הלכות בית הבחירה להרמב"ם פרק א׳ סיף י״ח #7 - כולל בוקר יום ראשון כ״ד תמוז תשפ״ה - הרב שמואל רבינוביץ

מכשיר בעץ זה מין מתכת אבל של עץ ושל עצם של זרוכי דברי הכל פסול פסק רבינו כרבי יהודה כרבי יוסי ברבי יהודה למה משום דיסה אוסום בברייסה סתם כתוב כתוב שם סתם ברייסה וסתם ברייסה הוא לוקח מדקטן למשער מיני מתכת כשירה >> זה המושג סתם >> יש ברייסה שם אין שם מחלוקת לא מוזכר מחלוקת >> אז ה אז פוסקים כי אם אין לי משהו אחר אני פוסק מזה >> אתה לא יודע מי אמר את זה לא כתוב מי אמר >> אומר ואף על גב דיסבריסה אחרי וכותב שמהדקת כלי שרת של עץ רבי פוסל ורבי יהודה ברב ורבי יוסף ברבי יהודה מכשיר פסק רבינו ליפסול משום למה דמשם דרבים פליגעלי דרבי יהודה דרבי יוסי ברבי יהודה אז אומר >> באיזה דבר >> שאם עשו כלי יש מחלוקת כלי שרת של עץ אם הם פסולים או שהם כשרים רבי יוסי רבי פוסל יוסי ברבי יהודה פוסק שמותר שהוא מכשיר בכל זאת הרמב"ם פה שהוא כותב

שכלי עץ פסול הוא פוסק לא כמו רבי יוסי ברבי יהודה אז אומר כך שמה ומה שכתוב שמה כתוב שם בהמשך אם היו הקהלניים עושים אותם אפילו של בדיל ואם השאירו אותה עושים אותם של זהב כך אומרת הגמרא בפרק הקומץ רבה ו זאת אומרת יש לנו פה מחלוקת האם של אה האם של עץ זה כשר או לא כשר יש בזה מחלוקת והרמב"ם פוסק שזה פסול ממשיך הרמב"ם ואומר כאן כך היו הקהלנים סעיף יט >> היה הקהלניים אז אנחנו אומרים שצריכים לעשות את זה ממתכת >> למה למה רמנו שזה פסול ממ >> מהזה >> כלי שרט אז הכסף משנה אומר שנראה שהיו הרבה שחלקו על רבי יוסי ברבי יהודה שהוא טען שי >> רבי יוסי ברבי יהודה כואב ש של עץ מותר >> והרמבם אומר שהוא של עץ אסור בגלל שהרבה חלקו על רבי יוסף ורבי יהודה ולכן הוא פוסק >> אומר כאן כך >> אין מקום שכתוב >> מנורד זה הלכה כן

>> הלכה בסדר כתוב בזה זר >> סעיף יט >> וגם אם אנה אז אפשר לעשות >> הוא אומר היו הקהל קהלניים אם היה קהל עניים ולא היה להם כסף עושים אותם אפילו של בדיל ואם השאירו זה הגמרא שהבאנו קודם מפרק הקומץ רבה אבל עושים אותה ממתכת המתכת של בדיל בדיל זה יותר זה רך זה מתכת די רכה >> זה גזולה גם >> כן אז אומר שעושים את המנורה את הכלים הכל עושים מבדיל ואם השאירו עושים אותם זהב. עכשיו הוא ממשיך אפילו המזרקות והשיפודים והמגרפות של המזבח של מזבח העולה והמידות אם יש בכוח בציבור עושים אותם של זהב. >> אם יש להם כסף לכל ה >> אם יש כסף בזה אז זה מקום של עשירות. אז אפילו את המגרפות מזרקות שיפודיםכל >> כל עושים אותם מזהב. והוא ממשיך אפילו שהרי הזהרה מכפים אותם זהב אם מצא ידם אפילו את השערים אז עושים אותם מזהב כדי שזה יראה שמקום ש של המקדש צריך להיות

עשירות לכבד את זה אה מכבדים >> הוא מספר שהרבי מהרש >> הרבי מרש היה לו הכל אצלו היו לו הרבה כלים מזהב אז ישבו פעם חסידים אז חסידים אחרים אמרו אמרו לזה, תראו את הרבי שלכם, הוא משתמש בזהב, הכל צריך לו להיות בצורה של מלכות. מה מה העניין בזה? >> אז אמר לו השני, אומר לו, אתה שוויטה, בשביל מי עשו זהב? אם לא לבית המקדש, לא לרבי, למי צריך את הזהב? הקדוש ברוך הוא שברא זהב, בשמ הוא ברא את זה ל לגויים שהם שהם השתמשו. זהב הקדוש ברוך הוא ברא לבית המקדש לאדמור, לרבס לזהו. גם היה >> כן נכון כן כן >> מה >> הכלים הכל נזהר >> גם הנעליים גם >> גם הנעליים שלו במרכבה עם כמה סוסים הוא היה מת כן >> רק לא היה לנו סולי לאנלי >> אז מספרים >> אז מספרים שרב מיר מפרי מישלן נסע בדרך היה לו עגלה היה לו עגלה עם חמור לא אפילו

לא סוס ובקושו זה ומולו נסע דמור מירושין עם עגלה עם הרכבה עם עם שש סוסים ארבע סוסים ואז ככה זה מצרו ראה את רבי מאר פרי לשלן הוא עצר אז אומר לרבי מאיר פרי משלן אומר לו אני למה צריך אומר שאם אני נכנס לבוץ צריך הגלה שתוכל להוציא אותי מהבוץ אומר לו מפרי משלן אני מהחמו שלי לא נכנס אף פעם לבוץ לא נכנס אפילו לא נכנס אומר לא אתה נכנס לבוץ ויוצא מזה אני לא נכנס בכלל לבוץ >> תחיל אני לא נכנס >> כן מספרים ש >> החם לא מתחיל מה שם פיקח >> אז הוא מספר עוד רעיון כזה שהריזינר שלח את הילדים שלו לרמיה מפרי מישלן שלקבל ברכה לשאול שאלה הם נכנסו העניות שם הייתה עניות לא פשוטה הוא היה חל מצלחות של חרס והם הסתכלו, הם באו מבית עשיר, הכל היה סרוויזים והכל היה פה והם לא ראו בחיים כזה דבר שבן אדם אוכל מקרה של של חרס, הם היו לגמרי עמומים. אז אומר אני הקניתי

לכם את זה תהיו רגועים אומר מה יש אומר הוא חשב שהם חומדים את זה הם הסתכלו כל כך בכזו בבת אז הוא אומר אתם יכולים להיות רגועים אני קניתי לכם את זה זה שלכם שלא שלא תעברו עליו שלא תחמוד אני אף פעם לא שמ >> אז אתה רואה הנה יש פעם ראשונה נכון אין בסדר >> כן >> בכל אופן אז אומר כאן כך אומר פה בכסף משנה אומר בפרק אמר להם הממונה ביומ מונבז המלך כותב שמה עשה כל ידות הכלים של של בית המקדש של זהבת >> ומה שכתוב אפילו שהרי חולדה אפילו שערי האזרה מכפים אותם זהב ם מצא ידם אז אומר באמת בפרק ב' דמידות כתוב כל השערים שהיו שם להיות של זהב חוץ משרי נקנו מפני ניקנו מפני שנעשה לו נס אז ניקנו שהיה לו נס אז לא לקחו אותו >> נשאר ככה >> אז אז זה נשאר ככה בגלל שזה מעיד על הנץ אומר אומר פה הרמבם בסעיף כ אין נושים כל הכלים

מתחילתם אלא לשם הקודש >> הקדש >> כלי הקודש כתוב פה >> קודש >> מה כתוב >> אצלךודקודש >> כן אז אומר אין נושים כל הכלים מתחילתם זאת אומרת כשמתחילים לעשות את זה זאת אומרת צריך שיהיה הכוונה לשם כלים של המקדש >> קודש >> ואם נעשו מתחילתם להידיעות עשו את זה בשביל מישהו אחר זאת אומרת לאנשים >> פשוטים אין עושים אותם לגבוה דבר שעשו לאדיות לא משתמשים בזה לגבוה הוא כלי גבוה זה מה שאומר עכשיו הפוך >> עד שלא נשתמש הוא עשה אותם לשם גבוה אבל עד שלא נשתמש בהם גבוה רשאי להשתמש בהם אדיות זאת אומרת ברגע שעשו אותו אפילו שעשו אותו לשם קדושה אבל אם הקדושה לא חלה בו עד שלא ישתמשו בו הוא משתמש בהם ומי שנשתמש בהם גבוה ברגע שהשתמשו בזה אז אסורין לאדיות אז הדיוט אסור לו להשתמש בזה עכשיו הוא מוסיף ואומר דבר מעניין אבנים

וקורות שחצבן מתחילה לבית הכנסת אין עושים אותם להר הבית זאת אומרת שהקדושה של הר הבית היא יותר גדולה מבית הכנסת >> אז אפשר לעשות >> אז אפילו שהוא התכוון לשם קדושה >> אבל זה קדושה נמוכה בית הכנס >> אז ברגע שהוא עשה את זה לשם קדושה נמוכה >> אז הוא לא יכול לקחת את זה לשם קדושה גבוהה >> כן >> אותו רעיון יש כששמים את הקלף משרים אותו במים אז צריך שזה יהיה באיבוד >> בסיד במים כן שמשרים אותם שמאשרים אותם שמאשרים אותם לשם עיבוד אז יש עניין שצריכים לעשות אותו >> לשמע >> נכון >> אז יש מחלוקת גדולה האם הגוי יכול להשרות אותו בהתחלה או שאת ההשראיה הראשונה חייב יהודי לעשות >> איפה זה מתבטא כן, זה מתבטא בזה שהם היום שולחים למשל מחוץ לארץ שולחים את האורות מחוץ לארץ, >> מחוץ לארץ. רוב האורות מגיעים מחוץ לארץ. זה לא

>> מאוסטרליה, מכל מיני מקומות כדי בכל מיני יש המון יש המון מקומות >> מפולין, מכל מיני מקומות. >> כן. >> אז מה שקורה שעכשיו כדי שזה לא יסריח בדרך שמים אותם, מולכים אותם עם הרבה מלח. כן. >> עכשיו אז יש שאלות שלמות. מכיוון שהמלח לא זקוקים בשביל האיבוד, זה רק בשביל שזה לא יתקלקל. האם מותר להשתמש בזה ולהתחיל? מכיוון שהאיבוד עשה כבר הגוי. רק אם יהודי מולח אותו בהתחלה, אז זה בסדר. אבל אם אין שם יהודי שימלח כל כך הרבה אורות והגוי שולח את זה, אז יוצא שיש פה בעיה בעיבוד. יש בזה מחלוקת שלמה. האם זה בעיבוד? אבל בכל אופן להכניס לסיד אז יש גם מחלוקת אבל כל רוב הפוסקים פוסקים שהגוי לא יכול לעשות לשמיכ >> אפילו שלפעמים יש כזה מושג שהגוי יכול לעשות לשמע אם עומד היהודי מעל גביו אז פרט אחד כאילו כן יכול לעשות אבל משגיחים

מאוד שלסיד להכניס לסיד שיכניס יהודי אז עכשיו כשהוא מכניס אותו אז הוא צריך לחשוב על מה הוא צריך לחשוב הוא רוצה לזה זה מהקלף הוא עושה מזוזות, הוא עושה תפילין, עושה ספר תורה הוא רצועות לא עושים מהסוג אחר של איבוד אבל הקלף צריך לעשות אותו לשם איזה מצווה. אז ההלכה היא שעושים אותו לשם ספר תורה, לשם ספר תורה. כולם מכניסים אותו לשם ספר תורה ואז הקדושה היא גבוהה. אבל אפשר להוריד אחר כך מספר תורה למזוזות ולתפילין. אבל אם אתה שם אותו לשם מזוזה או לשם תפילין אז אתה לא יכול אחר כך לכתוב בדיוק אתה לא יכול אחר כך לעשות אותו לשם ספר תורה. אותו רעיון הוא אומר פה גם כן הקורות שהוא חצב אותם אבנים וקורות הלשון חצב גם קורות כאילו מאבן אז הוא כחצב אותם תחילה לבית הכנסת אז הוא אומר אין בונים אותם להר הבית זה בבער הבית אתה לא יכול

לבנות אותם בגלל שזה קדושה יותר גדולה אז פה דיברנו ככה שאם הקדושה הוא עשה אותם לשם קדושה גדולה אז אף אז המעניין הוא כזה שאף על פי שכרגע עוד לא חל עליו קדושה. הרי מכיוון שעד שלא מתחילים להשתמש בזה בכלים אז הקדושה לא חלה. מתי הקדושה חלה? כשמתחילים להשתמש בזה. אבל אם הוא חשב על זה רק שהוא עושה את זה לשם קדושה פחוטה, אז הוא כבר לא יכול לעשות את זה. אף על פי שלמעשה לא הוא עשה את זה לשם קדושה אבל הוא לא עשה את זה לשם תראו את הגודל של המחשבה עד כמה שזה משפיע על הכלי >> נחשב כעסיה >> מה זה לא זה לא נחשב אז מותר לו להשתמש בזה לאדיוות אם עוד לא השתמשו בזה אם עוד לא השתמשו בזה לשם מצווה הוא חשב לעשות את זה לשם מצווה ולא השתמשו בזה מותר לו לקחת את זה לשם אדיות בגלל שהמחשבה לא פועלת אבל אם הוא עשה עשה את זה לשם לשם הוא עשה

את זה לשם קדושה פחוטה הוא לא יכול להשתמש בזה לשם קדושה בגלל ש יש אז זאת אומרת המחשבה היא חלה או שהיא לא חלה זאת אומרת היא מקדשת היא לא מקדשת זאת אומרת מכיוון שהמחשבה שלך היא שישתמשו בכלי לשם קדושה אז כל זמן יש מין כזה רעיון שאומר שכשבן אדם יש מושג כזה שבן אדם אומר לאישה הרי או שהוא קונה כלי הוא אומר אני קונה את הכלי הזה אבל הוא אומר אני קונה את זה אחר 30 יום אז למעשה ב-30 יום האלה עשה קניין כבר >> הוא עושה קניין הוא עושה קניין >> ואבל הוא אומר הוא עושה תנאי בקניין >> הוא מתנה שהכלי הזה רק עוד 30 יום הוא נותן לאישה כסף אומר לה הרי את מקודשת לי אבל לא מעכשיו רק עוד 30 יום את מקודשת >> אז היא מקודשת אבל עוד 30 יום היא מקודשתי קיבלה את הכסף אם יבוא מישהו אחר ויקדש >> ויקדש באמצע אז אז היא מקודשת לראשון ולא

לשני >> נכון הרבסף נאבד אז אם הכסף לא אם הכסף נאבד אז הקדושה חלה הקידושין חלים >> כן >> למה הרי לכאורה עכשיו זה >> היא חייבת בחיותם >> מה >> היא חייבת בחיות תם >> לא היא לא חייבת אם היא צריכה להחזיר לו כן אם אין לה אם אין לה אז אין לה >> על מה יכול לקידוש >> מה >> מכיוון שהקידושים כבר חלו עכשיו על הכסף הזה מהחשוב >> לא בלי מהחשוב גם אפילו שאין מהחשוב גם הקידושים חלין ככה אני זוכר >> כסף נמצא >> לא צריך שיהיה כסף בזמן בשעת נס טוב >> אז אנחנו צריכים להתקח כבר לא זוכר נצטרך >> מחלוקת >> נצטרך נצטרך לדום בזה נצטרך לאדום בזה בכל אופן זה הרי לא שייך למעשה לפה אנחנו מביאים את זה רק כראיה זאת אומרת כשבן אדם כשבן אדם חושב על הדבר והוא עושה אפילו קניין על זה אז זה לא חל עכשיו אז אומר אפילו שחשבת לעשות את הכלי

הזה קודש אבל אם אתה השתמשת בו לדבר אחר >> אז זה מתבטל אם לא השתמשת בו אז הכלי הזה ואחר כך לקחת אותו לקודש אז זה בסדר אז עכשיו פה בכסף משנה שואל שאלה מעניינת אומר כתוב בגמרא כתוב שאבנים וקורות שחצבן מתחילה להדיות לא לבית המקדש אז אסור להשתמש בזה אז הוא אומר שהרמב"ם לוקח בגמרא כתוב לאדיות והרמב"ם כותב אפילו לבית הכנסת הוא מתכוון מה הכוונה לאדיות זה לבית הכנסת אז אומר אז שהוא שואל ויש לתמוע מה דחק את הרמבם לכתוב שמה שכתוב בגמרא לאדיות שאם בית הכנסת זה לא טוב למה הוא פירש שמה שלאדיות הכוונה לבית הכנסת המש ולמה לא פירש לידיות ממש כמה ואפשר דבדוכת הנה אישיה בדיה אומר זה אומר הכסף מי שאולי במקום אחר הוא מפרש את זה אז הוא שואל שאלה למה הוא היה צריך לפרש שמה הגמרא אומרת שהוא עשה אותם לידיות אז מפרש הרמב"ם שאפילו שהוא עשה אותם לבית הכנסת

אז זה גם לא טוב אז הוא אומר שואל כסף משנה מה דחק אותו לפרש מה אכפת לך שכתוב אדיות אז הוא אומר אולי הרמבם מפרש את זה מקום אחר אבל ההסבר הוא פשוט לכאורה ההסבר של זה לכאורה הוא הסבר פשוט מאוד שאם הוא עשה אותו לאדיות אנחנו כולם יודעים שדבר שעשה לאדיות זה לא זה פה הוא בא להגיד שאפילו אם עשה אותה לקדושה מסוימת. זה החידוש. אדיוט זה לא חידוש. מכיוון שדבר שעשו לאדיות אי אפשר להשתמש בו. אי אפשר להשתמש בו לקודש. אבל אם דבר שהוא עשה אותו לקודש אז פה הוא רוצה להגיד ששילו עשה אותו לקודש. כיוון שהקדושה שלו היא פחוטה. אז קדושה פחוטה זה נקרא כמויות. זה מה שדחק לרמב"ם לפרש. זה הרי לא חידוש כשעשה דבר לידיות. ממשיכה. אנחנו עכשיו סיימנו פרק ראשון ונתחיל פרק שני. א' סעיף א' >> לא כדאי ל >> מה >> לעבור כבר ל >> למה

>> לנושא הבא >> לזה חצי דקה בגלל שזה סוף פרק אז כדאי להמשיך את הפרק השני קצת. >> אוקיי בסדר. המזבח מקובויות שתהיה אומר אצל אצלה שאמרה הפעם מודקה >> אז היא אומר אומרים ולא שפה עוד ללדת עוד >> מה הכוונה >> ילדה בן >> שילדה בן שישי >> כן שישי >> אז כתוב הפעם מודקה ולא שפה ללדת עוד אז אומרים את זה בפירוש ככה שברגע שהיא אמרה אני כבר מודה זהו גמרתי >> אז זה לא טוב אז צריך להודות ולבקש על אבא אולבקש >> לא לא להסתפק במה שיש לך לקדוש ברוך הוא יש מספיק אז אתה מודה לקדוש ברוך הוא על מה שהוא נתן לך עלה ואתה מבקש עליה בא מאותו רעיון אתה גמרת את המסכת אז אל תגיד גמרתי אני ממשיך הלאה לא מסיים את את הפרק מה >> שיטה של הרבי >> כן לתמיד מוסיפים והולכים אז אומר שהמזבח מקומו מכוון ביותר יותר ואין משנים ממקומו לעולם שנאמר זה מזבח לעולה לישראל עכשיו

מוסיף פה הרמבם דבר מאוד מעניין ובמקדש נאקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה >> ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית השם בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד >> אביהו אשר הכין במקום דוד בגורן העונן היבוסי אז אומר שה המזבח הזה שמה שמה אלו לעולה את יצחק אבינו שמה אברהם העלה על המקום המזבח ולכן אומר >> למרות שכתוב בהר המוריה זה אבל זה המקום של הרמוריה אז אומר שהמקום מכוון ביותר לא סתם מזבח מקומו מכוון ביותר גם לא