מאמר (מוגה) "תורה ציוה לנו משה" תשכ"ג #1 - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר (מוגה) "תורה ציוה לנו משה" תשכ"ג #1 - הרב יעקב גולדשמיד תורה – ירושה ושאינה ירושה: בירור ניצוצות התוהו ולימוד התורה לשמה בשיעור זה נעמיק בפתיחת מאמר "תורה צוה לנו משה" תשכ"ג, ונעיין בשני אופני התורה – כפי שהיא מבררת את העולם, וכפי שהיא מצד עצמה. תקציר השיעור: שלוש קושיות ושני עניינים בתורה על "מורשה קהלת יעקב" מקשה הרבי: א) הרי אמרו חז"ל "התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך". ב) ירושה היא מה שאינו שייך לאדם מצד עצמו, והלא כל ישראל עמדו בהר סיני וקיבלו בעצמם. ג) מה שייכות הכתוב "ויהי בישורון מלך", ומדוע נקראים ישראל בשלושה שמות – יעקב, ישורון וישראל. הביאור: בתורה שני עניינים. האחד – התורה מצד עצמה, חכמתו ורצונו יתברך. השני – התורה היורדת לברר ולזכך את העולם, החל מבירור שכל הנפש הבהמית (שאף הבינוני יכול לכללו בקדושה, אף שהמידות קשות יותר לבירור). וזהו "מתוך שלא לשמה בא לשמה": "שלא לשמה" כאן פירושו לימוד לשם זיכוך נפשו, להיות מקושר ומחובר לקב"ה. מצד הבירורים התורה היא ירושה: הניצוצות שבדברים הגשמיים ובשכל הנפש הבהמית שרשם מעולם התוהו – אורות מרובים וכלים מועטים – הגבוה משורש נשמות ישראל שבתיקון. ולפי ש"הלא אח עשו ליעקב" והאחים יורשים זה את זה, על ידי בירור הניצוצות יורש יעקב את אורות התוהו שבעשו. ואילו התורה מצד עצמה, הנמשכת על ידי לימוד לשמה בלי שום פניה, אפילו לא לשם זיכוך הנפש, נעלית מאורות התוהו. היא "שאינה ירושה לך", ולכן צריך "התקן עצמך". הנקודה המרכזית התורה נקראת ירושה מצד פעולתה בבירור העולם, שעל ידה יורשים ישראל את מעלת אורות התוהו שבעשו אחיהם. אולם התורה כפי שהיא מצד עצמה, למעלה מגדר הבירורים, אינה ירושה. אליה מגיעים רק ביגיעה עצמית ובלימוד לשמה בלי שום פניה.