לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #4 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #4 - הרב יצחק מאיר וייס עבודת הבירורים של הנפש הבהמית: תכלית עבודתו של היהודי בעולם היא להילחם ו"לנצח" את הנפש הבהמית. המטרה אינה רק לדכא את המידות הטבעיות והתשוקות (ה"אש של מטה") של הנפש הבהמית לענייני העולם הזה, אלא להפוך אותן ולרתום אותן כדי שייקדו באהבת השם ותשוקה לאלוקות. המצב הרצוי הוא שבענייני חולין האדם יהיה בקרירות, ואילו לענייני קדושה יפנה את ההתלהבות והלהט שלו ("לדבקה באלוקים חיים"). התבוננות בתפילה ככלי למלחמה: כדי לעורר את הנפש הבהמית לקדושה, על היהודי "להוריד אש מלמעלה", בדיוק כפי שהאש עלתה על הקורבנות בבית המקדש. ההורדה הזאת נעשית באמצעות התבוננות מעמיקה בשעת התפילה בגדולת הבורא ובביטול המוחלט של כל הבריאה כלפיו. ביטול המלאכים כשורש הנפש הבהמית: חלק מרכזי מההתבוננות הוא בביטול של המלאכים (פני אריה, פני שור, וכו') המהווים למעשה את השורש הרוחני של הנפש הבהמית. המלאכים משיגים את ההבדלה והרוממות של הבורא מהעולם, ועל ידי כך מתבטלים מציאותם. כשהיהודי מתבונן בהשגה זו של המלאכים ובביטולם הגמור, הדבר משפיע באופן ישיר גם על הנפש הבהמית שלו לעורר בה אהבת השם ויראתו, מאחר שהוא נוגע בשורש הרוחני שלה (הגבוה יותר ממנה, אשר בו אין רע). קריאת שמע והביטול לעצמותו יתברך: לאחר שהאדם מתבונן בתפילה בביטול המלאכים והנבראים (בפסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע), הוא מתעלה לדרגת התבוננות גבוהה אף יותר בזמן "קריאת שמע". שם הביטול איננו לאלוקות כפי שהיא מאירה בעולמות, אלא ביטול ל"אדם שעל הכיסא" – עצמותו יתברך. המילה "אחד" שבקריאת שמע מתייחסת ל"מחשבה האחת" של ה' (שבחינתה כדיבור) הכוללת את כל פרטי הבריאה ומקורה למעלה מכל חלוקה וסדר השתלשלות. התבוננות עליונה זו מביאה את האדם לקיים "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" – בשני יצריך, טוב ורע יחדיו. "על אויביך" - המפתח לניצחון במלחמה: ההסבר לפסוק "כי תצא למלחמה על איביך" הוא שכדי לנצח את היצר הרע ואת הנפש הבהמית (האויב), יש לצאת למלחמה "על" (מעל) האויב - כלומר להגיע לשורש העליון של האויב. מכיוון ש"אין רע יורד מלמעלה", בשורשם העליון של התאוות הגשמיות נמצאת קדושה בלבד. ההתבוננות בשורש הרוחני והטהור הופכת את החושך לאור ואת כוח התאוות לאהבת השם עצומה.