חסידות מבוארת - חודש תשרי - יום הכיפורים ״כי ביום הזה יכפר״ #10 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - חודש תשרי - יום הכיפורים ״כי ביום הזה יכפר״ #10 - הרב יוסף יצחק הבלין ביטול הישות – תוכנה הפנימי של התשובה ותיקון עשרת כוחות הנפש עד יום הכיפורים בשיעור זה נעמיק בסיום המאמר "כי ביום הזה יכפר", בביאור שורש החטא, שהוא הישות, ובתיקונו על ידי תשובה של "חזרת פנים בפנים". ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה׳ זו: תיקון עשרת כוחות הנפש בעשרת ימי תשובה, עד תיקון המלכות ביום הכיפורים, ומדוע דווקא העינויים וההשתחוויות מבטאים את הכפרה. תקציר השיעור הקליפה העיקרית היא הישות, המונעת מן הנפש להרגיש את אחדותו יתברך. ומי שנכשל ומשך את לבו אחר היש והגסות, עצתו לצעוק אל ה׳ מעומק הלב על כך שלא שם לנגד עיניו את אור אין סוף הסובב כל עלמין, שלפניו "כחשיכה כאורה", והרוחניים והגשמיים שווים לפניו ממש. ואין הכוונה לצעקה חיצונית בקול, אלא לצעקה פנימית הבוקעת מעומק הלב. תשובה זו מתקנת את שורש כל הרע, הישות, על ידי שנחקקת בנפש האמת שאין עוד מלבדו, והקב״ה נמצא בגשמי כברוחני. וזהו "ולא נבוש לעולם ועד": שלא נבוש בעולם האמת, לאחר פרידת הנפש מן הגוף. המשל הוא לאדם ההולך ערום ואינו יודע שרואים אותו, וכשנודע לו הוא מתבייש מאוד. כך "לא יראני האדם וחי", "בחייהם אין רואים, במיתתם רואים": כשהנשמה חוזה בנועם ה׳, היא רואה שמעשיה היו חדורים ישות וגסות, ומתביישת. תוכנה הפנימי של התשובה הוא חזרת פנים בפנים: שייחודו יתברך האמיתי ייחקק בנפש, עד שהאדם מתבטל ממציאותו וכל מגמתו להתענג על ה׳. וזהו "פניך ה׳ אבקש", בקשת הפנימיות, גילוי אין סוף ממש. ולפי "כמים הפנים לפנים", כשהאדם מבקש את פנימיות ה׳, הוא מעורר שהקב״ה יאיר לו בפנימיותו, כשם שאהבה אמיתית מעוררת אהבה כנגדה. זוהי בחינת י״ג מידות הרחמים, "תליסר מכילן דרחמי", שלמעלה מן התורה. ולכן בכוחן למלא את הפגמים שנעשו בשם הוי׳ על ידי העברה על דרכי התורה, "אנת הוא שלים דכולהו" (ראה הערה 51 במאמר, והשווה לנוסח קריאת שמע שעל המיטה). וזהו "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם": מים הם החכמה, מקור הטהרה. חזרת פנים זו נמשכת בעשרת ימי תשובה, כנגד עשרת כוחות הנפש (ולעומתם עשרה כוחות של הנפש הבהמית שמקליפה): ביום הראשון מתקנים את החכמה. חכמה דקדושה היא ביטול, ואילו חכמה דקליפה היא ישות. וזהו "ראית איש חכם בעיניו, תקוה לכסיל ממנו": הכסיל יודע שאינו חכם ולכן ילמד, ואילו המחזיק עצמו לחכם אינו חפץ ללמוד מזולתו. ביום העשירי, יום הכיפורים, מתקנים את המלכות, כוח ההתנשאות. בקליפה ההתנשאות היא לגדל את מציאותו בשליטה על הזולת, ובקדושה היא לשם שמים, "לכו נרננה", ו"אמליכו", שכל המידות יהיו בטלות אליו יתברך. וזהו מה שכתוב בספרי הקבלה שיום הכיפורים הוא זמן תיקון המלכות. מכאן טעם העינויים: אכילה, שתייה, רחיצה ונעילת הסנדל. ביום זה כבר נתקנו כל כוחות הנפש והם בטלים בתכלית, ולכן אין עוסקים בצורכי הגוף, שבהם יש אחיזה לישות. ולכן גם אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו" בקול, כמלאכים. ומכאן גם טעם הקריאות וההשתחוויות. לכאורה מה עניינן לכפרה? אלא ששורש כל החטאים הוא הישות, ותיקונם הוא הביטול. ובהשתחוויה ראשו ורגליו שווים, והיא ביטול גמור בכל כוחות הנפש.