מאמר ״זה היום תחילת מעשיך״ תשל"ו #1 ב' דראש השנה - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״זה היום תחילת מעשיך״ תשל"ו #1 ב' דראש השנה - הרב יעקב גולדשמיד *"זה היום תחילת מעשיך" – חלקו של אדם הראשון בכל נשמה, ומעלת "תחילה" על "ראש"* בשיעור זה נעמיק בביאור מאמר "זה היום תחילת מעשיך" (תשל"ו, חלק ב') על פי לימודו של הרב יעקב גולדשמיד, ונבחן כמה פרטים ודקויות בהבנת מעלת יום ראש השנה כיום בריאת האדם הראשון וכיום הכולל בתוכו את כל השתלשלות השנה כולה. *תקציר השיעור* המאמר פותח בשתי קושיות על נוסח "זה היום תחילת מעשיך, זכרון ליום ראשון". הראשונה: מדוע נדרשת תיבת "זה" ("זה היום"), בעוד שבמקומות אחרים (כגון בנוסח "אשרינו מה טוב חלקנו") די בתיבת "היום" לבדה כדי לציין את אותו היום עצמו, בלא צורך בתוספת "זה"? השנייה: מהו הקשר בין "זה היום" ל"יום ראשון" – ובזה מובאים שני פירושים. פירוש א': העיקר הוא "יום ראשון" (יום א' דמעשה בראשית), ו"זה היום" (ראש השנה) רק *מזכיר* אותנו אליו. פירוש ב', כפשטות הלשון וכפי שמבאר הרבי: להיפך – העיקר הוא "זה היום" עצמו, ואילו "יום ראשון" כשלעצמו כמעט נשכח ואינו בגדר "יום" משמעותי, ודווקא באמצעות "זה היום תחילת מעשיך" נעשה "זכרון ליום ראשון". ליישוב הדבר מבאר המאמר את מעלת ראש השנה כיום בריאת אדם הראשון. יום זה שייך באופן אישי לכל יהודי ויהודי, שכן כמבואר בלקוטי תורה ובתניא, כל נשמה וניצוץ מישראל יש בו חלק מנשמת אדם הראשון (וכפי שדרשו חז"ל על "אתם קרויים אדם"); ומטעם זה שנינו במשנה שכל אדם חייב לומר "בשבילי נברא העולם". ומבואר גם למה נברא אדם באחרון, לאחר כל מעשה בראשית – כדי שייכנס מיד לסעודה ערוכה, כמאמר הגמרא. מתוך כך מיושבת הקושיה: "יום ראשון" של מעשה בראשית, כשלעצמו, כל בריאתו לא הייתה אלא הכנה לתכלית הבריאה – בריאת האדם – וממילא רק ביחס לתכלית זו יש ל"יום ראשון" תפיסת מקום ומשמעות כלשהי; ודווקא "זה היום" (יום בריאת אדם) הוא הנותן זיכרון ומשמעות ל"יום ראשון" עצמו, ולא להיפך. ומרמז המאמר בזה גם בגימטריה: "אדם" עולה מ"ה, בחינת חכמה, ומבחינה זו מתבאר שיש "אדם הראשון" בדרגות שונות ונעלות בסדר ההשתלשלות, עד לשורש הנעלה ביותר בבחינת התורה הקדומה שקדמה לעולם ("העולם נברא בשביל התורה"). בהמשך (סעיף ב'-ג') מוסיף המאמר ומבאר מדוע הלשון היא "תחילת מעשיך" דווקא ולא "יום מעשיך" סתם, ובזה נכנס לביאור עמוק בהבדל שבין "ראש" ל"תחילה" – ומכאן גם הטעם שהחג נקרא "ראש השנה" ולא "תחילת השנה". "ראש" הוא בבחינת "ראש המתפשט": כשם שראש האדם, אף שיש הפסק (מיצר הגרון) בינו לבין הגוף, בכל זאת נמשכת ממנו חיות לכל אברי הגוף, כך יש לראש שני תפקידים – בתחילה הוא כולל בתוכו את חיות כל האברים, ולאחר מכן ממשיך ומנהיג אותם; וכן "ראש השנה" כולל בתוכו את חיות כל ימות השנה, וממנו נמשכת חיות זו יום יום. לעומת זאת "תחילה" עניינה שונה לגמרי ונעלה יותר: היא אינה כוללת בתוכה את הדבר כלל (כתחילת בניין, שאין בה עדיין מציאות הבניין), אלא מובדלת בערכה ממנו לגמרי, ורק "קצת שייכות" יש לה אליו. מכאן מבואר גם עניין "נעוץ תחילתן בסופן" (ולא "נעוץ ראשיתן בסופן") – דווקא מפני ש"תחילה" מנותקת ומובדלת מכל ההתפשטות, יש לה שייכות עצמית גם אל הסוף. וכן הוא הפירוש בתואר "תחילת מעשיך" – "תחילה" זו מובדלת בערכה לגמרי מ"מעשיך", ורק "קצת שייכות" יש לה אליו, מבחינה שלמעלה גם מבחינת "ראש". *הנקודה המרכזית* מאמר "זה היום תחילת מעשיך" מבאר שראש השנה, יום בריאת אדם הראשון, אינו רק מזכיר את יום א' דמעשה בראשית אלא הוא עצמו העיקר – שכן רק ביחס לתכלית הפנימית של הבריאה, בריאת האדם שבכל נשמה ונשמה מישראל יש חלק ממנו, מקבל גם "יום ראשון" עצמו תפיסת מקום ומשמעות. ומאחר שמעלת "זה היום" נעלית אף מבחינת "ראש", מבואר ש"תחילת מעשיך" רומזת לדרגה שלמעלה גם מ"ראש המתפשט" – דרגה מובדלת בערכה לגמרי מן המעשה, שרק על ידי אדם הראשון וכלל ישראל, שכל אחד ואחד חייב לומר "בשבילי נברא העולם", יש לה שייכות ותפיסת מקום בעולם. *עיקרי השיעור* * *שתי הקושיות הפותחות*: מדוע נדרשת תיבת "זה" ("זה היום"), בעוד שהתיבה "היום" לבדה כבר מורה על אותו היום; ומהו היחס בין "זה היום" ל"יום ראשון" – האם "יום ראשון" הוא העיקר ו"זה היום" רק מזכירו, או להיפך. * *שורש היום בבריאת אדם*: ראש השנה הוא יום בריאת אדם הראשון, ולכל יהודי חלק מנשמתו – כמבואר בלקוטי תורה ובתניא ("כל נשמה וניצוץ מישראל יש בו חלק מנשמת אדם הראשון") ובגמרא ("אתם קרויים אדם") – ולכן חייב כל אחד לומר "בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין), וכן נברא אדם באחרון כדי שייכנס לסעודה ערוכה. * *יישוב הקושיה*: "יום ראשון" כשלעצמו אין לו תפיסת מקום עצמאית אלא ביחס לתכלית הבריאה – בריאת האדם – ולכן דווקא "זה היום" (יום בריאת אדם) הוא הנותן זיכרון ומשמעות ל"יום ראשון", ולא להיפך. * *רמז הגימטריה*: "אדם" עולה מ"ה, בחינת חכמה, ומכאן ש"אדם הראשון" משתלשל בדרגות שונות עד לשורשו הנעלה ביותר בבחינת התורה שקדמה לעולם. * *"ראש" מול "תחילה"*: "ראש השנה" נקרא כן ולא "תחילת השנה" כי "ראש" הוא "ראש המתפשט" – כולל וממשיך חיות לכל האברים (וכן ראש השנה לכל ימות השנה) – ואילו "תחילה" היא דרגה נעלית ומובדלת אף מ"ראש", שאין בה מציאות הדבר כלל אלא "קצת שייכות" בלבד אליו, כעניין "נעוץ תחילתן בסופן".