לקוטי תורה פר׳ בראשית "כי כאשר השמים החדשים" #2 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה פר׳ בראשית "כי כאשר השמים החדשים" #2 - הרב יצחק מאיר וייס *״כי בך ארוץ גדוד״ – הרצוא אל העצמות והשוב שבתורה ומצוות* נעמיק בשיעור השני במאמר ״כי כאשר השמים החדשים״ (תורה אור, בראשית, דף ב ריש עמוד א – לאמת בפנים), שבו מבאר אדמו״ר הזקן את הפלאת הרצוא, שאינו חפץ אלא במהותו ועצמותו יתברך, ומדוע השוב שבתורה ומצוות נקרא ״שמים״ לגביו. *תקציר השיעור* נתבאר ש״ארץ״ היא הרצוא – תשוקה לצאת ממקומו ולהיכלל באין סוף, המתעוררת בקריאת שמע. ועתה מדייק מן הכתוב ״כי בך ארוץ גדוד ובאלקי אדלג שור״. ״בך״ – בך בעצמך, ולא בהתפשטות וגילוי. ״גדוד״ הוא ״אלף אלפין ישמשוניה״: ריבוי האופנים שבהם נמשך האור בבחינת ממלא כל עלמין. ומביא מגיד השיעור מהרמב״ם שברוחניים אין ריבוי אלא בחילוק מדרגות, ונמצא שריבוי המלאכים הוא ריבוי בחינות של גילוי במידה וגבול – ועל כולן ״ארוץ״. ״שור״ הוא חומה, בחינת המקיפים העליונים, ואף עליהם ״אדלג״: כל גילוי, אף בלי גבול, הארה בלבד הוא. וכך נרמז ב״אדון הנפלאות״ – שהוא מרומם מן הפלא, בחינת מקיף; וב״עושה פלא״ – שהפלא כעשייה לגביו, כחומה הבנויה אבנים, דומם. וזהו ״מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ״: שמים – מקיפים, ארץ – פנימיים. ומעיר מגיד השיעור שאין אלו שמים וארץ שבעיקר המאמר, ושצריך עיון כיצד מגיעה ההתבוננות למה שאינו מושג; ויש לומר שהיא מדורגת – מכך שהבריאה הארה ממלכות בלבד, עד ״וירם קרן לעמו״, שלישראל שייכות בעצמותו. אחר הרצוא בא השוב. ראשיתו בסיום קריאת שמע, ״אני ה׳ אלקיכם״ – אלקיכם ממש, גילוי מלמעלה למטה, ״למהוי אחד באחד״. המשכו בח״י ברכות שמונה עשרה: ״ברוך אתה״ – מברוך, ההעלם, לאתה, לשון נוכח. ואחר כך בתלמוד תורה, ״ותורה אור״, ויותר במצוות, שעניינן המשכת האור בכלי דווקא – ״נר מצוה״. וטעם הסדר: ״רוח אייתי רוח ואמשיך רוח״, שאין המשכה בלא העלאה תחילה, ״אם ישים אליו לבו – רוחו ונשמתו אליו יאסוף״. וזהו ״על כרחך אתה חי״ – אחר מסירות הנפש שברצוא, שוב בגוף; ו״בכל לבבך ובכל נפשך״ – רצוא, ואחריו קישור מחשבה דיבור ומעשה בתורה ומצוות. והשוב נקרא ״שמים״ משני טעמים. האחד – תורה ומצוות נמשכות בבחינת מקיף, שלמעלה ממציאות האדם: המצוות הן לבושים לנשמה בגן עדן, ״צרורה בצרור החיים״, ואף בתורה, שנקראת מזון, יש בחינת לבוש; והרצוא עניין פנימי הוא, שהאדם מעורר בקרבו. והשני – כשם שהארץ כגרגיר חרדל לגבי מרחב השמים המקיפים, כך הרצוא, אף הנעלה ביותר, רצוא של נברא הוא, ואין לו ערך לגבי רצונו וחכמתו יתברך שבתורה ומצוות. *הנקודה המרכזית* הרצוא שבקריאת שמע מדלג על כל גילוי – פנימי ומקיף כאחד – ואינו חפץ אלא במהותו ועצמותו יתברך. ואף על פי כן אין הוא אלא ״ארץ״, שכן מדוד הוא לפי ערך הנברא. ותכליתו השוב: המשכת רצונו וחכמתו יתברך בתורה ומצוות, שהיא ״שמים״ המקיפים את הארץ, והרצוא כגרגיר חרדל לגביה. וכהערת מגיד השיעור, דווקא הפלאת הרצוא היא המבליטה את מעלת הגילוי שפועל היהודי בתורה ומצוות. *עיקרי השיעור* * ״כי בך ארוץ גדוד ובאלקי אדלג שור״ (תהלים יח, ל): גדוד – ״אלף אלפין ישמשוניה״ (דניאל ז, י); שור – חומה, מקיפים. * ריבוי ברוחניים – בחילוק מדרגות (רמב״ם, יסודי התורה פ״ב – לאמת). * ״אדון הנפלאות״, ״עושה פלא״ (שמות טו, יא), ״מי לי בשמים״ (תהלים עג, כה): אף המקיפים כלא חשיבי. * סדר השוב: ״אני ה׳ אלקיכם״, שמונה עשרה, תורה ומצוות – ״כי נר מצוה ותורה אור״ (משלי ו, כג). * ״רוח אייתי רוח״ (זוהר – לאמת); ״אם ישים אליו לבו״ (איוב לד, יד); ״על כרחך אתה חי״ (אבות ד, כב). * שמים: מצוות – לבושים, ״צרור החיים״ (שמואל א כה, כט); ומשל גרגיר החרדל.