מסכת מכות דף ד׳ עמ׳ א-ב׳ - כולל בוקר יום שני י״א תמוז תשפ״ה - הרב שמואל רבינוביץ

תיאור

*מסכת מכות דף ד' עמוד ב'* בשיעור זה נצלול לעומק סוגיית עדים זוממים ומחלוקת התנאים בדין מלקות ותשלומין, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' של דרישת הפסוקים ולמידת הדינים. *סיכום השיעור* השיעור עוסק במחלוקת היסודית בין רבי מאיר לרבנן בדין עדים זוממים: האם עדים שזוממו לחייב את חבירם בכסף מקבלים גם מלקות וגם משלמים כסף (רבי מאיר), או שמא רק משלמים כסף בלבד (רבנן). המחלוקת נובעת מפירוש הפסוק *"כדי רשעתו"* - האם זה מלמד על רשעות אחת או שתי רשעויות נפרדות. *הנקודה המרכזית* המחלוקת התנאים נעוצה בשאלה עמוקה של הבנת טבע העבירה של עדים זוממים: האם מדובר בממון אמיתי שמחייב תשלום על פי *"ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו"*, או בקנס שקבעה התורה. רבי מאיר סובר שעדים זוממים דינם כקנס, ולכן גם לוקה וגם משלם כמו במוציא שם רע. רבנן סוברים שזהו ממון גמור, ולכן יש כאן רק רשעות אחת, ומי שמשלם אינו לוקה. הסוגיה מעמיקה להבדל היסודי בין דיני ממונות לדיני קנסות, ובדרכי הלמוד השונות מהפסוקים. *עיקרי השיעור* * *מחלוקת רבי מאיר ורבנן:* רבי מאיר סובר שעדים זוממים גם לוקים וגם משלמים, בעוד רבנן סוברים שרק משלמים - על יסוד *"כדי רשעתו במספר"* שמלמד על רשעות אחת בלבד. * *ההבדל בין ממון לקנס בעבודת ה':* המחלוקת נסובה על טבע החיוב - האם זהו ממון שהוציא מחבירו או קנס שקבעה התורה, עניין המשפיע על דרך עבודת השם בהבנת החובה. * *למוד מ"מוציא שם רע":* רבי מאיר לומד מ*"מוציא שם רע"* שגם בקנס יש גם מלקות וגם תשלום, ואילו רבנן חולקים על הקישא הזו ומפרידים בין הדינים. * *עמקות בדרישת "לאו שיש בו מעשה":* הסוגיה נוגעת לשאלה מה נחשב *"לאו שיש בו מעשה"* - האם רק פעולה ממשית או גם גילוי דעת באמצעות מעשה, כמו בדין המקיים כלאיים בכרם. * *מקורות האזהרה לעדים זוממים:* החילוק בין רבי מאיר לרבנן במקור האזהרה - מ*"לא תענה ברעך עד שקר"* או מ*"והנשארים ישמעו ויראו"*, המשקף גישות שונות בהבנת יסודות עבודת השם בדרישת התורה.