חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״תפילת בעלי עסקים״ #3 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״תפילת בעלי עסקים״ #3 - הרב יוסף יצחק הבלין ״מי נח״ שבטרדות הפרנסה – ממקווה המבול לזיכוך הנשמה בגיהנום ובשעבוד מלכיות בשיעור זה נעמיק בביאור עניינם הפנימי של מי המבול כמקווה טהרה לארץ (עמ' קסג), ובהמשך הדברים לביאור מהותם של גיהנום ושעבוד מלכיות כדרכי זיכוך והעלאה. ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' של בעל עסק הטרוד בפרנסתו, בין הטרדה הנראית כמניעה לבין היותה עצמה סיבת העילוי. תקציר השיעור בפתח השיעור נשנתה נקודת היסוד שנתבארה קודם: טרדות בעלי עסקים אמנם מפריעות לעבודת ה', אך דווקא ההתגברות עליהן מביאה את הנשמה למדרגה נעלית יותר מזו שהיתה לה קודם ירידתה לעולם, אף שאז היתה בדביקות ובהתלהבות תמידית. לביאור הדבר נשלמה תחילה סוגיית מי המבול. המבול בא לטהר את הארץ, שנטמאה מחמת חטאי הדור – ״כי השחית כל בשר את דרכו״ ו״ותשחת הארץ״ – על דרך קללת האדמה בחטא עץ הדעת, ״ארורה האדמה בעבורך״. משום כך לא כילה הקדוש ברוך הוא את הרשעים בדרך קלה ומהירה יותר, שכן תכלית המבול לא היתה עונש בלבד אלא טהרת הארץ עצמה, ולכך נצרכה דווקא בחינת מים: ארבעים יום כנגד ארבעים סאה שבמקווה, וכיסוי אף ההרים הגבוהים – כדין טבילה, שאם נשתייר אפילו כאצבע אחת מחוץ למים בטלה הטהרה, שהרי אין הארץ ״נטבלת״ בשלמות. ומטעם זה נקראו ״מי נח״, לשון מנוחה ונחת רוח, שכן פעלו טהרה בעולם (וכמובא בהערה 15, שאף שדור המבול עצמו נאבד, בארץ פעל המבול טהרה). מכאן עובר רבנו (פרק ג') להשוואה: אף ״מים רבים״ של טרדות הפרנסה נקראים ״מי נח״, שכן גם על ידם בא ״ניחא דרוחא״ ועלייה רוחנית. ולהבנת העניין מוקדם ביאור במאמר רז״ל שבברית בין הבתרים בחר אברהם אבינו שיהיו בניו בשעבוד מלכיות ולא בגיהנום. לפי פשוטו הכוונה שכפרת העוונות תבוא בעונש קל יותר, אך בפנימיות העניין עמוק יותר: אין הנשמה יכולה לבוא לגן עדן וליהנות מזיו השכינה עד שתרד תחילה לגיהנום. שכן אין הגיהנום עונש בלבד, אלא מירוק וזיכוך מן הגסות והחומריות שנדבקו בנשמה בירידתה לעולם, ובפרט על ידי החטאים; ולאחר שנזדככה כראוי עולה לגן עדן. וראיה לכך מדברי הגמרא בחגיגה אודות אחר – שטוב לו שיידון בגיהנום ואחר כך יבוא לעולם הבא (ראה חגיגה טו ע״ב) – הרי שכל עניין הגיהנום הוא לצורך עליית הנשמה. וכן הטבילה בנהר דינור, שהיא הכנה וזיכוך נוסף קודם הכניסה לגן עדן. ומכאן לשעבוד מלכיות: אף ייסורי הגלות מזככים את הנשמה כדוגמת הגיהנום, ולא זו בלבד אלא שבכוחם להעלותה למדרגה נעלית יותר ממדרגתה הקודמת. אלא שמבהיר רבנו שאין השעבוד מתבטא בעצם המסים המוטלים על ידי המלך, שהרי גם בזמן שבית המקדש היה קיים היה מלך ישראל וגובה מסים (וכנודע ממס העשירית שבימי שלמה). עיקר השעבוד הוא שבזמן הבית נמשכה ברכה והשפעה עצומה שלא על פי טבע כלל, וארץ ישראל נקראה ״ארץ זבת חלב ודבש״ – זבה מאליה כל טוב פרי הארץ ללא צורך ביגיעה (כמובא בסוף מסכת כתובות), וראו בעיני בשר שהפרנסה תלויה בברכתו יתברך בלבד. ומטעם זה, אף שעסקו אז ישראל במלאכה, לא היתה בה יגיעה ופיזור הנפש, ולא בלבול ועמל במוח ובלב, אלא היו פנויים מכל טרדה לעבודת ה', וביטחונם חזק בנותן השפע. ובזה מיושבת (הערה 19) הסתירה שבפרשת ״והיה אם שמוע״: כיצד מתאחדים ״בכל לבבכם ובכל נפשכם״, שהוא ענין מסירות נפש, עם ״ואספת דגנך״? שהרי אנו רואים במוחש שאדם השרוי בטרדת עסקיו מקושר בהם ואינו יכול לעמוד בשלמות זו. אלא שהכתוב מדבר בזמן שבית המקדש קיים, שאז לא היתה בכך סתירה כלל, לפי שאף בעת עסקם בפרנסה לא היו מקושרים בה. (ובדרך אגב הוזכרו דברי אחד מגדולי הטכנולוגיה בימינו על עולם שבו לא יצטרך אדם לעבוד כלל, כעין ״ימות המשיח״ – ונדחה, שאין המנוחה החיצונית לבדה תכלית, אלא הפניות הפנימית לעבודת ה'.) הנקודה המרכזית כשם שמי המבול, אף שנראו כעונש והשחתה, לא באו אלא לשמש מקווה טהרה לארץ שנטמאה בחטאי דורה – ומשום כך נקראו ״מי נח״, לשון נחת רוח – כך גם ״מים רבים״ של טרדות הפרנסה אינם מניעה בלבד, אלא מכשיר של זיכוך והעלאה. ויסוד הדבר מתבאר מעניין הגיהנום, שאינו עונש גרידא אלא מירוק הנשמה מן הגסות שנדבקה בה בירידתה, כדי שתוכל ליהנות מזיו השכינה; ובדוגמתו שעבוד מלכיות שבחר בו אברהם אבינו, שייסורי הגלות מזככים את הנשמה ואף מעלים אותה למדרגה נעלית ממדרגתה הראשונה. ועיקר השעבוד אינו במסים כשלעצמם, אלא בהיעדר גילוי ההשפעה שלמעלה מן הטבע שהיה בזמן הבית, שאז עסקו ישראל במלאכה בלא פיזור הנפש והיו פנויים לעבודת ה'. עיקרי השיעור המבול כמקווה: תכלית המבול היתה טהרת הארץ שנטמאה בחטאי הדור (על דרך ״ארורה האדמה בעבורך״), ולכן נצרכו דווקא מים – ארבעים יום כנגד ארבעים סאה, וכיסוי ההרים הגבוהים כדין טבילה שאין בה שיור (עמ' קסג). ״מי נח״ – לשון מנוחה: משום שפעלו טהרה בעולם נקראו מי המבול על שם ״ניחא דרוחא״ (ראה הערה 15, שאף שדור המבול נאבד, בארץ עצמה פעל המבול טהרה); ובדוגמתם נקראים כך גם ״מים רבים״ דטרדות הפרנסה. מהות הגיהנום: אין הגיהנום עונש בלבד אלא מירוק וזיכוך מן החומריות שנדבקה בנשמה בירידתה, שעל ידו תוכל לעלות לגן עדן – וכמובא בגמרא אודות אחר, שטוב לו שיידון ואחר כך יבוא לעולם הבא (ראה חגיגה טו ע״ב); וכן הטבילה בנהר דינור כהכנה נוספת. שעבוד מלכיות תמורת גיהנום: בחירת אברהם אבינו שבברית בין הבתרים – שייסורי הגלות מזככים את הנשמה כגיהנום, ולא עוד אלא שמעלים אותה למדרגה נעלית יותר ממדרגתה הקודמת. גדר השעבוד וטרדת הפרנסה: אין השעבוד במסים (שהרי היו אף בימי שלמה), אלא בהסתלקות ההשפעה שלמעלה מן הטבע של ״ארץ זבת חלב ודבש״ (סוף מסכת כתובות); ובזה מיושב ״בכל לבבכם״ עם ״ואספת דגנך״ – שבזמן הבית לא היו מקושרים בעסקיהם והיו פנויים לעבודת ה' (הערה 19).