראה.) תקציר השיעור פתיחה – לולב מוכן מערב יום טוב: מנהג חב״ד לאגוד את הלולב מערב יום טוב. בעל השיעור הביא את דברי הרבי בשנה שחל בה ראש השנה בשבת (כבשנה זו): מדוע לא יתקעו בשופר בערב ראש השנה? השיב הרבי שאם יבוא משיח, יתקעו בבית המקדש גם בשבת, והתוקע מערב החג כאילו אומר שכבר נתייאש מביאתו השנה. ועל דרך זה, אילו בא משיח היינו נוטלים לולב בבית המקדש גם ביום הראשון שחל בשבת, ולכן ראוי שיהיה הלולב מוכן מערב יום טוב. השאלה והמקורות: בחוברות ההלכה שיצאו השנה כתוב שלכתחילה אישה לא תאגוד לולב. במשנה ברורה ובביכורי יעקב מובא שאם אגדה, יפתחו ויאגדו מחדש. המקורות: הרמ״א כותב שלולב שאגדו נכרי כשר. המגן אברהם דייק שרק בדיעבד, והוא הדין אישה וקטן. והפנה לדבריו בהלכות ציצית (סימן י״ד). בציצית: לדעת המחבר ציצית שקשר נכרי פסולה ושקשרה אישה כשרה, והרמ״א מביא דעה המחמירה באישה. אדמו״ר הזקן מביא שתי הדעות ומחמיר לכתחילה. אך בהלכות לולב אדמו״ר הזקן אינו מזכיר חומרה זו. שורש הדבר בגמרא: ספר תורה, תפילין ומזוזה שכתבן נכרי פסולים, "וקשרתם... וכתבתם", כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה. ומכאן למד רבינו תם (בתוספות שם) שאין אישה אוגדת לולב ועושה ציצית, כיוון שאינה מצווה. הקושיא: לחכמים "לולב אין צריך אגד" (סוכה), ואין אוגדים אלא משום "זה אלי ואנוהו", ולא כרבי יהודה שלמד "לקיחה לקיחה" מאגודת אזוב. וכך נפסק ברמב״ם ובשולחן ערוך. אם כן, מה עושה האישה בלולב? הרי לא יצרה חפצא של מצוה, והדבר דומה לקישוט הסוכה. מקור לרבינו תם: הגמרא בסוכה אומרת "העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו", ופירש המאירי שהכוונה לאגד. הרי שבאגד "עושים לולב". שמועת רבי חיים מבריסק: בדרך כלל "זה אלי ואנוהו" הוא דין בגברא, כדין זריזין מקדימין. אך יש מצוות שבהן ההידור נעשה חלק מגוף המצוה. והראיה מן הגמרא בשבת (קלג ע״ב): במילה חוזרים על ציצין שאינן מעכבין מדין "זה אלי ואנוהו", והדבר דוחה שבת. ולפי זה באגד הלולב נעשה לולב כשר יותר, ולכן אישה שאינה מצווה אינה יכולה לעשותו. שתי נפקא מינות: החומרה שאישה לא תאגוד (מגן אברהם, משנה ברורה). "תעשה ולא מן העשוי": לדעת רבי יהודה, הדס שנאגד כשהיה פסול ואחר כך תוקן, האגד פסול. ולפי שמועת רבי חיים יש מקום לחשש זה גם לדעת חכמים. ולכן המחליף ערבות באמצע החג ותוחבן לתוך האגד הקיים עלול להיכשל, וצריך לפתוח ולאגוד מחדש. ביאור הרבי (ליקוטי שיחות חלק י״ב, הוספות, במכתב לרב שמחה עלברג על ספרו "שלמי שמחה"): הרבי מעיר שבשינוי תיבה אחת במסירת השמועה נשתנה תוכנה, ואינו מקבל שהאגד נעשה חלק מהלולב. והראיה מסוגיית ההדסים שנקנו מן הנכרים בשינוי מעשה (סוכה): הגמרא אומרת שרק למאן דאמר "לולב צריך אגד" יש כאן שינוי. משמע שלדידן האגד אינו משנה את החפצא. ולכן פירש הרבי שהאגד הוא חלק מנטילת הלולב, "ולקחתם", לקיחה שלמה יותר, ולא לולב כשר יותר. נמצאו שלוש הבנות: הידור חיצוני בלבד. חלק מן הלקיחה, כביאור הרבי. חלק מחפצא של הלולב, כשמועה, ובזה לכאורה אזיל רבינו תם. המסקנה העולה: אדמו״ר הזקן, שאינו מביא את החומרה בהלכות לולב, משמע שאינו רואה באגד חידוש מיוחד של "זה אלי ואנוהו" אלא הידור חיצוני. וכן מובא אצלו לפי הבנה זו גם שתי השיטות באופן האגד, קשר על גבי קשר או טבעות, ואנו נוהגים בטבעות. ולשיטה זו אין חשש "תעשה ולא מן העשוי" בתחיבת ערבות, ואין מניעה כל כך לאגד של אישה. אמנם יש לזכור שהמגן אברהם והביכורי יעקב מחמירים. הנקודה המרכזית לפי ההלכה "לולב אין צריך אגד", ואין אוגדים אלא משום "זה אלי ואנוהו". ולכן לכאורה תמוה פסק רבינו תם שאין אישה אוגדת לולב, שהרי אינה יוצרת חפצא של מצוה. השמועה בשם רבי חיים מבריסק מבארת שבלולב נעשה ההידור חלק מגוף המצוה, עד ש"העושה לולב" עושה לולב כשר יותר. אך הרבי דחה שהאגד משנה את החפצא, ופירש שהוא חלק מן הנטילה, "ולקחתם", ולא מן הלולב. ומדברי אדמו״ר הזקן, שאינו מביא חומרה זו בהלכות לולב, משמע שהאגד הוא הידור בלבד. ומכאן נפקא מינה לאגד של אישה ולתחיבת ערבות במהלך החג, ולמעשה יש לשאול רב. עיקרי השיעור מוכנות לגאולה: כדברי הרבי על תקיעת שופר בערב ראש השנה שחל בשבת, גם הלולב ראוי שיהיה אגוד מערב יום טוב, שמא יבוא משיח ונטול בבית המקדש. מקור החומרה: רבינו תם למד מ"כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה" שאישה לא תאגוד לולב ולא תעשה ציצית. המגן אברהם החיל זאת בלולב, ואדמו״ר הזקן מחמיר רק בציצית. הקושיא ושמועת רבי חיים: לחכמים האגד הוא רק "זה אלי ואנוהו"; ולפי השמועה ההידור נעשה חלק מגוף המצוה, כראיית ציצין שאינן מעכבין הדוחים שבת (שבת קלג ע״ב), ומכאן גם חשש "תעשה ולא מן העשוי". ביאור הרבי: האגד הוא חלק מן הנטילה ולא מן הלולב, שאם לא כן אין מתיישבת סוגיית שינוי מעשה בהדסים (ליקוטי שיחות חלק י״ב, הוספות; יש לבדוק מול הדפוס). שיטת אדמו״ר הזקן: משמע שהאגד הוא הידור חיצוני, ולכן אינו מביא חומרת אישה בלולב, ואנו אוגדים בטבעות. אך המגן אברהם והביכורי יעקב מחמירים, והלכה למעשה יש לשאול רב.