גמרא בעיון 31 פסחים 6: "לעולם יכנס אדם בכי טוב" - עצה טובה או חיוב גמור?

"לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב" - הדרכת חז"ל לאדם היוצא לדרך: יכנס לעיר או לבית מלון בעוד יום, בזמן שהאור טוב, ולא ימתין ללילה. וכשיוצא לדרך ימתין עד שיאיר היום ולא יצא בחשכה. "כי טוב" על שם הכתוב "וירא אלקים את האור כי טוב". הגמרא בדף ב' פותחת: מאי אור? רב הונא אמר נגהי ורב יהודה אמר לילי. מהפסוק "הבוקר אור והאנשים שלחו" מגיעה הגמרא לדרשה זו של רב יהודה. רש"י מבאר שהטובה מפני החיות ומפני הליסטים. התוס' מביא טעמים אחרים: מפני המזיקין ומפני הפחתים, ומיישב הרשב"א שצריכים את שני הפסוקים - אחד ליוצא לעיר אחרת ואחד לעירו שלו. ומכאן לשאלת היסוד של השיעור: האם "יכנס בכי טוב" הוא עצה טובה בלבד או חיוב גמור של שמירת הנפש? ואם זה חיוב - מדוע "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" אינו נמנה בתרי"ג מצוות? התשובה נפתחת דרך ערי מקלט: ספר החינוך מבאר שהתורה דאגה אפילו לרוצח בשגגה - גלות המכפרת ששקולה כמעט כמיתה, הצלה מגואל הדם, ועד הדין המופלא שרבו גולה עמו ללמדו תורה. מכאן נלמד גודל ערך חיי האדם. והשלמה מהלכות שבת סימן שכ"ח: חולה שיש בו סכנה - הזריז הרי זה משובח, השואל הרי זה שופך דמים, ומצוה בגדולי ישראל דוקא. שמירת הנפש דוחה אפילו שבת החמורה. המסקנה: יש מצוות שהן גדולות מתרי"ג - יסודות שעליהם עומדות מצוות רבות. שמירת הנפש היא יסוד כזה, ולכן "יכנס בכי טוב" אינו סתם עצה אלא השתדלות המחויבת מעצם ערך החיים. מאי אור: מחלוקת רב הונא ורב יהודה והראיה מ"הבוקר אור" לעולם יכנס אדם בכי טוב: רש"י (חיות וליסטים) מול התוס' (מזיקין ופחתים) ויישוב הרשב"א בצריכות שני הפסוקים. החקירה: עצה טובה או חיוב שמירת הנפש - ומדוע ונשמרתם אינו בתרי"ג מצוות ערי מקלט כמפתח: ספר החינוך על חומרת הרציחה, הגלות ככפרה ורבו גולה עמו נודע ביהודה: מדוע תשובה אינה מבטלת עונשי בית דין אלול כערי מקלט: אנה לידו ושמתי לך - שיחות הרבי על עבודת החודש הלכות שבת סימן שכ"ח: הזריז משובח, השואל מגונה ומצוה בגדולי ישראל היסוד: מצוה שגדולה מתרי"ג - החיוב להשגיח על הנפש בכל יציאה וכניסה