גמרא בעיון 12: האם ניתן לצרף כמה חלקי עדויות לעדות אחת שלימה? - הרב שמואל רבינוביץ

מהסוגיא בבבא קמא ע ע״ב בדין ״דבר ולא חצי דבר״ בעדות ובירור היסוד דרך גדר ״חצי שיעור״. מתי שתי עדויות נפרדות מצטרפות לעדות אחת שלימה ומתי כל אחת נשארת ״חצי דבר״? מה הקשר בין עדות גנב שטבח ומכר לבין דין חצי שיעור בשבת ובאיסורים? האם דין החץ שנזרק ממקום אחד ופוגע במקום אחר יכול לבאר את הסוגיא? האם פעולה שתחילתה לא נחשבת לכלום וסופה מעשה גמור נמדדת לפי ההתחלה או לפי הסוף? בשיעור מתבארים: - גנב על פי שניים וטבח ומכר על פי שניים אחרים - שיטת רבי עקיבא ״דבר ולא חצי דבר״ והראיה מחזקת שלוש שנים בשלוש כיתי עדים - שיטת תוספות והרי״ף בגדר העדות בחזקת שלוש שנים בין ״ראו כל מה ששייך לראות״ לבין עדות שאפשר להוציא בה ממון - הראיה מסוגיית הגט ״התקבל לי גיטי״ שיש בה שתי כיתי עדים על השליחות ועל הקבלה - חצי שיעור לגבי שבת בעקירה והנחה ושיטת המאירי - הראיות מהוריות באוכל חצי זית כהדיוט שנתמנה נשיא - סוגיית כתובות בזורק חץ וקרע שיראין תמצית השיעור: היסוד שחוזר בכל השיעור הוא ההבחנה בין דבר שלם לבין חצי דבר. רבי עקיבא דורש עדות על דבר שלם ולא על חציו והגמרא מבארת שכאשר יש עדות אחת מושלמת על הגניבה היא מושכת אליה את עדות הטביחה והמכירה הנסמכת עליה ולכן הכל נחשב דבר שלם. הרב מבאר את העומק דרך גדר חצי שיעור ומראה שיש בזה שני סוגים. יש חצי שעד שלא נגמרה המלאכה אינו כלום כמו עקירה בלי הנחה או מעביר פחות מארבע אמות ויש חצי שכבר נעשה בו כל המעשה וחסר רק בשיעור כמו האוכל חצי זית חלב המצטרף לחצי השני. המשל המאחד הוא החץ שתחילת זריקתו אינה כלום בפני עצמה אבל סופו מגלה שמתחילתו הייתה פעולה נמשכת אחת. לפי זה גם חזקת שלוש שנים וגם עדות הטביחה תלויות בשאלה אם מסתכלים על כל חלק כעומד לבדו ואז הוא חצי דבר או כפעולה נמשכת אחת שסופה משלים את תחילתה.