לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #1 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #1 - הרב יצחק מאיר וייס סיכום מקיף: לקוטי תורה – פרשת כי תצא, מאמר ״כי תצא למלחמה (א)״ מתוך שיעורו של הרב יצחק מאיר וייס א. מהות התפילה – מלחמת מגן וכיבוש הנפש המאמר פותח בפסוק ״כי תצא למלחמה על אויביך״ ומבאר על פי דברי חז״ל וספרי הקבלה והחסידות כי ״שעת צלותא – שעת קרבא״ (זמן התפילה הוא זמן מלחמה). עניין זה נרמז גם בדברי יעקב אבינו: ״אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי״, אותם תרגם אונקלוס: ״בצלותי ובבעותי״ (בתפילתי ובבקשתי). התפילה אינה מסתכמת בבקשת צרכים גשמיים בלבד, אלא מהווה שדה קרב פנימי עמוק שבו האדם נלחם בכוחות המושכים אותו לחומריות ולתאוות העולם הזה, במטרה לכבוש את יצרו ולשעבדו לעבודת הבורא. ב. ההקבלה בין עבודת הקורבנות לעבודת התפילה חז״ל קבעו כי ״תפילות כנגד תמידין תיקנו״. כדי להבין את עומק התפילה, המאמר מנתח את פעולת הקורבן בבית המקדש. על הקורבן נאמר ״קורבני לחמי לאישי״; בעת הקרבת הבהמה על גבי המזבח הייתה יורדת אש של מעלה מן השמיים כדי לכלות ולאכול את בשר הקורבן הגשמי. ארבעת היסודות בנבראים: נבראי העולם מחולקים לארבע דרגות: דומם, צומח, חי ומדבר, כנגד ארבעת היסודות: עפר, מים, אש ורוח. יסוד החי (הבהמה) הוא מיסוד האש (המבטא תנועה, חמימות ורתיחה), בעוד יסוד האדם המדבר הוא בבחינת רוח ממללא. השורש הרוחני במרכבה העליונה: מקורה של הבהמה נעוץ במרכבה העליונה (פני אריה ופני שור), שהם מלאכים ושרפים הבוערים באש של קדושה וביטול מוחלט לאלוקות. ג. השתלשלות האש והתהוות היצר הרע בסדר ההשתלשלות, האור והחיות האלוקיים של המרכבה יורדים ומתלבשים בעולמות התחתונים דרך שרים, עד לבחינת ״שמרי אופנים״ (דרגת החיות הנמוכה ביותר). כתוצאה מהצמצום והריחוק ממקור הקדושה, אותה אנרגיה רוחנית של אש הופכת בנפש הבהמית לאש זרה – ״כוח המתאווה״, חמימות ורתיחה לתענוגות העולם הזה וליצר הרע. ד. מנגנון הבירור: ״אש אוכלה אש״ והפיכת המידות לאחר חורבן בית המקדש, עבודת התפילה החליפה את הקורבנות: על כל אדם להקריב את נפשו הבהמית ולהעלותה לשורשה. פעולה זו נעשית באמצעות הכלל הרוחני של ״אש אוכלה אש״ (האש האלוקית שלמעלה מכלה ומבררת את האש שלמטה): קרירות לתאוות העולם: ביטול האש הזרה והרתיחה החומרית, כך שהאדם מתייחס לענייני העולם הזה בריחוק ובקרירות. הפיכה לקדושה (מאתכפיא לאתהפכא): אין די בביטול הפסיבי; המטרה השלמה היא לקחת את מלוא עוצמת ההתלהבות, החמימות וכוח התשוקה, ולהפנותם ישירות לאהבת ה' ולדבקות באלוקים חיים (״ברשפי אש שלהבת״). ה. מדוע יש להתפלל בכל יום מחדש? המאמר מבאר את ההכרח שבתפילה יומיומית דרך הפסוק ״ימים יוצרו״: הנפש האלוקית קשורה בעצמות אין-סוף ברוך הוא (״במי נמלך? בנשמותיהם של צדיקים״), ולכן היא נצחית, מעל מגבלות הזמן ואינה תלויה בחלוקת הימים. הנפש הבהמית היא זו שמוגבלת בזמן ובמספר קצוב של ימי שנות האדם. בכל יום מתגבר היצר הרע מחדש, משום שבכל יום נמסר לאדם חלק מסוים וניצוצות קדושה ייחודיים שעליו לברר ולזכך מאותה הנפש הבהמית. לפיכך, בכל יום ויום נדרשת מלחמת תפילה חדשה כדי להוריד שוב את גילוי האש העליונה ולזכך את הניצוצות השייכים לאותו היום.