שולחן ערוך הרב - הל׳ קידוש #4 ( סימן ערא סעיף י״א) - יום ד׳ ל׳ תשרי תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

>> דיברנו על באמצע הסעודה לא סתם >> דיברנו על באמצע הסעודה שהגיע זמן השקיעה שאז הוא צריך לעשות קידוש. >> ודיברנו על זה של פורס מפה ומקדש שהוא צריך לעשות קידוש. עכשיו הוא אומר אז זה הוא אמר קודם אז הוא אומר ה הוא הבדיל למה בפת הוא אומר למה פת אז הוא כן צריך ויין הוא לא צריך אז הוא פה הסתבך סיבך אותנו קצת זאת אומרת ככה הוא אומר שיין הרי מתי עושים את הברכה לפני הקידוש אז לכן אם הוא בא לעשות ברכ לעשות קידוש על היין אז הוא לא צריך לעשות לעשות ברכה בגלל שהוא עשה את הברכה קודם והברכה היא לפני הקידוש אבל פת אותו לכאורה פת זה אותו דבר שאת הפת גם לפני הקידוש הוא עושה אז הוא אומר שיש הבדל גדול בין יין לפת כיוון אז פה הוא הסביר שיין של הקידוש אפילו ששותה הוא אחר הקידוש אין צריך לברך עליו למה כיוון שזמן ברכתו הוא קודם אמירת

הקידוש ואז עדיין אין שם אמירה מפסקת אז אומר הקידוש הוא מפסיק בין האוכל בבין בין האוכל לבין לבין הסעודה הראשונה כאילו לסעודה עכשיו שהוא עושה עוד סעודה ואף לה אומרים שתקנת חכמים הוא בקידוש וכל דבר הטעון שיברכו עליו ברכת היין תחילה כמו שנתברר בסימן קצ מועלת ברכה ראשונה לקידוש כמו שהיא מועלת לברכת הנהנים שאין צריך לחזור ולברך למה הועילו בשעה שהיא חשובה גמר בסילוק הסעודה מפני איסור הטה קוד קודם הקידוש לא הייתה עדיין אמירה המפסקת ולא נסתלקה עדיין ברכה הראשונה ובשט אמירת הקידוש הרי דעתו על שבידו לשתותו מיד ואמירת הקידוש היא לצורך השתייה אז הוא אומר שכל שיין >> שיין הוא לא צריך לברך אבל עכשיו אומר אבל ואינה חשובה הפסק פסק לזה כמו שאינה חשובה הפסק לכל מקדש על כל אחד שמקדש על אז הקידוש הוא הרי אחריכם כן אז זה לא חשוב הפסק מה שאין

כן בפת שאוכל לאחר שקידש על שבשעת אמירת הקידוש וכודם אמירתו שהייתה שעת גמר וסילוק סעודה אז הוא מבדיל בין פת שפת אפילו שגם בפת אתה אומר אתה מוציא לחם לפני שאתה עושה את הקידוש. אז מה ההבדל בין פת ליין? אז הוא אומר יין שזה שתייה זה משהו אחר. פת שזה עצם הסעודה עצם הסעודה היה אסור לו לאכול. כך הוא מסביר את זה. >> אבל צריך להשי צריך להשים לב שכל סעודה יש לה קידוש שונה. כאילו למה עושים את הקידוש? זה הולך על אותו יום, על אותו עניין. >> כן. כן. כן. אבל הקידוש >> אבל הקידוש זה לא דומה לכל הקידוש. >> לא משנה. כל קידוש זה שהוא מקדש את היום. אז יש יום שהוא מקדש אותו שבת, יש יום שהוא מקדש אותו שהוא עושה שסוכות, פסח, ראש השנה. אבל עצם הקידוש זה רק בגלל אתה אומר את המילים אחרת בגלל בגלל היום >> בגלל הז >> אתה צריך לזכור למה מה

>> כן אבל אסור אבל אסור לך לאכול לפני קידוש >> אז זאת אומרת >> כן כן אבל הוא מסביר את זה אבל אבל אתה באמצע סעודה מה תעשה שזה הסעודה >> עכשיו הוא בא ואומר דבר חדש ויש חולקים על זה עכשיו הוא אומר דבר חדש לגמרי ויש חולקים על זה ואומרים שמה שנאסר עליו האכילה מגיע הזמן הקידוש אין זה נחשב גמר סעודה זה לא גמר סעודה כיוון שבדעתו לאכול הוא רוצה עוד לאכול הלאה זה לא הוא עוד רעב הוא לא שבע בעין כמו שאומר מנדי לא שהוא לא צריך כבר לאכול שהוא שבע >> אח בניים עצומות >> אז אומר כיוון שבדעתו לאכול אחר כך וגם עכשיו היה אוכל מדעתו הוא היה אוכל אלא שחייב שחיוב הקידוש מונע אותו. כשאסור המונע, דהיינו אחרי אחר שיקדש יחזור לאכילתו. לפי כך אין אמירת הקידוש מפסקת כמו שאין התפילה מפסקת ואין צריך לחזור ולברך. פה הוא נותן פתח למי שלא רוצה

לחזור ולברך. אז הוא אומר יש כאלה שחולקים. הוא מביא את זה הוא מביא את זה גם הראש מביא את זה והוא מסביר את זה כך בדעת הרמבם יש על מי לסמוך עכשיו הוא מסביר את הכל מה קורה וכל זה כשלא אמר תנו לנו את ונברך ברכת המזון כל זה כשהוא לא נתן לברך שעוד לא אמר תנו לי את הוא באמצע הסעודה אבל בסעודה הוא לא אמר שהוא רוצה כבר לברך אבל אם אמר כבר בן שאמר כן קודם זמן הקידוש בין שאחר שהגיע זמנו צריך הוא לברך בורא פרי הגפן על של קידוש למה שהוא כבר רצה לברך אז עכשיו זה נהיה סעודה חדשה וסעודה חדשה ברגע שיש סעודה חדשה אז הרי שיח דעתו משתייה מחמד ברכת המזון והוא אומר שברגע ש שהוא רצה לברך פעם קודמת אז עכשיו שהוא בא לעשות קידוש הוא לא יכול להמשיך ולא להגיד את ברכת בורא פרי הגפן הוא צריך להגיד ברכת בורא פרי אבל אם מקדש

על הפת עכשיו הוא חוזר על עצמו דבר חדש שאם מקדש על הפת אין צריך לברך עליה המוציא וכן אפילו אם קידש על אין צריך לברך המוציא על הפת שאכל שאוכל אחר הקידוש למה לפי שאמירה תנו לנו ונברך אינה חשובה הסך דעת לעניין אכילה אלא לעניין שתייה בלבד. כשבן אדם מחליט פתאום שהוא הולך לעשות ברכת המזון והוא אומר תנו לנו יין ונברך אז כלפי אוכל אז אז זה יש לו המשך סעודה כלפי שתייה הסעודה נפסקה למה כמו שנתבאר בסימן קט אבל פה עכשיו הוא הולך עלה עוד פעם עכשיו הוא חוזר לעצמו אבל אם נטל כבר ידיים במים אחרונים קודם הוא דיבר על זה בצורה כזו שהוא אמר תנו לנו ונברך בואו נתחיל בואו נברך איך אומרים הוא ישב בסעודה וזהו הפיוזים נגמרו לו והוא החליט גמרנו גומרים את הסעודה >> אומר יאללה רבותיי נברך אז הולכים להביא לו את אז אנחנו אומרים שלגבי הכ

שתייה הוא פטור הוא לא הוא צריך לעשות ברכת בורא פרי הגפן אבל לקבלאילה הוא יכול לאכול עלה אז כל זה רק אם הוא אמר אבל אם נטל כבר ידיים במים אחרונים צריך לברך ברכת המוציאים אפילו על הפת שמקדש עליה וכל שכן שמקידש על שצריך לברך המוציא על הפת שאוכל אחר כך שנטילת ידיים זה נקרא חשוב סך הדעת מה ההבדל אם הוא אומר רבותיי תביאו את ונברך לזה שהוא נוטל ידיים כשהוא אמר זה היה דיבור כשהוא שהוא נטל ידיים זה כבר מעשה אז המעשה גורם לו שזה גם חשוב סך דעת לעניין אכילה כמו שכתוב שמה ואף שלכתחילה טוב שלא לאכול ולשתות כלל אחר נטילת מים אחרונים שבן אדם נטל מים אחרונים אז שלא ישתה אחר כך אף על פי שמברך על אכילתו ושתייתו ואחר כך קודם ברכת המזון יחזור ויטול עוד פעמיים אחרונים כמו שכתוב שמה מכל מקום כאן יותר טוב שיקדש מיד ויאכל

מעט אחריו כדי שיהיה קידוש במקום סעודות שבת סעודת שבת שלאחריו ממה שיברך בגת המזון מיד ויקדש אחר כך שאם יעשה כן יכנס במחלוקות רבות זאת אומרת הוא המזון >> הוא החליט שהוא רוצה שהוא שהוא רוצה לברך ברכת המזון ולא רק שהוא החליט הוא כבר נתן על ידיים >> מים אחרונים >> מים אחרונים אז אומר אל תברך בקראת המזון תעשה קידוש תעשה עוד פעם סעודה ותברך על כל אחד ואחד ואז עם הברכה וגם עד לחם זה הכל זה סעודה חדשה אבל אל תברך למה שאם תברך קודם כבר נטלת ידיים למים אחרונים אתה עכשיו הולך לברך אז אתה מסתבך עם הרבה עם הרבה עם מחלוקות רבות כך הוא אומר יש זה פטנט זהה כפולה מה אם אתה מתארח אצל זה? אם אתה מטרחצ מישהו אז אתה אוכל על דת אתה אוכל על דת בעל הבית נניח שעשיתי מה שאמרת אז הוא >> עשיתי בסדר >> זה ברור אתה יכול לחייב אותו להגיד איך

קרה ההוא לקח אותו טרמפ והאוטו התקלקל אתה מכיר את זה אז הוא אומר מה זה מעניין אותי אתה לקחת אותי אתה צריך להביא אותי הביתה ואז זה שהיה התקלקל האוטו התקלקל קח מוני מה זה בעיה שלי אומר אני אתרפ שלך פה אומר אז אומר פה הלאה שיש אומרים שיברך בורא פרי הגפן על ברכת המזון ויתמנו ולא יברך שוב בורא פרי הגפן על של קידוש למה שכבר נפטר בברכה זו זאת אומרת ככה אם הוא מברך ברכת המזון והוא מברך על עכשיו הוא יעשה בורא פרי הגפן ועכשיו הוא הולך לעשות קידוש חדש אז איך עשית עכשיו בורא פרי הגפן אז זה הבורא פרי הגפן הזה צריך להספיק להמשך זה אומר אם אתה הולך לברך מ אם בירכת אומר סיבחת את עצמך מה תעשה עכשיו אז אומר ולא יברך שוב ברכת בורא פריא גפן על קוש קידוש שכבר נפטר בברכה זו ויש אומרים שלא יטאום כלום מקוס של ברכת המזון שהרי לא קידש עדיין הרי הוא

לא הוא לא עשה קידוש אז איך הוא יכול לטומע ברכת המזון הוא יעשה ברכה הוא יעשה את ברכת המזון והכל של הקידוש עומדת עכשיו מה הוא יעשה יגיד בורא פרי הגפן אז הוא אומר הוא לא יכול לעשות בגלל שהוא עוד לא קידש על של של ברכת המזון לפי כך לא יברך עליו בורא פרי הגפן >> על של ברכת המזון לא אם הוא אם הוא אם הוא אם הוא החליט לברך ועכשיו הוא נטל כבר מים אחרונים >> לא עכשיו עכשיו הוא לוקח את אם הוא יקח אם עכשיו הוא יברך אז אומר דבר ראשון אל תברך תאכל תעשה קידוש ותברך הברכת בורא פרי הגפן תברך המוציא לחם מן הארץ אבל אל תברך ברכת המזון אז הוא אומר אבל אם הוא כן בירך אז פה הוא מסתבך הוא אומר דבר ראשון הוא אומר שאם הוא יברך על הגפן ש הוא צריך אחרי ברכת המזון על לברך. אם הוא מברך על אז איך הוא ילך לברך עוד פעם על של הקידוש? אז הוא לא

יכול לברך. אז אומר פה הוא מסבך את עצמו. עוד דבר הוא אומר שאם הוא טעם מברכת המזון מכו של ברכת המזון איך הוא יכול לעשות בבורא פרי הגפן? הרי עוד לא שמע קידוש. אז איך הוא יטם אותו? הוא לא יטם. אז אומר לפי כך לא יברך עליו בורא פרי הגפן אלא יניחנו עד לאחר שיתאום מכושר קידוש ואז יתום ממנו גם כן ממנו עושים את זה תמיד בסוף סעודה בסוף סעודה שלישית אז היו לוקחים את את הגביע של ה של ה של ברכת המזון ולא אומרים בורא פרי הגפן ומחכים עד אחרי הבדלה ובהבדלה אומרים ברא פרי הגפן וזה כבר מוציא >> על זה עושים על זה עושים כן זה מה שהוא אומר פה ואז איתם גם כמנו ואי אפשר לו לצאת ידי שניהם שיקדש על אותו עצמו שברך עליו ברכת המזון לפי שברכת המזון הוא קדושה בפני עצמה אז הוא לא יכול לקחת את אותו של ברכת המזון ולעשות מזה הבדלה

זאת אומרת הבדלה אולי כן אבל פה הוא לא יכול לעשות את זה והקידוש הוא מצווה בפני עצמו ואין אומרים בית קדושות על אחת למה שאין עושים מצוות חבילות חבילות בגלל שאתה לא יכול להעמיס על אחד להעמיס עליו שתי גם קידוש וגם ברכת המזון על אחת אתה לא יכול זה שעשית לברכת המזון שייך לברכת המזון קידוש קידוש של שבעבר ברכות לא שתי קו >> כן נכון נכון >> למה ההבדלה >> מה >> למה ההבדלה יכול לעשות >> בגלל שההבדלה יש כולה בזה זה טוענים שלא צריך לעשות על בכלל. ואם הוא מסב יחידי הוא מברך בברכת המזון בלא מכל מקום אם יקדש מיד אחרי ברכת המזון יש אומרים שאינו יוצא חובתו אלא אם כן יחזור ויאכל מיד שיהיה קידוש ב במקום סעודת שבת של אחריו ואם כן מה שברך ברכת המזון היא ברכה שאינה צריכה זאת אומרת ככה אם הוא הולך עכשיו הוא לא הוא היה יחידי, הוא לא בירך על

הוא בירך הוא בירך ברכת המזון. בן אדם בירך ברכת המזון על בלי עכשיו הוא הולך לעשות קידוש, אז הוא צריך לאכול סעודה חדשה. אז יוצא, אם הוא הולך עכשיו לאכול סעודה חדשה, אז יוצא הוא קידש ואוכל עוד סעודה. יוצא שה הברכה שהוא אמר קודם ברכת המזון, אז זה ברכה לבטלה. בגלל שהרי עכשיו הוא הולך לאכול עוד סעודה. אז לכן כן מה שברך ברכת המזון היא ברכה שאינה צריכה. למה שהרי יכל להיפתר בברכת המזון שיברך אחר האכילה השנייה. ויש ואף שיש אומרים שאין צריך לחזור ולאכול לפי שבדיעבד יוכל לסמוך על סעודה שאכל. אם יש כאלה שאומרים לא צריך קידוש במקום סעודה את הסעודה הוא כבר אכל ועכשיו הוא יעשה קידוש. הוא לא צריך זה במקום סעודה. זה לא צריך שהסעודה תהיה אחר כך אלא לא אכפת לנו שהסעודה הייתה לפני כן כ כבר שיקדש אחריה מיד הרי זה קידוש במקום סעודה אף על פי

שסעודת החול מכל מקום זה סברה אבל אומר מכל מקום מכל מקום הוא אומר כדאי לחוש לסברה ראשונה ו וצריך להיזהר שלא יבוא לידי כך לכן הוא אומר הכי טוב אומר הכי טוב שלא שלא יברך ברכת המזון אלא אף על פי שנטן לי מים אחרונים יפרוס מפה ויקדש ויחזור ויאכל מעט כדי שיהיה קידוש במקום סעודת שבת שלחיו ואחר כך יחזור ויטול מים אחרונים ויברך ברכת המזון וכל שכן אם לא נטל ידיו עדיין שצריך לעשות אם הוא לא נטל ידי מים אחרונים אז הוא צריך לעשות כן אף על פי שכבר גמר סוודותו מבעוד יום אלא שלא הספיק לברך ברכת המזון עד שהגיע זמן הקידוש מותר לו נשאיר את זה למאחר בעזרת השם >> כן צריכים לזמן am