שמחת תורה - לקוטי שיחות חלק ד׳ - הרב יוסף יצחק הבלין

*שמחת תורה - לקוטי שיחות חלק ד׳ - הרב יוסף יצחק הבלין* *ריקוד ההקפות ברגליים: קבלת עול שלמעלה מן השכל כיסוד לעבודת כל השנה* בשיעור זה נעמיק בביאור מנהג הריקוד עם ספר התורה בשמחת תורה, ונבחן את הקשר שבין קבלת עול שלמעלה מטעם ודעת לבין עמל ההשגה בתורה. *תקציר: מדוע רוקדים עם תורה מכוסה* לכאורה שמחת התורה הייתה צריכה להתבטא בהוספה בלימוד, בכמות ובאיכות. אך בפועל רוקדים ברגליים עם ספר תורה עטוף במעיל, באופן שאי אפשר ללמוד בו. מבאר הרבי שהשמחה היא על עצם קדושת התורה שלמעלה מהשגה, הנקשרת בעצם הנשמה. והרגליים, שאין בהן שכל, מבטאות דווקא את האמונה וקבלת העול. וזהו החינוך לשנה החדשה לאחר אלול ותשרי: שכל הלימוד שבשכל במשך השנה יהיה חדור בקבלת עול. *הנקודה המרכזית* ריקוד ההקפות הוא היסוד שממנו יוצאים לעבודת כל השנה: ביטול גמור לתורה, עד שהיהודי נעשה "רגליים" לתורה ומקיים את הוראותיה מאליו. ואף על פי כן מקיפים סביב בימת הקריאה ואומרים תחילה "אתה הראית". בזה מלמדים שקבלת העול צריכה לחדור גם בהשגה ועד לגשמיות, שכן אמונה שאינה נמשכת בשכל נשארת בבחינת מקיף. *עיקרי השיעור* * *תורה מכוסה*: השמחה היא על קדושת התורה ולא על הלימוד, ולכן אין בשמחת תורה הוספה מיוחדת בלימוד מעבר לשיעורים הקבועים. * *דברי אדמו"ר הריי"צ*: התורה רוצה לרקוד ואין לה רגליים, והיהודי נעשה רגליה. הרגליים בטלות לראש ומוליכות אותו למקום שאינו יכול להגיע אליו בעצמו. ומכאן "זמן שמחתנו" בלשון רבים: ישראל שמחים בתורה, והתורה שמחה בישראל. * *הקפות סביב הבימה*: תשרי הוא חודש כללי הכולל גם את לימוד התורה של כל השנה. אלא שעתה העיקר הוא היסוד, והלימוד נרמז בלבד. * *"אתה הראית לדעת"*: הראייה שלמעלה מהשגה באה מצד ייחוד הנשמה באלוקות, ולכן נאמר "הראית" ולא "ראית". ראייה זו צריכה להימשך ב"לדעת". וב"כי מציון תצא תורה" נרמז שאף הגשמיות עצמה נעשית ציון וסימן לאלוקות. * *סיפור וחידוש*: חסיד שראה מאה פירושים ב"אתה הראית" ביקש שלא לאומרו. השיבו אדמו"ר הזקן שהמגיע למקום שראה מרחוק רואה משם מקום רחוק יותר (יש לברר את זהות החסיד). עוד סופר שהרבי חילק משקה בשמחת תורה למקבלים על עצמם לימוד מאמרים. וההתוועדות היא הלימוד שלצד הריקוד.