חסידות מבוארת - חודש תשרי - יום הכיפורים ״כי ביום הזה יכפר״ #5 - הרב יוסף יצחק הבלין

*חסידות מבוארת - חודש תשרי - יום הכיפורים ״כי ביום הזה יכפר״ #5 - הרב יוסף יצחק הבלין* התורה כלבוש ("לבושיה כתלג חיוור") התורה היא חכמתו של הקב"ה שירדה והתלבשה בעניינים גשמיים ומוגבלים. התורה נמשלת לשלג ("כתלג"): כשם ששלג הוא למעשה מים ששינו את צורתם וקפאו, והם יכולים לשוב ולהיות מים ברגע אחד, כך התורה נותרה בעצמותה חכמת ה' – גם כשהיא עטופה במושגים ארציים. משל השערות ("שער ראשה כעמר נקא") ירידת התורה לפרטי ההלכות והדינים נמשלת לשערות. לשיער יש חיות מועטה בלבד (לא כואב כשגוזרים אותו, ולא ניתן להזיז אותו עצמאית). הדבר מסמל את הצמצום העצום של החכמה האלוהית לתוך פרטים מעשיים ויבשים לכאורה, אך מקורן של שערות אלו הוא ב"ראש" – בעצמותו של הקב"ה. האינסוף מול עולם המוגבלות אין שום יחס בין מספר מוגבל (גדול ככל שיהיה, אפילו מיליארדים) לבין הבלי-גבול (האינסוף האלוקי). כדי שהחכמה האלוהית (האינסופית) תרד ותתגלה לעולם המוגבל שלנו, נדרשו אינספור "צמצומים" והסתרים. סלסול ההלכות ("סלסלה ותרוממך") העיון והיגיעה בתורה נמשלים ל"סלסול" – הפרדת השערות וסידורן כדי שלא יהיו מעורבבות. כשיהודי לומד ומברר את ההלכות, מקשה קושיות ומתרץ סתירות (לדוגמה, ההבחנה שמדובר ב"שני דינים" נפרדים), הוא למעשה "מסלסל" את התורה. יגיעה זו מרוממת את נפשו ("ותרוממך") ומקשרת אותו ישירות אל מקור התורה – אור אין סוף ברוך הוא. השמחה העצומה בלימוד התורה ההתקשרות הישירה לקב"ה דרך הלימוד צריכה לעורר באדם שמחה עמוקה יותר מכל תענוג גשמי או אפילו רוחני. בגן עדן הנשמות נהנות רק מ"זיו השכינה" (הארה חיצונית בלבד), ואילו על ידי לימוד התורה מתחברים למקור החיים ולעצמות ה' בעצמו. לבושי הנפש ולבושי הקב"ה כשאדם לומד תורה, מחשבתו (שהיא לבוש הנפש הפנימי) ודיבורו (הלבוש האמצעי) מתאחדים לחלוטין עם חכמתו של הקב"ה (שהיא לבושו של ה'). זהו ייחוד מופלא שאין כדוגמתו. סיפורי חסידים להמחשה הרב חותם בשני סיפורים: * חסיד קוצק ביום כיפור: חסיד שהיה יושב ושקוע ביום הכיפורים בלימוד מעמיק של "חושן משפט" במקום לבכות ולהתרגש, כדי להדגיש שלימוד התורה והשגתה הם החיבור הגבוה והמהותי ביותר לה'. * הניצוץ שלא כבה: סיפור על בחור שירד מהדרך וניסה להתריס בכך שאכל בשר "בת יענה" (עוף טמא) דווקא ביום כיפור. הרב גורביץ' ממגדל העמק אמר לו שעצם הבחירה לעשות את המעשה הקיצוני דווקא ביום כיפור מעידה שהנשמה היהודית והקשר ליום הקדוש עדיין בוערים בו ואינם מניחים לו.