תניא חלק שני; שער היחוד והאמונה פרק ב׳ #2 - הרב יוסף יצחק אופן

החיות והיקיומות הנמשכת - הכוח המחיה והמהווה בבריאה *תקציר השיעור* בשיעור זה נסקור ללב עניין ההתחדשות התמידית של הבריאה, ונבחן את העניין העמוק של הכוח האלוקי המחיה והמהווה את כל הנבראים. האדמור הזקן מסביר בתניא (שער היחוד והאמונה פרק ב') כיצד כל הבריאה תלויה בהתחדשותה כל רגע ורגע, ובביאור הפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמיים" מגלה שהדיבור האלוקי שברא את העולם ממשיך לפעול ולהוות את המציאות באופן תמידי. *הנקודה המרכזית* *העיקר הגדול* שמלמד אותנו רבינו הזקן הוא שהקדוש ברוך הוא אינו רק בורא שברא את העולם פעם אחת ועזב אותו לפי טבעו, אלא הוא *מחיה ומהווה* את כל הנבראים בכל רגע ורגע מחדש. מעשה הבורא שונה בתכלית ממעשה אנוש - כשם שהצורף לוקח חומר גלם קיים ועושה ממנו כלי, אך הקדוש ברוך הוא ברא *יש מאין*, ועל כן כל מציאותם של הנבראים היא הכוח האלוקי עצמו. אילו הסתלק הכוח המחדש והמהווה לרגע אחד, היו כל הנבראים חוזרים ל*עיין ואפס* כמו שהיו לפני הבריאה. *עיקרי השיעור* * *טעות הכופרים בהשגחה* - הם סבורים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם ועזב אותו לכוכבים ומזלות, כמו מלך הממנה שר ולא מתערב. טעותם נובעת מהשוואה מוטעית למעשה אנוש שעובד מחומר גלם קיים. * *המשל מקריעת ים סוף* (עמוד 154) - הרוח הקדים היה צריך להיות כל הלילה משום שלשנות טבע קיים (מים נוזלים) דורש כוח פועל תמידי. כמו באבן הנזרקת למעלה - כל זמן שהכוח פועל האבן עולה, ברגע שנפסק היא יורדת לטבעה. * *בריאת העולם - פלא גדול יותר* - בקריעת ים סוף שונה טבע קיים, אך בבריאת העולם נוצר *יש מאין*. זהו חידוש עצום הדורש התחדשות תמידית, שכן "הטבע" של הנברא הוא *אפס ואין*. * *ביאור "ואתה מחיה את כולם"* - לא רק מחיה כנשמה בגוף, אלא *מהווה* את עצם מציאותם. הרמז במילה "ואתה" - אות א' ות יוצאות מחמישה מוצאות הפה, הרומזים לחמש גבורות עליונות המצמצמות את האלוקות לכדי עשרים ושתיים כוחות. * *דיבור אלוקי ונבואה* - בניגוד לדיבור אנושי שרק מגלה, הדיבור האלוקי *פועל ומהווה*. הנביא אינו כמכשיר רדיו דומם, אלא "רוח ה' דיבר בי" - הקדוש ברוך הוא מדבר מתוך גרונו של הנביא כשהוא בביטול מוחלט.