מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ב #3 - יום ד' פ' שופטים, אור לאדר"ח אלול ה'תשל"ב - הרב יעקב גולדשמיד
מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ב #3 - יום ד' פ' שופטים, אור לאדר"ח אלול ה'תשל"ב - הרב יעקב גולדשמיד פותח השיעור בשני ביאורי הצמח צדק שהביא הרבי בטעם תקיעת השופר בחודש אלול. הביאור הראשון: התקיעה מעוררת יראה, ותקיעת אלול מעוררת יראה תתאה ואילו תקיעת ראש השנה מעוררת יראה עילאה – וכסדר הרגיל, שכדי לבוא ליראה עילאה יש להקדים את היראה תתאה. הביאור השני: בראש השנה יש להמשיך בחינת *מקיף* לתיקון הפגמים, ואין המקיף נמשך אלא על ידי ביטול (שלא כמו הכוחות הפנימיים הנמשכים על ידי תורה ומצוות), והביטול בא על ידי החרדה שבתקיעת השופר דאלול, שבכוחה מגיעים לראש השנה עם המשכת המקיף. על ביאור זה מקשה הרבי: אם תקיעות ראש השנה נעלות יותר, מדוע צריך שהביטול יבוא דווקא באלול? והרי אף בראש השנה עצמו תוקעים, והתקיעות מעוררות חרדה וביטול, ומהם יומשך המקיף. ליישוב הדבר נכנס הרבי לעצם הסוגיה, לבאר מפני מה שתי התקיעות הן שתי דרגות. החילוק בין שתי היראות מבואר בתניא ובכמה מקומות. *יראה תתאה* באה מהתבוננות בגדולת הבורא כפי שהוא מהווה, בורא ומחיה את העולמות; ומאחר שההתבוננות עצמה מניחה שיש עולם, ממילא אף המתבונן קיים במציאותו, ואין הביטול העולה ממנה אלא *ביטול היש* – אני קיים אך בטל אליו יתברך. ואילו *יראה עילאה* באה מהתבוננות בדרגה שכל העולמות כלא חשיבי לגביה, ״כולא קמיה כלא חשיב״, ״כאין ואפס ממש״, והביטול העולה ממנה הוא *ביטול במציאות*. וכאן עמד בעל השיעור על דקות חשובה: לכאורה שתי הדרגות באות על ידי התבוננות, אך אין הדבר מדויק. שהרי כל התבוננות היושבת על כוח השכל תיעצר בשלב מסוים, שכן השכל תופס את מציאות העולם וחש בה, ואין בו תנועה שכלית להכיר שאינו קיים. יכול השכל להכיר שיש כללים שלמעלה מתפיסתו ושהוא מחויב להם, אך אינו יכול לקבל את ביטול עצמו. לפיכך ההתבוננות שביראה עילאה אינה אלא שלב שני, לאחר שקדם לה דבר המעורר את האדם להתבטל – והוא הגילוי מלמעלה. וזהו שנאמר ״ויצונו ה׳ לעשות את כל החוקים האלה ליראה״ – שהיראה העילאה אי אפשר לבוא אליה על ידי התבוננות בלבד, אלא על ידי גילוי מלמעלה הנמשך דווקא על ידי המצוות; וכבר נתבאר בתניא שהיראה צריכה גורם חיצוני המביא אליה. על יסוד זה מבאר הרבי את החילוק בין הזמנים עצמם, עוד קודם שמדובר בפעולת התקיעה. באלול ״המלך בשדה״ – המלך נמצא בעולם ואינו מתגלה בהדרת מלכותו, ואין נרגשים גדולתו ורוממותו; ומאחר שאין כאן גילוי מלמעלה, אין האדם מגיע אלא ליראה תתאה, ואף היא תלויה בהתבוננותו שלו. ואילו בראש השנה ״המלך בהיכל מלכותו״, שאז מתגלה כמלך בכל הדרו, ונרגשת רוממותו והיותו מובדל, ומאירים גילויים מבחינת אין סוף שלמעלה מן העולמות – ומזה יראה עילאה. נמצא ששני המצבים הם במלך אחד, אלא שבזה הוא מתגלה ובזה אינו מתגלה, ובהתאם לכך משתנה אופן הביטול. בהערה 24 (מן הסידור) הובא ש*יראה חיצונית* היא יראה תתאה, כפחד מפני מלך גדול ונורא, ואילו *יראה פנימית* היא יראת בושת, כבושה שלפני אדם גדול בדורו וצדיק. ולכאורה משמע מזה שכל עניין המלך שייך ליראה תתאה, שהרי ״אין מלך בלא עם״, ובהכרח שהעם תופס מקום כלפי המלך; ואילו יראה עילאה עניינה ביטול לפני מי שאינו תלוי בזולתו כלל, בדוגמת הביטול לצדיק, שהצדיק צדיק מצד עצמו ולא מחמת חסידיו. ומכל מקום הובא מספר המאמרים (תרס״ח) ש״יראת המלך היא יראה עילאה, כי לגבי גדולתו ורוממותו של המלך אינו תופס מקום כלל וכלל, כי הוא מובדל בערך לגמרי״ – ובעל השיעור העיר על עדינות היחס בין המקורות בזה. מכאן עולה שאלה נוספת: אם בראש השנה מצד עצמו מאיר בגילוי מבחינת אין סוף שלמעלה מן העולמות, למה הוצרכו לתקוע בשופר? ומשיב הרבי ביסוד עמוק: *הזמן הוא בגדר עולם*. אין הזמן יכול לפעול ביטול שלמעלה מן העולם, שהרי הוא עצמו מציאות מוגדרת – היה ואיננו, יבוא ויחלוף. לפיכך הגילוי דאין סוף כפי שהוא קדוש ומובדל מן העולמות אינו נמשך אלא על ידי המצווה, ״אשר קדשנו במצוותיו״ – שבה מתלבש הרצון העליון שקדם לעולם, אף שהוא רצון המתבטא בזמן מסוים. ומאחר שתקיעת שופר בראש השנה מצווה היא, על כן היראה והחרדה שמן השופר דראש השנה הן יראה עילאה, ביטול בתכלית. ומכאן מוסיף הרבי ומשלים את הצד השני: תקיעת שופר דאלול אינה מעוררת אלא יראה תתאה, לא רק מפני שזמנו של אלול אינו מבטא את גדולת המלך (״המלך בשדה״), אלא אף מפני שאין בה גדר מצווה ואין מברכים עליה ״אשר קדשנו במצוותיו״ – וממילא אין היא ממשיכה גילוי מלמעלה, ואין היראה שממנה אלא ביטול היש. נמצא ששני הפרטים – מצב הזמן ואופן הפעולה – פועלים יחדיו. ואף על פי כן, מדגיש הרבי, היראה תתאה דאלול היא הקדמה והכנה הכרחית ליראה עילאה דראש השנה, שאין הדבר הולך בדילוגים; ומי שבא לראש השנה בלא הקדמת עבודת אלול, אין בכוחו להגיע ליראה עילאה. אלא שכאן מתעוררת קושיה: כלל הוא בחסידות שהמעבר מיראה תתאה ליראה עילאה מחייב אהבה באמצע, וכסדר ״דחילו ורחימו, רחימו ודחילו״ – יראה תתאה, אהבה זוטא, יראה עילאה, אהבה רבה. והיכן נמצאת האהבה בסדר שבין אלול לראש השנה? ומיישב הרבי, בחידוש נאה, מתוך פרטי המשל שבלקוטי תורה גופא: המלך שבשדה ״מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם״ – ובזה עניין האהבה. עצם היציאה לקראת המלך, שאדם עוזב את סדר יומו הרגיל ויוצא לקבל פניו, שייכת ליראה תתאה; ומה שהמלך מקבלם בסבר פנים יפות ומראה להם פנים שוחקות הוא הגילוי מלמעלה, ובו שתי הדרגות שבאהבה, ״כמים הפנים לפנים״ – שהאהבה מתעוררת מלמעלה תחילה, ובשיתוף פעולה מצד האדם; ולאחר מכן הולכים אחריו להיכל מלכותו, היא היראה עילאה דראש השנה. בסיום הקטע עמד בעל השיעור על דרכו של הרבי בפירוק המשל של אדמו״ר הזקן לגורמיו והכנסת דיוקים בלשונו, כדרכו בפירושי רש״י, וציין שבמאמרי אלול תמיד עולה חידוש נוסף. עם זאת הודגש שעדיין לא נשלם היישוב, ולא באנו אלא בהתחלת הביאור.
תמלול השיעור
תמלול אוטומטי, ללא הגהה — עשוי להכיל שגיאות.
נכון תחיל הודעה לודות הרבי הביא פה מהרב צמח צדק שני ביאורים למה תוקעים באלול ביאור אחד כיתקיע צריכים להביא לאירוה והתקיש ממילא התקיעש של אלו זהיר את התועה והתקס של ראשון זהעיר לוה זה טעם ראשון על טעם הזה הרבי לא שאל שאלה בדרך כלל בשביל להגיע לעיר צריך להרא את התורה קודם אז התק של אלו יביאו לעיר את התואה התק של ראשונים ממילא יביאו לעירי לוה זה ביאור ראשון עמוד רכד אחר כך היה ביאור שני של הרבי צמח צדק שבעצם אנחנו צריכים בראש שונה להגיע גיע למקיף. למה אנחנו צריכים להגיע למקיף כדי לתקן את הפגומים? איך מגיעים למקיף? אומר לו תראה השמיים עם כיסי והאורץ דוים רגלוי. כוחס פנימים יכולים להימשך על ידי תירו ומצוץ שמיים כיסי ועדם רגלוי. אבל איזה הוא ביס. אם אתה רוצה להגיע לביס למקיף צריך אוניונכי רוח צריך ביטול.
המשך התמלול
ביטול מגיע על ידי חרודה. מה יביא אותנו לביטול לתקיע של אלו על ידי זה נגיע לראשונה עם המשוך הסמק אז הרבי שאל אני לא מבין אתה אומר שהתקייה של ראשון הם תקייס הרבה יותר משמעותיות הם ירי לא למה בשביל להגיע למקיב צריך שיהיה ביטול למה הביטול צריך לבוא באלול מה מה רע שהביטול יבוא על ידי התקייס שראשון בעצמם הרי בראשון עצמו יש תקייס והתקייס מוררים חרודה דר אז הראש הראש השון יקס יעצו את הביטול ממילא לי ימשיך את המקיף למה צריך שהמקיף יבוא כבר באלו כי הוא זה הייתה השאלה שהרבי שאל אז הרבי נכנס פה לסוגיה עכשיו למה באמת שני התקיס הם שני דרגות בוא נראה סעיף ד נקרא עוד פעם יובן זה באקדי הביאור בזה שהעירדלולירת התואה וירדראש הששון רילוה אז בפשטס מה מה ההסבר? זה יותר גבוה, זה יותר נמוך אבל אם מתבוננים רגע בסוגיה מה ההבדל בין עיר את
הטו לעיר הלו אני אתקל פה בבי בביור נוסף נצטרך להסביר ביור נוסף הנה החילוג בין ירית טועה וירו הוא כמבואר בתניה וכמה מקימאיר את הטועה מה זה עיר את הטועה אם מגדולוסבורח ובריאסבס שאדם מתבונן כן בקדוש ברוך הוא כביש הקדוש ברוך הוא הוא גודל הוי מעולמ כמה שהקדוש ברוך הוא מהווה את העולמות בורא את העולמות ברא בורא את העולמות אבה ומהבהוה את העולמות אדם מתבונן בסוגיה הזו אז הביטול שבעיר זו הוא ביטול היש למה הוא ביטול היש ההתבוננות שלו היא להתבונן במציא שיש עולם שהקדוש ברוך הוא מהווה את העולם ובורא את העולם ומחיה את העולם. אם אתה מתבונן בכך שיש עולם אז גם אתה קיים. זה לא יכול לגרום שאתה פתאום לא תהיה קיים כי אתה חלק מהעולם. אז מה ההתבוננות מביאה אותך להעיר את התוע? מה זה העיר את התועה? ביטול היש. אני קיים רק אני בטלבית שלי. זה דרגה אחת.
ירא מגדולוסי ורמוס בורח שלמלו מאלו. שאדם מתבונן בדרגה האלוקית שכל העולמות כלפיה היא קיבלו כמי כלוכשיב והקדוש ברוך הוא לגמרי למילו מאילו מסכל העולמות יטב סימוקה וכעין ואפס וכולי וכולי ויביא אותו לביטול דכול כמי כלאש אז הביטול שבעיר הזו ביטל במציא אוקיי על פניו שני הדרגות האלו יכולים לבוא על ידי זבננות אבל זה לא מדויק כי להגיע לעיר לא אי אפשר אפשר להתבונן בלי כוח עליון. ולמה? כי כל זבננוס שיושבת על כוח יחסיכל בסוף תייצר באיזשהו שלב. כי השכל לא יקבל בהתבוננות, בהבנה שכלית, לא באמונה. באמונה זה סוגיה אחרת. אבל להבין ולהפנים ולהרגיש שכל העולמות לא קיימים מול הקדוש ברוך הוא, זה השכל לא יכול להגיע לזה. כי השכל מבין שיש עולם. והשכל חש בעולם. והשכל לעולם לא יכיר בדבר כזה שהוא לא קיים. אין כזו תנועה שכלית
להכיר שאני לא קיים. יש תנועה שכלית שיש דברים שהם כללים כללי. השכל מבין שיש כללים שהם למעלה מהתפיסה של השכל. השכל מבין שיש כללים שהוא מחוייב להם אבל השכל לא יכול לקבל שאין שכל. אז איך אפשר להגיע לעירו על ידי זבוננוס? אז התשובה היא באמת שהסבוננו שבעירו מגיעה כשלב ב'. יש דבר שמעורר אותך להתבטל ולהרגיע לדרגה שכולק לא חשיב מה היא זה מה שהוא אומר וזהו וזהו כאילו זה הסיבה שבכדי לא ויירו הוא דווקא לגיל מלמלו כי זה שביכולסודום לאסי על ידי הזביננוס בלבד בלי כוח עליון הוא האלוקו שברך אומס ובכדי שיורגש אצלו לא שהוא יבין יורגש שיורגש אצלו הרומוסדר סוף שלמילו מאו מסו לידי גילוי מלמילה אז בתניה כבר כתוב שירוה צריכה איזשהו פושר חיצוני מישהו חיצוני שיביא אותך לעיר אתה יכול לקבל את את ה את הגילוי של העיר הילוהבה תתבונן בזה אבל כדי להגיע מעצמו
אין חוב ושמ תירצו מבסור אם אדם לא יכול לצאת מהשבח של עצמו זה אומר תהורה וזהו מה שנאמר ויצנו הביס כל החוקמו לעיר מה הפשט אם אתה אם אתה לא יראה את הקדוש ברוך הוא למה שאתה קיים מצוו אתה אומר ויצנו הביס כל החוקים האלו להגיע לעיר אם אני מקיים מצווה אני כבר יהרם מהקדוש ברוך הוא פשט בפסוק הקדוש ברוך הוא ציווה לך להניח תפילין כדי להביא אותך לעירי לוה להביא אותך לעירה אם אני אם אין לי עיר אני לא אניח תפילין אז מה הפשט שבכדי לובוי לאירוזב יאיר לוה כן יש עיר אלוה רבי מביא פה בערה שיש בממור חילוק בין יורו מאו לורו אסבי אז כאן כתוב לאירו אסביירו אסב זהיר לאירות מאוזיר אתה טועה טוב צריך לראות במאמורים שם זה מה שי או >> לא יודע צריך לראות בממורים זהו מה שנאמר ויצנו לס כל החוק אלה לאי רואה סבבה שבכדי לאי רואה י
אפשר לובזה על ידי זב ורק על ידי גילוי מלמ שנמשך על ידי המצוות זה הרבי מביא ממקום אחר להבין מה ההבדל בין התו אלוה על פי זה יסביר הרבי למה התקיע של אלול זהיר את התועק של ראשון זהיר לו זה הוא שהאירד אלוולירת התועל ויירדראשון העיר לא למה אז פה הרבי מדבר בלי הנקודה של התכף בלי הפעולה של התכף עצם אלול מביא לעיר את התואר וראשונה מביא לעירו למה כי אלול המלך בסוד. מה פשוט המלך בסוד? המלך נמצא בעולם. המלך איתנו נמצא בעולם. אם המלך נמצא בעולם אז העיר את התורה. אם המלך נמצא באיכל על מלכוס פירוש המילים אתה צריך לצאת מהעולם זה ירא לו. זה בעצם החילוק בין אלו לראשונה. וזה מחזיר אותנו לסוגיה שלנו של אלול וראשונה. מה שרבי אומר זהו שהירדלולתה והירדראשון אלוה. כי באלול שהמלך המלך הוא בסוד שבהיויסי בסוד לא נרגש הגדלוס והרו
ממושלים אדרבה כן זה בשביל זה הוא נמצא בסוד הרבי אומר עוד יותר מזה כשהוא נמצא בסוד גמיר את התועל לא אמור להיות כי הרי בסוד הוא בכלל לא מתגלה כמלך הוא בא מחופש גמיר את הטול תראו בהרה היינו שלא נרגש הגדלו שלא גם לא יגדלוס בבריא סויל מסו מביא ליר את התורה רבי אמר כבר בערה ארבע ולמדנו את זה שכל העניין של המלך וסוד זה שהמלך לא מתגלה כמלך הוא נמצא בסוד והיראב היא לא היא מצד הגילוי מלמא על ידי אביד הסודו לא כן העיר העיריתו שמה אין לך לחם חסד זה לא שהקדוש ברוך הוא מתגלה לך חשוב בל הבית עליך לא אתה צריך להתבונן בכך שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם היה מלך בסוד המלך לא מתגלה כמלך פה רק אם אתה תתבונן יהיה קל לך להגיע לעיר את התועה אבל צריך להתבונן זה מי לדיאש ראשון נקשה המלך וביחל מלכוסה מה הפשט המלך ביכל מלכוסה שהמלך מתגלה
כמלך עם כל הצרמוניה שאז נרגש הרוי ממושלוי שהוא מרודל מאם דבנים שולו גילויים ממוד סוף שלמל מוילס אז היר שבראשו זאת אומרת כך יוצא פה יוצא פה שאיר את טועה שני דרגות במלך יש מלך שלא מתגלה כשהמלך לא מתגלה אז אין לך אפשרות רק להגיע לעיר את התועה זה עיר את התוע שבא על ידי זביננוס וזה המלך בסוד יש עירוה שמגיע המזגלוס של המלך שזה קורה בראשון פה זה פה יש סגלוס של המלך כמו שאמרנו שאיר לא צריכה סגלוס אז ההסגלוס של המלך זה ההסגלוס בראשונה זה מביא ליירו בכל יש אלול שהמלך מתחבה והמלך בסוד הוא מתחבה והוא לא מתגלה פה צריך את השכל שלך את ההזבינו שלך והסביבנוס תביא להיות את התורה אז החילוק הוא אם זה בא על ידי הזבויננוס שזה אלול או שזה בא על ידי גילוי שזה מגן בזה קורה בראשון אבל שניהם מלך מלך מתגלה ומלך לא מתגלה מה שמ שכשמלך
מתגלה יכול להביא לעירוע פה יש הערה מעניינת הערה 24 אה >> מתגלה >> אה >> מתגלה ברוממו שלו זה נראה בהערה בוא נראה רעה 24 בסידור האור לתיק לכסוז כתוב [נחירות בוז] כך עיר החיצני שזהיר את התוע כמו היראה הוא פחד ממלך גדול ונורא עירופני מסיר לא ירת בושת כמו שיש בושה לפני אדם גדול בדורו וצדיק שמה על רבי מדבר שהעיר את התוהב ועיר לו שעיר את כל הנושא של מלך זה עיר את התוהב מלך בכלל זה עיר את התועל מלך מפשטס בוא נדבר בלי להסתכל בהורה כי עצם המילה מלך מדברת שיש עם כי בלי מלך בלי עם אין מלך אם אתה אם המלך אם אתה רוצה מתבונן במלך ומגיע את הקשר בינך לבין המלך למה שתגיע ליירוה אם אם אני לא קיים גם המלך לא קיים שמע אם אני לא קיים אין מלך אז מה זה אירי לוה אירי לוה פירושו שהאדם על זה שמולו אתה מתבטל הוא לא תלוי בך בכלל. איפה יש דבר כזה?
אדם צדיק. אדם צדיק. רבי צדיק. רבי הוא לא צדיק. הביטול של הרבי זה לא בגלל שיש לו חסידים. רבי שכל עניינו שיש לו חסידים הוא לא רבי. צדיק פירושו הוא צדק שהוא צדיק מצד עצמו. ואדם מגיע לצדק ומרגיש שהוא ע ואפס כלפי הצדיק, זה יראה לא. כי באמת כלפי הצדיק אתה לא קיים. אתה כן את הים אתה לא קיים הצדיק אותו צדיק וזה מה שכתוב בתקחסוס מצד סותר למה שכתוב פה במיימר שיכול להיות דרגה של סגלוס המלכוס שתביא לירוה סגלוס המלכוס לא אמורה להביא לירו בכלל כי מלכוס הוא אנטדע של ירוה כי כל העניין של המלך זה מלך ואלוהיה מה שהרבי אומר פה ומזה מהשמלכור בבורה דירסמלך באייפן שתהיה גם שמלך על מלכוסה אמו שליר את טוען ולכורי ישמר הביור בזה גם הרבי מסביר למה כי כיוון שאין מלך בלא ים בהכרח שהעם יש לו תפיס הסמוקים לגבי המלך ולא כן אין זה
מושל עליר לא הבית לו בצגו דקולקמלך לאש א זה קצת סותר למה שכתוב פה במימר שבראש עונש ששגלוס המלכוס זה יוצר יראל אבל ספר המאמורים סח שזה הרבי לשמוס סיד ספר הממור עם תשירח שזה הרבי קודם ירס המלך אמו שליר אלוה כי לגבי גדולס ורואי במוסמלך אינו איתו פס מוקים כלל וכלל כי הוא מובדל בערך לגמרי רבי אומר שש ששמה כתוב כן שירס המלך זה ביט זהזה זה אתה יכול >> אה >> משהו משל [נחירות בוז] >> אבל זה אוקיי עד כאן הרבי דיבר בעצם אז מה ההבדל בין אלו אלו לראש שונה הוא לא דיבר על מילה על התקף אלול הימים של אלול יוצרים מאיר את התוע כי המלך לא נמצא המלך מתחבר ראשונה שהמלך מתגלה בתגן תשטורם זה אמור לתת יראלו יש ר זה שצורך לתקויה בשופר בראשונה בכדלו ולעיר לו אף אף שהוא זמן סגלוסמלכוסבורך [נחירות בוז] היינו שבהזמן דראש הששון מצד
עצמו מאיר בגילוי ממוד סוף שלמלומ סימן שאלה עד כאן כאן צריך לתת סימן שאלה א למה צריך לתקוע בשופר בראש אם בראש שונה עצמו המלך בגילוי והמלך בגילוי אתה מביל את גוידל ערך המלך ואתה נופל עליך ירי לא מה צריך לתקוע בשופר או בוא נג להגיד רחמון עומר תיקו הקדוש ברוך הוא רוצה שנתקע אבל למה הרבי צמח צדק אמר שהתקיעה בשופר מביאה לירו גם בלי התקיעה בשופר הוא התשובה תראו ויופי כי זמן הוא בגדר לא ולאכן הרומדור סוף שמזגל בראש השונה מצד הזמן השונה הוא שייך לאמ איך אתה יכול לבוא ולהגיד שראש השונה בעצמו יפעל עליך ביטול שאתה יודע שלפני חמש דקות זה לא היה ועוד עוד חמש דקות זה גם לא יהיה או 24 שעות זה לא יהיה. זאת אומרת העולם עצמו הוא חלק מהמערכת שיוצר את העיר הילו והעולם עצמו הוא יוצר מציא אז זה לא עובד והגילויסוף כמו שהוא קודש מובדול מאו לומס
איך זה מגיע ובעיקר על ידי המצווה אשר כיישון במצוו סוב כי יש בעולם שלנו מצב שהוא רוצן העליון שהרוצן העליון באמת לא הוא רצון שלפני שיש עולה יש הוא גם רצון שיתבטא בזמן מסוים אבל הוא רוצה כיוון שתקיע שויפו בראש הששונה מיצו אז הייר ואחרודו מכל השיפור דראש שונה ירו הוא ביטול בתכלס ירו לא זה הכב זה הכבצ >> מצד המצווה למה לא בירחת המצ >> לכן הרבי הביא מקודם מה >> גם אם >> גם מה הקשר הברכה לעניין ברכה ומדרבון זה >> המצווה ויצינו הבי אלויקנו לצז כל החוקל להרצי זה [כחכוח] הכוח מלמעלה אם [נחירות בוז] כך אם הגענו לפה על פי זה יש לאויסיף אובי שהעיר הבור מכל השיפורדלו נראה קיר את התוע לא רק בגלל שבאלול הזמן שלנו מבטא לא מבטא גדלוס המלך כי המלך בסוד גם אם תתקע בשופר באלול זה לא מצווה אם זה לא מצווה זה לא יראה
כי זה שכולשו ששונ מביא עצומס אירו ומצד המצווה כייפו כיוון שתקיע שויפור באלול אינו מצו עכשיו בשבילך ואין מבורכים על זה אשר כיישון במצווה סוף זה ראיה רק איפה אני יודע שמצווה ממשיכה ירוה לכן אומרים שהמצווה המטרה של השכיישון במצווה אבל בתקיע של אלו אומרים את אשר כי כליש במצווה סו לכן היר והביטולב מכל השיפורד אלול הוא רק ביטול הישיר את התורה וקיבלנו איזשהו ביאור מה ש נקרא הרבי צמח צלק אמר משפט או שתיים והרבי לקח אותו וביאר אותו נפלא אז למה התקיע של אלול העיר את התוואה והתק של ראשונ לא הם משת שני הנקודות גם מצד מצב המצב האטמוספירה בעולם וגם מצד הפעולה שאתה עושה אתה עושה פעולת מצווה או פעולה של מיממה פה אתה בא ואומר אלו שאף על פי כן ירזו הקדומה והחונה לירו דראשון פשטס למה לא ילריל התחיל להעיר את התורה אי אפשר
לדלג זה לא הולך בדילוגי קודם צריך להיר את התורה עיר את התוע תבוא על ידי התקיר של אלול לא יותר מזה יהר את התוע תהיה תהיה מיורי את התועכל להגיע בראש שונה לירו אדם שבא בא לראש הששונה בלי שום אלול קודם אז עם כל הכבוד לראש השונה גם עירי לא אלוהל כדי לבוא לאירו צריך להיות את התועל פה מגיע קושיה מה הקושיה שיש כלל חסידי שאומר שהמעבר בין עיר את התו לעיר אילו מחייב עוד משהו באמצע צריך אהבא זה הסדר אחרי ירת התועטו תניה שעל ידי א נו שפחד וירוסוי ואבוסו יש סדר מתחיל מפחד עובר לייר מאירה לא אחרי אוה אפשר להגיע לירי אלוה איפה פה בתו נמצא האו סדר נראה מאוד יפה עכשיו אלווליר את התוהר ראשון לא אממה איפה צריך שיהיה אפס אפס ובמצנה ידוע הידוע כך כתוב כך כתוב בתורה הנה ידוע שבכדי לאיר את התו לא צורך לי תחילה אהבה
דסדר דחילו רחימו רחימו תחילו מה זה פעמיים רחימו תחילו הראשון הנועיר את התועל אולי אחרי זה בהזדר שזה אב וזוטה ועבירה רבי ולאחרי זה דחילו ירא [כחכוח] לו אז אז פה יש איזשהו בג מספיק שיש עב צריך שני דרגות באווה תראו את הלובות של רבי לא מוותר על כלום מזה מובון זה שמהאיר את התועדהול בואים לעירוה בראש השונה ועל ידי קדימה מסע ולא יכול להיות שיש דילוגים יש אוהב באמצע ולא רק אזו תב אומר הרבי ויש לר זה על פי מה שכוסי בלקת אין סוף חידוש עם המשלכשהמלך הוא בסוד כתוב ומקבל כולם בסבר פונים יופס ומר פונים שחקס כולום דפונים יופיסופקסו עניין ההבה ועל ידי שהמלך מקבל כולם בסבר פונים יופי בפרט על ידי שמרפונים שיחק כולו זה מאויררצלום כמים הפונים לפונים המלך זה קודם מהמלך יפה זה מה שהרבי אמר אב מגיע מ התחלנו בתחילת המימר אב מגיע
מגילו מלמילו וזה מה שקורה פה באמת אבל אם אתה לא תיגש למלך לא יהיה מראה פה נמשיך ולא יהיה כלום אם אתה יוציב לקרוס אוי לקבל פני המלך בסוד אם אתה עוזב את הטורים ריע את המהדר ואתה ניגש למלך ואומר לו שלום עליכם אז הוא מקבל את כולו בסבר פונים יופי ומר פונים שיחקה זאת אומרת היציאה מהמעדר מהתוריה מהיום יום לגשת למלך יויצים אנועיר לקרוס מקבלים פונוב בסודה את התועל ואז אתה מקבל ישר מלמע בבזוטה מה רפונים ש מקבל זהבזוה ומרפונים שזה ורב כמובן שב בשיתוף פעולה איתך כמה עם הפוניים לפוני >> חייב זה אהבה של >> ברור ברור >> פה הוא מדבר רק המלך מ >> אז הוא אומר כבא עם הפונים לפונים >> זה שניגשת זה גורם לזה שיהיה פוניס פונים הוא אצלו אצל >> אבל כמעים הפונים לפונים יש כלל כמה פנים לפנים הוא כתב אין מה להגיד >> זה הכלל המציאות תראו כי זה יש לימ תראו
איזה יופי של ביאור חדש במשל שבפרוט המושל שבקות תראה מרומוב עם דניון עם הנל איזה עיר את התועלת אבזותה אורב ואביר לו וזה שיוצים לקרס המלך לקבל פונוב שלא ממשיכים את הסדר היום הנורמלי שייך להעיר את התועזה המלך בקבלום בסבר פונים יופי סומר אלוהים פונים שוויחקוס זה שתי הדרגים דרכים הרבי מסביר פונים יופס אהזופים שיחקסור גם מציאותית ולאחר בו העניין ובבויך על מלכות תגיד שזה לא יפה זה מסודר אז זה נאמר ש שאותו מקום שאדמור הזקן לקח את המשל הרבי לקח את המשל הרבי מכניס לאדמור הזקן מילים שאני לא בטוח בטוח ש לארבי כמו שהרבי גם שאומרים את זה על רש"י לא מתכוונים ברצינות אבל הרבי מתכוון לומר שהרבי לקח את המאשל וחירק אותו לגורמים ו כל ממר מהמורים האלה של אלו תמיד יוצא עם איזשהו קבץ חדש בפרט במוגים יש בחוב את החידושים שלו בל בס את החידושים שלו במוב
שאולי גם עליו לא נוותר יש חידושים שלו נקודות של מימר. אוקיי, עד כאן קיבלנו את הפרספקטיבה של הדברים. אז יש לנו על ידי המשל המלך בסוד את כל הדרגה שצריך. עוד לא גמרנו השלמה. למה את לא תירצנו את השאלות רק באנו באגדי חיים. [נחירות בוז] כמובן הכל תפ
שיעורים נוספים בסדרה ״מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ב״
- מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ב #5 ואחרון - יום ד' פ' שופטים, אור לאדר"ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד יום שלישי ה׳ אלול תשפ״ו | 21:48
- מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ב #4 - יום ד' פ' שופטים, אור לאדר"ח אלול ה'תשל"ב - הרב יעקב גולדשמיד יום שני ד׳ אלול תשפ״ו | 24:28
- מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ב #2 - יום ד' פ' שופטים, אור לאדר"ח אלול ה'תשל"ב - הרב יעקב גולדשמיד יום שישי א׳ אלול תשפ״ו | 17:19
- מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ב #1 - יום ד' פ' שופטים, אור לאדר"ח אלול ה'תשל"ב - הרב יעקב גולדשמיד יום חמישי ל׳ אב תשפ״ו | 15:36
- מאמר אני לדודי תשמ"ו #1 אור ליום ה' פ' שופטים, אדר"ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד יום רביעי ו׳ אלול תשפ״ו | 24:13
- מאמר ב׳ ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ה 2# ואחרון - אור ליום ה', ליל אדר"ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד יום רביעי כ״ט אב תשפ״ו | 20:08
- מאמר ב׳ ״אני לדודי ודודי לי״ 1# תשל"ה אור ליום ה', ליל אדר"ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד יום שלישי כ״ח אב תשפ״ו | 21:44
- מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל״ה 2# ואחרון ש״פ ראה, מבה״ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד יום ראשון כ״ו אב תשפ״ו | 21:31
- מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל״ה 1# ש״פ ראה, מבה״ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד יום שישי כ״ד אב תשפ״ו | 20:00
- מאמר "ועתה ישראל" תשל״ז #3 ואחרון - הרב יעקב גולדשמיד יום שישי כ״ד אב תשפ״ו | 21:46
- מאמר "ועתה ישראל" תשל״ז #2 - הרב יעקב גולדשמיד יום רביעי כ״ב אב תשפ״ו | 22:44
- מאמר "ועתה ישראל" תשל״ז #1 - הרב יעקב גולדשמיד יום שלישי כ״א אב תשפ״ו | 20:15