מאמר ״שובה ישראל עד הו׳״ תשל"ו #1 שבת שובה - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״שובה ישראל עד הו׳״ תשל"ו #1 שבת שובה - הרב יעקב גולדשמיד השאלות המרכזיות על הפסוק הרבי פותח את המאמר במספר קושיות יסודיות: 1. מדוע הפסוק קורא לחוטא בשם "יִשְׂרָאֵל" ולא בשם "יַעֲקֹב"? בתורת החסידות מבואר שהשם "ישראל" מייצג דרגה רוחנית עליונה (מלשון "כי שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל", וכן אותיות "לי ראש"), בעוד השם "יעקב" מייצג דרגה נמוכה יותר, הקשורה לעקב ולחיכוך עם ענייני העולם הזה ויצר הרע (עשו). מאחר שהפסוק פונה לאדם שחטא בזדון ("כי כשלת בעוונך"), היה מתאים יותר לפנות אליו בשם "יעקב" המבטא את המצב הנמוך, ולא בשם "ישראל" המבטא שלמות. 2. הפסוק ממשיך ואומר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" – כלומר, אמרו וידוי. מדוע יש צורך לפרט זאת, הרי הקריאה "שובה ישראל" כבר כוללת בתוכה את מצוות התשובה שעיקרה, כפי שפוסק הרמב"ם, כולל את הווידוי בפה? 3. בסוף הפסוקים נאמר "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" – נראה כי לאחר העליות הרוחניות הגבוהות של התשובה, ישנה כאן ירידה פתאומית לעיסוק בתשלום של קורבנות. תשובה היא דילוג וקפיצה (ולא תהליך הדרגתי) התירוץ והנקודה המרכזית של המאמר נעוצים בהבנת מהותה של מצוות התשובה. בעוד שעבודת ה' רגילה של לימוד תורה וקיום מצוות דורשת לרוב זמן, התמדה והתקדמות הדרגתית ("סדר והשתלשלות"), התשובה פועלת מחוץ למגבלות הזמן והסדר. היא מתרחשת "בשעתא חדא וברגעא חדא" – ברגע אחד ובקפיצה פתאומית (דילוג). הדילוג של התשובה הוא העוצמתי ביותר, משום שהוא לוקח את האדם מהקצה היותר תחתון (עבירות וזדונות שמרחיקים את האדם אל מקום הקליפות) ומקפיץ אותו אל הקצה היותר עליון. הריחוק העצום הוא זה שיוצר את עוצמת הצימאון והקפיצה, וכך התשובה מאהבה הופכת את הזדונות לזכויות. הדילוג הזה מביא את בעל התשובה למקום שבו "צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". הרבי מסביר שלכן "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים" – התשובה צריכה להקדים את המעשים, כדי להעניק לכל המעשים הטובים והשגרתיים את הכוח והחיות של ה"דילוג" שלמעלה ממדידה והגבלה (בחינת "בכל מאודך"). המהות הטהורה לא נפגמת לאור זאת מסביר הרבי מדוע הפסוק קורא לחוטא בשם "ישראל". למרות שהאדם חטא, עומק הנשמה שלו – ה"ישראל" שבו – לעולם אינו נפגם ("ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא"). החטא מוגדר בפסוק רק כ"כישלון" ("כי כשלת") – בדומה לאדם שהלך ורגלו נתקלה באבן והוא נפל. המכה והפגם נמצאים ב"רגל", בדרגות התחתונות, אך ה"ראש" (בחינת ישראל) נשאר קדוש לחלוטין. בדיוק בגלל שהמהות הפנימית נשארה שלמה וטהורה, יש ליהודי את הכוח לבצע את אותו דילוג על-טבעי ולשוב מיד אל ה' באהבה רבה.