גמרא בעיון 22: מה הקשר בין עדים זוממים, מקווה שנמצא חסר וסכין פגומה של שוחט?

מה הקשר בין עד זומם שהוזם, מקווה שנמדד ונמצא חסר, ושוחט שנמצאה סכינו פגומה? מאימתי נפסל העד, משעה שהעיד או משעת ההזמה? וכיצד ארבעה דינים רחוקים זה מזה נשענים כולם על יסוד אחד? שיעור זה יוצא מן המשנה בבבא קמא דף ע״ב: בדין גנב שנמצאו עדיו זוממין, ומתרחב למחלוקת אביי ורבא בגדר עד זומם. אביי סובר שהעד נפסל למפרע משעה שהעיד ורבא סובר שאינו נפסל אלא מכאן ולהבא. מכאן יוצא בעל קצות החושן, בסימן ל״ד ובשב שמעתתא, לשאלה רחבה, מתי דנים דבר למפרע על פי ריעותא המתגלה עכשיו, והוא בוחן אותה במקווה שנמדד ונמצא חסר, בשוחט ששכח הלכותיו, בשוחט שנעשה מומר ובסכין שנמצאת פגומה. השיעור מעמיד את כל המקרים על חילוק אחד בין ריעותא שבגברא לריעותא שבחפצא, וחוזר אל סוגיית עד זומם עצמה כדי לבאר מדוע שם הגניבה חל על החפצא ורק עדים יכולים לסלקו. - מחלוקת אביי ורבא בעד זומם, למפרע או מכאן ולהבא - טעם רבא, החידוש שבעד זומם ופסידא דלקוחות - קושיית תוספות מסוגיית שני חזקה בבבא בתרא ועדות מוכחשת - חזקת כשרות, הרמ״א והריב״ש, מוקמינן גברא על חזקתו - מקווה שנמדד ונמצא חסר ותרתי לריעותא - שוחט ששכח הלכותיו ושוחט שנעשה מומר - סכין שנמצאת פגומה, חזקת הסכין מול חזקת איסור - שוחט בשבת, אין שחיטה אלא בסוף - היסוד המרכזי, חילוק גברא וחפצא לצפייה בשיעור: https://video.770jerusalem.com/video/BgPORZiDWWo