מלוה מלכה ״הלל אומר״ פר׳ בהר עם הרב שמואל רבינוביץ ע״פ רשימותיו של אביו הרב הלל רבינוביץ ז״ל

תיאור

להלן סיכום השיעור של הרב שמואל רבינוביץ' בנושא "יאוש ושינוי רשות בגנב" (חלק ג'), המבוסס על מסכת בבא קמא דף ס »ח: 1.⁠ ⁠מחלוקת רב נחמן ורב ששת (מכר לפני יאוש) השיעור עוסק במקרה שבו גנב מכר את הבהמה הגנובה לפני שהבעלים הספיקו להתייאש ממנה: רב נחמן: סובר שהגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמישה. לשיטתו, המונח "ומכרו" בתורה כולל כל סוג של מכירה, ללא קשר למצב התודעתי של הבעלים. רב ששת: סובר שהגנב פטור. לדעתו, מכירה לפני יאוש אינה תופסת מבחינה משפטית (אין לה תוקף של קניין), ולכן לא ניתן להגדיר זאת כ"מכירה" המחייבת בתשלומים. 2.⁠ ⁠מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש הרב מסביר כי הדיון מתרחב למחלוקת יסודית יותר בין רבי יוחנן לריש לקיש: רבי יוחנן: מחייב את הגנב בכל מקרה, בין אם המכירה הייתה לפני היאוש ובין אם לאחריו, שכן הבעלות של הנגזל לא פקעה לגמרי. ריש לקיש: סובר שלאחר יאוש הגנב כבר קנה את החפץ במידה מסוימת, ולכן כשהוא מוכר אותו, הוא כביכול מוכר "חפץ שלו" ואינו חייב בתשלומי כפל או ארבעה וחמישה. 3.⁠ ⁠סוגיית ההקדש השיעור נוגע בשאלה האם ניתן להקדיש חפץ גנוב. לפי רבי יוחנן, לא הגנב ולא הנגזל יכולים להקדיש את החפץ: הגנב כי זה לא שלו, והנגזל כי זה לא נמצא ברשותו הפיזית. הרב מנתח את מהות הבעלות במצב של גזילה. 4.⁠ ⁠הקשר לדין "חמץ שעבר עליו הפסח » הרב מקשר את עקרונות היאוש והבעלות לדיני חמץ: נדון המקרה שבו גזלן מחזיר לבעלים חמץ לאחר שעבר עליו הפסח. מכיוון שחמץ זה אסור בהנאה מדרבנן, עולה השאלה האם הגזלן יכול לומר "הרי שלך לפניך" (כלומר, להחזיר את החפץ עצמו) או שעליו לשלם את שוויו הכספי מכיוון שהחפץ כעת חסר ערך. הרב מביא את שיטות הרמב"ם, הרא"ש והרשב"א לגבי טעם איסור חמץ לאחר הפסח (קנס על עבירה או חשש הערמה). 5.⁠ ⁠סיכום: איסור "חפצא" מול איסור "גברא » הדיון מסתיים בשאלה האם האיסור על חמץ לאחר הפסח הופך את החפץ עצמו ל"אסור" (איסור חפצא), או שזהו קנס אישי על האדם (איסור גברא). הבחנה זו קריטית כדי לקבוע אם הגזלן עמד בחובת "והשיב את הגזילה" כאשר החזיר חפץ שאסור בשימוש.