חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״תפילת בעלי עשקים״ #7 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״תפילת בעלי עשקים״ #7 - הרב יוסף יצחק הבלין יתרון האור הבא מן החושך: עד כה הוסבר שהחושך (הירידה לעולם הזה וההתעסקות בענייני פרנסה וחולין) מהווה גורם וזרז לנפש האלוקית: בגלל החושך, הנפש צמאה לאלוקות ורוצה לברוח מהחושך אל האור, בדומה לאדם שנמצא בחושך ומשתוקק לצאת ממנו. אולם בפרק זה מוסבר טעם עמוק יותר – היתרון הוא לא רק בריחה מן החושך, אלא שהחושך עצמו (הנפש הבהמית וענייני העולם) הופך לאור ונותן כוחות אדירים ובלתי מוגבלים לנפש האלוקית. שורש הנפש הבהמית מול שורש הנפש האלוקית: על פי החסידות, שורשה של הנפש הבהמית (המכונה גם קליפת נוגה, עשיו, או "מלכי אדום") גבוה בהרבה משורש הנפש האלוקית. נפילה ושבירה רוחנית ("שבירת הכלים" שתוארה על ידי האר"י) גרמו לאורות העצומים הללו ליפול למטה ולהפוך לחושך ולרע. בגלל ששורש הנפש הבהמית כה גבוה, יש לה כוח רב להתגבר על הנפש האלוקית ולעורר תאוות גשמיות. הפיכת החושך לאור ועבודת האדם: מטרת עבודתו של היהודי היא "אתכפיא" ו"אתהפכא" (לכפות את הנפש הבהמית ולהפך אותה לקדושה). כאשר האדם מנצל את המשאבים של הנפש הבהמית וענייני החומר לעבודת ה', הוא חושף את שורשם העליון. אז, הכוח העצום של הנפש הבהמית לא רק שאינו מפריע, אלא הוא מתווסף לכוחה של הנפש האלוקית, ומעלה אותה למדרגות של אהבת ה' עזה וחסרת גבולות ("בכל מאודך" – בלי גבול). "תחיית המתים" ביום יום וסעודת מלווה מלכה: נפילת הנפש הבהמית לעולם הזה נקראת גם "מיתה", ולכן העלאתה בחזרה לקדושה היא בעצם "תחיית המתים" רוחנית המתרחשת בכל פעם שיהודי עוסק בענייני העולם הזה לשם שמים. הרב מקשר זאת לסעודת "מלווה מלכה" במוצאי שבת ולעצם ה"לוז" (שממנה עתיד הגוף לקום לתחייה). השבת מסמלת קדושה וחיים, וימי החול מסמלים חומריות ("מיתה"). סעודת מלווה מלכה היא הגשר ("שבת-חול") – בכוחה לקחת מהקדושה של שבת ולהחדיר אותה אל תוך ימי החול והפרנסה, ולכן היא סגולה לפרנסה ול"תחיית המתים" רוחנית יומיומית. מודגש שזו גם הסיבה שהרבי מליובאוויטש הקפיד מאוד לאכול סעודה זו עם נטילת ידיים.