דיני ציצית: קדושת החוטים, ברכת שהחיינו ולועג לרש בבית הקברות - הרב משה מרדכי גינזבורג

סיכום השיעור דיני ציצית: קדושת החוטים, ברכת שהחיינו ולועג לרש בבית הקברות בשיעור זה עוסקים בשורה של הלכות מעשיות הנוגעות לציצית, החל מדיני קדושת חוטים שנפסלו, דרך ברכת שהחיינו על טלית חדשה, ועד לדיני לועג לרש בבית הקברות. נבחנות הדקויות ההלכתיות הנובעות מהיחס הראוי למצווה, ומתוך כך עולות הנחיות מעשיות לחיי היום-יום. עיקרי השיעור קדושת חוטי הציצית לאחר פסילתם – מעיקר הדין מותר להשליך חוטי ציצית שנפסלו לפח, אולם אסור לנהוג בהם מנהג ביזיון. המחמיר יניחם בשקית, ובעלי נפש גונזים אותם או מניחים אותם בתוך ספר, כי "הועיל ונעשה בהם מצווה אחת, יעשו בהן מצווה אחרת." כניסה לבית הכיסא ולשינה בטלית – מותר להיכנס לבית הכיסא בטלית קטן, שאין בכך ביזוי מצווה. אולם טלית גדול המיוחד לתפילה בלבד – המנהג שלא להיכנס בו לבית הכיסא. לשון בשינה – מותר לישון עם טלית, שאין החשש של "הפחה" בה כבתפילין. ברכת שהחיינו על טלית (סימן רכ"ג) – הקונה טלית גדול שראויה ללבישה מברך שהחיינו בשעת הקנייה. הקונה בד בלבד – יברך שהחיינו בשעת הטלת הציצית. הכלל: שהחיינו נאמרת על שמחת הלב, ולפיכך כל אדם לפי שמחתו. ציצית בבית הקברות – איסור לועג לרש (סימן כ"ג) – אסור להיכנס לבית הקברות בטלית קטן המיוחד למצווה בלבד, אפילו כשהחוטים אינם נגררים, מפני לועג לרש. אם הציציות מכוסות ואינן נראות – אין בהן משום לועג לרש. דיני ארבע אמות ומחיצה – הנמצא תוך ארבע אמות של קבר או בית קברות דינו כנכנס לתוכו. אם יש מחיצה – היא קובעת: מה שמחוץ למחיצה מותר אפילו בתוך ארבע אמות, ומה שבתוך המחיצה אסור אפילו מרחוק.