לקוטי שיחות פר׳ בראשית חלק יוד שיחה א' 1# - הרב יוסף יצחק הבלין

לקוטי שיחות פר׳ בראשית חלק יוד שיחה א' 1# - הרב יוסף יצחק הבלין מה טעם פתח בבראשית – עבודת הבירורים כתכלית הבריאה בשיעור זה נעיין בשיחת הרבי לפרשת בראשית (לקוטי שיחות ח״ה, שיחה א׳), בביאור דברי רש״י הראשונים על התורה. ונבחן כמה פרטים ודקויות בעבודת ה׳ של האדם בענייני הרשות, בין מעלת התורה והמצוות לבין עבודת הבירורים שבה נשלמת כוונת הבריאה. תקציר השיעור על הפסוק ״בראשית ברא אלקים״ מביא רש״י את מאמר רבי יצחק: ״לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים״. שאם יאמרו אומות העולם לישראל ״ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים״, הם אומרים להם: ״כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו״. הרבי מדייק בלשון רש״י ״להתחיל״, שלא כבמדרשים אחרים שבהם הלשון ״לכתוב״. במדרש השאלה היא על עצם כתיבת סיפור מעשה בראשית בתורה, שהרי אינו מצוות. לרש״י פשוט שהדברים צריכים להיכתב, והשאלה היא רק מדוע נקבעו בתחילת התורה. ומכאן קושיה: אף אילו נכתב ״בראשית ברא אלקים״ לאחר ״החודש הזה לכם״, היה ידוע שכל הארץ של הקדוש ברוך הוא, ומדוע אין בכך מענה מספיק לטענת ״ליסטים אתם״? ועוד מקשה: הלשון ״לא היה צריך להתחיל״ מורה שמצד התורה עצמה היה הסדר צריך להיות אחר. כיצד ייתכן שמשנים את סדר התורה שבכתב (ולפי המדרש אף מוסיפים בה) כדי לסתור טענה של אומות העולם? די היה למסור את המענה בעל פה, כתורה שבעל פה כולה, וכפי שמצינו בגמרא שגביהא בן פסיסא השיב לבני אפריקא שטענו ״ארץ כנען שלנו היא״. מכאן מוכיח הרבי שפתיחת התורה בבראשית אינה רק מענה לאומות, אלא יסוד לישראל עצמם בתורתם ובעבודתם. וכן מדויק בפסוק, שלא נאמר בו שהדבר מענה לאומות העולם אלא ״כח מעשיו הגיד לעמו״: ישראל עצמם צריכים לדעת שאינם ליסטים. והדברים מתבארים על פי ביאורו הפנימי של הצמח צדק. ״כבשתם ארצות שבעה גויים״ ברוחניות הוא עבודת ישראל בדברי הרשות שבעולם. כשישראל נוטלים את ענייני העולם ומשתמשים בהם לשם שמים, הם מוציאים אותם מכלל חולין ועושים אותם תשמישי קדושה, דבר שבקדושה, ואף קודש קדשים. על כך טוענות האומות ״ליסטים אתם״: ענייני העולם נתונים תחת ממשלתן, וכמדרש שיעקב ועשו חלקו ביניהם את העולמות, יעקב נטל את העולם הבא ועשו את העולם הזה. היו קדושים בתחומכם, אך את הגשמיות אין לכם רשות להפוך לקדושה. והמענה: ״בראשית ברא אלקים״, כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא. אמת שדברים אלו נמסרו לרשות האומות, אם ברצונו מלכתחילה ואם מחמת חטא עץ הדעת. אך לא נמסרו אלא כדי שלאחר מכן ״ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״, שישראל יחזירום לגבול הקדושה כפי שהיה קודם החטא. ולפי זה ״לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם״ פירושו שהתורה נעלית ממעשה בראשית, מכל העולמות, וממילא גם מעבודת הכיבוש שבהם. כן הוא באדם העובד: בשעה שלומד תורה או מקיים מצווה הריהו שקוע בדבר שבקדושה ומרומם מענייני העולם. ואילו בעסקו בענייני הרשות, אף שעושה ״כל מעשיך לשם שמים״ ו״בכל דרכיך דעהו״, סוף סוף אלו ענייני רשות שהאדם נמשך אליהם מצד גופו ונפשו הבהמית. אלא שבזה מתחזקת השאלה: אם עבודת הכיבוש נחותה מן התורה והמצוות, אמנם הכרח לכתבה בתורה, אך כיצד תהיה היא הפתיחה, והרי הסדר בתורה מורה על סדר החשיבות? והביאור: עבודת הכיבוש, הנקראת בלשון החסידות עבודת הבירורים, נחותה בדרגתה, אך בה מתבצעת תכלית הבריאה, ״נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים״. וכביאור אדמו״ר הזקן, הכוונה לתחתון שאין תחתון למטה ממנו. מטרה זו מתממשת בעבודת הבירורים בעומק יותר מאשר בלימוד התורה וקיום המצוות, כי דווקא על ידה נעשית דירה לו יתברך גם בדברי הרשות, שהם התחתונים ממש. וכן בנפש האדם: עבודת הבירורים תובעת כוחות נפש עמוקים יותר, התקשרות חזקה של הנשמה בקדוש ברוך הוא שלא תיחלש גם בעת העיסוק בענייני העולם. לפיכך ״פתח בבראשית״: שלמות כוונת הבריאה נעשית בעבודה ב״בראשית ברא״ עצמו. (בסוף ההקלטה התחיל מגיד השיעור לבאר את הדברים גם בדרך הפשט, והשיעור נקטע.) הנקודה המרכזית פתיחת התורה ב״בראשית״ אינה מענה לאומות העולם בלבד, אלא הוראה לישראל עצמם, ״הגיד לעמו״: כיבוש ענייני הרשות שבעולם והפיכתם לקדושה אינו גזל, כי לכך נבראו מלכתחילה. ואף שהתורה והמצוות נעלות בדרגתן מעבודת הבירורים, ומצד מעלה זו היה ראוי לפתוח ב״החודש הזה לכם״, הרי תכלית הבריאה, דירה לו יתברך בתחתון שאין תחתון למטה ממנו, נשלמת דווקא בעבודה זו. ועל כן נקבעה היא בראש התורה, שכן היא תובעת מן האדם התקשרות עמוקה יותר, שאינה נחלשת גם בעסקו בענייני העולם.