לקוטי תורה פר׳ בראשית "כי כאשר השמים החדשים" #1 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה פר׳ בראשית "כי כאשר השמים החדשים" #1 - הרב יצחק מאיר וייס 1. הקדמה: שמיים וארץ בעבודת האדם השיעור עוסק בפתיחת המאמר "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה" מתוך "לקוטי תורה" (פרשת בראשית / שבת ראש חודש). הפסוק מנבא על הגילוי הנעלה שיהיה לעתיד לבוא. המאמר מבאר כי שמיים וארץ הגשמיים נבראו בשביל התורה ובשביל ישראל ("בראשית – בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראו ראשית"), ומכאן מוכרח ששורשם הרוחני ומקור חיותם נעוץ בבחינת "שמיים וארץ" שקיימים בעבודת ישראל ובתורה. כדי להבין את השמיים והארץ שלעתיד, יש להבין תחילה את משמעותם בעבודת ה' בהווה. 2. שלושת הממדים של בחינת "ארץ" חז"ל דרשו: "ארץ – שרצתה לעשות רצון קונה". המאמר מדייק במושג "ארץ" שלושה רבדים עיקריים המשקפים את תנועת הנפש: רצון: תשוקה והשתוקקות פנימית להידבק בקדוש ברוך הוא. מרוצה (ריצה): תנועה של יציאה מהמקום. אין מדובר ברצון רגיל שבו האדם נשאר בתוך גדריו ומציאותו ומבקש לקבל תוספת השגה או חיות, אלא ברצון לרוץ, להתנתק לחלוטין מן הציור והמציאות העצמית, ולהתבטל ולהיכלל באינסוף ברוך הוא. שפלות ונמיכות: תחושת הארץ כמדרגה תחתונה ונמוכה. דווקא מתוך הכרת האדם בריחוקו ובשפלות מדרגתו, מתעוררת בו אותה תשוקה עזה ופנימית לצאת ממצבו ולשוב ולהתכלל במקורו. ממד זה קיים במלאכים ("שרפים עומדים ממעל לו" – רצונם להיכלל בשכינה מעבר לעצם מציאותם הנבראת), קיים בכללות נשמות ישראל במקורן, ומוטבע בכל נשמה יהודית למטה. 3. מהלך התפילה: מפסוקי דזמרה ועד שמונה עשרה התנועות של "רצוא" (בחינת ארץ) ו"שוב" (בחינת שמיים) מתגלות בצורה מובנית ומודרגת בסדר התפילה: פסוקי דזמרה – הכנה כפולה: מצד אחד, המילה "זמרה" היא מלשון זמירה וכריתה ("לזמור עריצים"). אמירת שבחי ה' מסירה ושוברת את מסכי החומריות והקליפות המבדילים והמעלימים על האור האלוקי. שבירת המסכים הזו מהווה הכנה ישירה להמשכת הגילוי בתפילת שמונה עשרה ("שוב"). מצד שני, היות שהנשמה בהתלבשותה בגוף ובנפש הבהמית נעלמת תשוקתה הטבעית, ההתבוננות בשבחי המקום שבפסוקי דזמרה מעוררת מחדש את תנועת ה"רצוא" שתגיע לשיאה בקריאת שמע. קריאת שמע – שיא ה"רצוא": מתוך ההתבוננות בגדולת ה' מגיע האדם לאהבת ה' בבחינת "בכל לבבך ובכל נפשך" – רצון יחיד ומוחלט שאין בו שום התחלקות, להתבטל ולהידבק בעצמות אור אינסוף ("סובב כל עלמין"). תפילת שמונה עשרה ותלמוד תורה – תנועת ה"שוב": באמירת "ברוך אתה ה'" ממשיך האדם את האור האלוקי מלמעלה למטה, אל תוך המציאות והעולמות התחתונים, מהלך המגיע לידי שלמות בלימוד התורה ובקיום המצוות לאחר התפילה. תכלית ה"רצוא" היא למען ה"שוב" – להשכין את אור ה' בעולם. 4. ההתבוננות: מחיות העולמות ועד לאחדות ה' בפסוקי דזמרה מתבונן האדם בשני מושגים: "מלך" ו"יחיד": בחינת מלך ("חי העולמים"): כל ריבוי העולמות, הגדודים והמלאכים לאין קץ נבראו בדיבור אחד בלבד, וחיותם נמשכת רק מהארה חיצונית הנקראת "שם" ומלכות ("ממלא כל עלמין"). בחינת יחיד ("ה' אלוקינו"): מתוך ההכרה שכל הנבראים מקבלים רק מהארה מצומצמת זו, מתעוררת בנפש ההבנה שעם ישראל מיוחד ומקושר לעצמותו יתברך, לבחינת "סובב כל עלמין" ולאחדות שלמעלה מהעולמות ("אחת היא יונתי"). קשר עצמי זה מוליד בלב תשוקה טוטאלית – "רצון אחד" שאינו מחפש שום עניין עצמי, אלא להתבטל כליל באלוקות.