מאמר ״ויאמר לו יהונתן מחר חודש״ תשל״ו #2 - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״ויאמר לו יהונתן מחר חודש״ תשל״ו #2 - הרב יעקב גולדשמיד ״ונפקדת כי יפקד מושבך״ – ביטול הלבנה, סוד הסגול ובירור הניצוצות בשיעור זה נעמיק בסעיף ד׳ של מאמר ״ויאמר לו יהונתן מחר חודש״ לשבת בראשית (עמ׳ מ – לאמת בפנים), ונבחן כיצד הביטול הוא היסוד לבירור ניצוצות התוהו, ומה פועל שמיני עצרת גם באומות העולם. תקציר השיעור המאמר פתח בשלוש שאלות: מדוע ישראל מונין ללבנה, והרי החמה שאין בה שינויים נעלית ממנה; מהו ״בואו ונגלגל אני ואתם במה שתמצא״ שבשמיני עצרת, הנשמע כשיריים; ומדוע פתחה התורה ב״כוח מעשיו הגיד לעמו״ ולא ב״החודש הזה לכם״. והיסוד: תכלית הכוונה דירה בתחתונים, על ידי בירור הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים דתוהו. בערב ראש חודש הלבנה מתעלמת לגמרי, ודווקא על ידי ביטול זה נעשית כלי לקבל מן השמש – ייחוד שמשא וסיהרא. וכשם שתיקון השבירה, ומיעוט הירח שנשתלשל ממנה, הוא על ידי ביטול, כך תורה ומצוות טעונות ביטול: ״ונפשי כעפר לכל תהיה״ ואז ״פתח לבי בתורתך״. לכן ישראל, הממעטין עצמן, מונין ללבנה. וזהו ״ונפקדת כי יפקד מושבך״: על ידי ה״יפקד״, החיסרון והביטול, בא ה״ונפקדת״ – הזיכרון, המשכת הבינה בדוד, בחינת מלכות, על ידי יהונתן. ״ושילשת תרד מאוד״ – כתמונת הסגול שבעץ חיים: שתי נקודות זו אצל זו ואחת תחתיהן. השתיים הן התוהו, שני קווים בלא מתקלא, ובעבודה סור מרע ועשה טוב; והתחתונה היא הביטול וקבלת העול, ״שתמליכוני עליכם״, שעל ידה מתבררות השתיים. ואחר כך נעשה מסגול סגולתא, שהנקודה התחתונה עולה למעלה: ״סגולה מכל העמים״ – ירידה צורך עלייה, עד למעלה מתוהו ותיקון. ובזה מובן שמיני עצרת. אף ש״יהיו לך לבדך״, נאמר ״במה שתמצא״, הקאי על הקרבנות שכנגד ע׳ האומות: כמבואר בהמשך תרס״ו, קרבנות אלו ממשיכים חיצוניות המקיף, ושמיני עצרת – פנימיות המקיף לישראל, והיא פועלת גם על החיצוניות. וכן בראש השנה: על ידי ״תמליכוני עליכם״ נעשית מלכותו בעולם כולו מלוכה ברצון ולא שליטה וממשלה. וכן בשבת בראשית – בקריאת ״בראשית ברא״ נמשך חידוש בכל העולמות, ובכל שנה באופן נעלה יותר. ומעיר מגיד השיעור שתשובה לשאלת ״כוח מעשיו״ אינה מפורשת במאמר. ״אצל האבן האזל״ – לשון הילוך: למעלה הנשמות ״עומדים״, ועל ידי הירידה נעשות ״מהלכים״, אף שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון. וסיום המאמר: ״עד דוד הגדיל״ – עלייה בלי גבול בדוד מלכא משיחא, ״וגבה מאוד״. הנקודה המרכזית בירור ניצוצות התוהו אינו נעשה אלא בביטול – כלבנה המתעלמת בערב ראש חודש ונעשית בכך כלי לאור השמש. לפיכך ישראל, הממעטין עצמן, מונין ללבנה, וירידתם לגלות היא נקודת הסגול התחתונה העולה ונעשית סגולתא. ועבודתם הפנימית, אף שהיא ״לכם״ לבדכם, פועלת בירור ועלייה גם בעולם ובאומות. ועל ידי הירידה זוכה הנשמה להילוך בלי גבול, עד ״דוד הגדיל״.