מאמר ״זה היום תחילת מעשיך״ תשל"ו #2 ב' דראש השנה - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״זה היום תחילת מעשיך״ תשל"ו #2 ב' דראש השנה - הרב יעקב גולדשמיד בשיעור זה נעמיק בביאור מאמר "זה היום תחילת מעשיך" תשל"ו, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' הנדרשת מן האדם, בין מעלת נשמות ישראל שהן "תחילה" הנבדלת לגמרי מעניין הבריאה, לבין תכליתן שדווקא בירידתן למטה בפועל ממש. *תקציר השיעור* השיעור פותח בחילוק שבין "ראש" ל"תחילה": ראש הוא בחינה המתפשטת ומתייחסת אל הדבר הנברא ממנה, ואילו "תחילה" – כלשון "סוף מעשה במחשבה תחילה" – היא נעלית אף מראש, ואינה קשורה כלל לדבר. על יסוד זה מבואר מאמר חז"ל ש"נמלך בנשמותיהם של צדיקים", שכוונתו לכל ישראל ולא רק לצדיקים ממש, שכן כל יהודי הוא במהותו צדיק. עצם ההתייעצות מלמדת שהנמלך בו נעלה מן הדבר שעליו נמלכים, ואף שנשמות ישראל לא נמלכו כלל בעצם הרעיון לברוא עולם – הן קדמו לבריאה לגמרי, מנותקות ממנה מצד עצמן – מכל מקום, מכיוון שהן שהחליטו את הרצון לבריאה, קנו בכך שייכות מסוימת אליה. על פי תורת הרב המגיד מבואר שהרצון לברוא נבע מ"דמיון" כביכול, בבחינת אב שלאחר שנולד לו בן יכול לצייר בדעתו את דמותו ולהתגעגע אליו: כביכול חיזיון הנחת מן הצדיקים העתידים הוא שהעניק לקדוש ברוך הוא את התענוג לברוא עולם. מכאן מסתעפת שאלת התכלית: "בשביל ישראל" ו"בשביל התורה" – לכאורה עניין אחד, "יהודי של תורה", אולם הרבי מדייק ששני עניינים נפרדים הם. עוד מבואר שהבחירה בצדיקים חייבת להיות בחירה חופשית ללא כל טעם, שהרי אילו היה הצדק תוצאה מוכרחת מן התכנית האלוקית לא היה כאן עניין של בחירה כלל; ומכאן שהבחירה שייכת לעצם הנפש (ואף בגוף דווקא), למעלה מבחינת הגילויים. בהמשך מבואר שקדימת ישראל אינה נשארת בבחינת פוטנציאל בלבד, אלא מתגלה דווקא על ידי הירידה למטה בפועל, "תכלית מעשה במחשבה תחילה". במשל התורה שנמשלה למים (בשונה מאור, המשתנה ומתחלש ככל שיורד מן המקור): מקומם הטבעי של המים הוא דווקא למטה, ומה שנראה כירידה הוא למעשה הגעה למקום העצמי. כך גם עיקר התורה, ועיקר תכלית נשמות ישראל, הוא במעשה שלמטה דווקא – ומטעם זה נברא האדם אחרון, כדי שקדימת ישראל תתגלה על ידי מעשה המצוות בפועל. בסיום השיעור פונה הרב לבאר שאף "עיקר שכינה בתחתונים" אינו התכלית הסופית, שאם כן לא היה צורך בכל עניין עץ הדעת ומערכת העבודה כולה; אלא יש תכלית נעלית יותר, המתגלה על ידי נשמות ישראל הממשיכות אור באמצעות התורה. לביאור הדבר מובאת ההבחנה בין "גן" ל"עדן" (שנהר יוצא מעדן העליון להשקות את הגן הנמוך), המלמדת שיש בגן עדן עצמו ריבוי מדרגות בלי גבול, מקבילות לכל סדר ההשתלשלות עד אצילות. המעבר בין המדרגות כרוך בביטול – ביטול "דנהר דינור" מצד המדרגה התחתונה, וביטול מצד גילוי האור העליון (בבחינת ה"עמוד" שבספר הבהיר בין גן עדן התחתון לעליון) – ובאמצעותם מוסיפות הנשמות אור בגן עדן, בבחינת "עבדה ושמרה". השיעור נקטע באמצע הדיון בהמשך העניין. *הנקודה המרכזית* נשמות ישראל, מצד היותן "תחילה" הנעלית מ"ראש", מובדלות לחלוטין מעניין הבריאה עד שלא נמלכו אף ברעיון עצם הבריאה, ומכל מקום קנו שייכות אליה מעצם היותן הן שקבעו את הרצון לבריאה. ואף על פי כן, קדימתן זו אינה נשארת בבחינת כח בלבד, אלא תכליתה מתגלה דווקא בירידתן למטה במעשה בפועל – כמים ששבים למקומם הטבעי ולא כאור המוחלש בירידתו. ומטעם זה נברא האדם אחרון, כדי שמעלת ישראל תבוא לידי גילוי על ידי קיום התורה והמצוות דווקא, המוסיפות אור בבחינת "עבדה ושמרה" בריבוי מדרגות בלי גבול שבגן עדן. *עיקרי השיעור* * *ראש מול תחילה*: "ראש" הוא בחינה המתפשטת ומתייחסת לדבר; "תחילה" נעלית ממנו ומנותקת מן הדבר לגמרי – יסוד לביאור "סוף מעשה במחשבה תחילה". * *"נמלך בנשמותיהם של צדיקים"*: הכוונה לכל ישראל; עצם ההתייעצות מגלה שנשמות ישראל קדמו לבריאה ומנותקות ממנה מצד עצמן, ובכל זאת קנו שייכות אליה בהיותן שהחליטו את הרצון לבריאה (על פי משל האב המדמיין את בנו, כתורת הרב המגיד). * *"בשביל ישראל" ו"בשביל התורה" כשני עניינים*: אף שנראה כעניין אחד ("יהודי של תורה"), הרבי מדייק ששני עניינים נפרדים הם; והבחירה בצדק, כדי שתהיה בחירה אמיתית, מוכרחת להיות ללא טעם, שורשה בעצם הנפש ואף בגוף דווקא. * *תכלית ה"תחילה" מתגלה למטה דווקא*: במשל התורה הנמשלה למים (שמקומם הטבעי למטה, בשונה מאור המוחלש בירידתו), מבואר שעיקר עניין התורה ונשמות ישראל הוא במעשה שלמטה, ומטעם זה נברא האדם אחרון. * *ריבוי מדרגות בגן עדן ותוספת אור*: "עיקר שכינה בתחתונים" אינו התכלית הסופית; החילוק בין "גן" ל"עדן" מלמד על ריבוי מדרגות בלי גבול (עד אצילות), והמעבר ביניהן נעשה על ידי ביטול (דוגמת נהר דינור, ועמוד שבספר הבהיר), שבאמצעותו מוסיפות הנשמות אור בגן עדן.