גמרא בעיון 24: כמה זמן יש לאדם להתחרט? סוד הכוח של "תוך כדי דיבור" - הרב שמואל רבינוביץ

תוך כדי דיבור כדיבור דמי (בבא קמא ע״ג) אדם אומר "הרי זו תמורת עולה" ומיד מוסיף "תמורת שלמים". האם המילה הראשונה כבר חתמה את הדין או שיש לו עוד רגע לחזור בו? ומדוע דווקא בהקדש אומר הרמב"ם שאין חזרה אפילו תוך כדי דיבור? הגמרא בבא קמא דף ע״ג מעמידה מחלוקת רבנן ורבי יוסי אם תוך כדי דיבור כדיבור דמי ומחלקת בין שני שיעורים: כדי שאילת תלמיד לרב וכדי שאילת רב לתלמיד. מכאן נפתח בירור יסודי בגדר תוך כדי דיבור: רבנו תם מבאר שזו תקנת חכמים מפני שאילת שלום, והר"ן מבאר שאדם אינו גומר בדעתו עד סוף דיבורו. הרמב"ם והתוספות פוסקים שאין חזרה בהקדש אפילו תוך כדי דיבור, והש"ך תמה עליהם מהגמרא המפורשת שלנו. הקצות החושן מיישב מסוגיית נזיר שחזרה תוך כדי דיבור היא מדין טעות והקדש חל אפילו בטעות, והנתיבות ושערי יושר משיגים עליו. השערי יושר בונה יסוד חדש: חכמים קבעו גבול בין בבת אחת לבין זה אחר זה, וכל שני דברים התכופים תוך כדי דיבור חשובים כנעשים בבת אחת, ומוכיח מקריעה על מת ומהפרת נדרים. בסוף השיעור מתבאר המהלך בדרך גברא וחפצא: הדיבור אינו חל על החפץ עד שנגמר, וחילוק יסודי בין חזרה העוקרת את הדיבור הראשון לבין דיבור הממשיך ומוסיף עליו. בשיעור זה: ● מחלוקת רבנן ורבי יוסי בתוך כדי דיבור ושני השיעורים בגמרא ● תמורת עולה ותמורת שלמים ודין נמלך (תמורה כה) ● רבנו תם: תקנת שאילת שלום | הר"ן: חסרון גמירות דעת ● שיטת הרמב"ם והתוספות שאין חזרה בהקדש ותמיהת הש"ך ● יישוב הקצות החושן מסוגיית נזיר: הקדש בטעות ● קושיות הנתיבות והשערי יושר על הקצות ● יסוד השערי יושר: תוך כדי דיבור כבבת אחת, והראיה מקריעה והפרה ● הביאור בדרך גברא וחפצא: עוקר או ממשיך מקורות: בבא קמא עג | תמורה כה | נזיר ט | תוס' בבא קמא עג: ומנחות פא: | ר"ן נדרים | רמב"ם מעשה הקרבנות פט"ו, שבועות פ"ב הי"ז, תמורה | ש"ך וקצות החושן חו"מ סימן רנה | נתיבות המשפט | שערי יושר שער ה פרק כב מאת הרב שמואל רבינוביץ שיחי׳, ראש כולל תפארת לוי יצחק, 770 רמת שלמה ירושלים