לקוטי תורה, שבת שובה, "שובה ישראל" - א׳ #2 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, דרושים לשבת שובה, א׳ #2 ״שובה ישראל כו׳״ - הרב יצחק מאיר וייס "הוי' הוא האלקים". הרב מסביר כי תכלית עבודתו של היהודי בעולם היא להאיר את העולם ולעשות לו "דירה בתחתונים", וזאת על ידי קיום הציווי "וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים". המשמעות הכללית היא להכיר בכך שגם ההסתר והצמצום של העולם (המיוצג בשם אלקים, מידת הדין והצמצום) הם בעצם התגלות של שם הוי' (מידת החסד, גילוי אור אינסוף) שמחיה ומקיים את המציאות. השיעור מעמיק ומפרט שני ביאורים (פירושים) מהותיים במושג "הוי' הוא האלקים": 1. הביאור הראשון (מצד העבודה בעולם): ההתפשטות והגילוי של האור האלוקי (שם הוי') במטרה להוות את הנבראים, חייבים לעבור דרך "אלקים" – צמצום. התהליך של התהוות נבראים בעלי גבול ומידה דורש התאמה. לכן, התנועה של ההתפשטות (הוי') ותנועת הצמצום (אלקים) מתאחדות יחד למטרה אחת: בריאת העולם. כשהיהודי מקיים "וידעת היום", הוא מכיר בכך שכל צמצום והסתר שהוא חווה בעולם, הם למעשה כלים שנועדו להוות את המציאות מתוך חסד אלוקי. 2. הביאור השני (מצד הקב"ה בעצמו): דרגה גבוהה הרבה יותר, לפיה אפילו הדרגה הנעלית ביותר של גילוי אלוקי (שם הוי' – ספירות, חסד, התפשטות), ביחס ל"עצמותו ומהותו" של אור אינסוף ברוך הוא, נחשבת ל"אלקים" – כלומר לצמצום. עצם העובדה שאנו מתארים את הקב"ה כ"מתגלה" או כ"חסד", זו כבר הגבלה והארה ("הארה דהארה") בלבד לעומת האינסוף האמיתי. הרב מסכם בהקשר לפסוק מתפילת יעקב אבינו ("ושבתי בשלום אל בית אבי... והיה הוי' לי לאלקים"). יעקב מבקש שאחרי שיתמודד עם העולם וייגע בהסתרים (הביאור הראשון), הוא יזכה להגיע לביטול מוחלט ולגילוי העצמות, כך שגם שם הוי' העליון ייחשב כ"אלקים" לעומת האור האינסופי שיתגלה אליו (הביאור השני). בסוף השיעור נרמז לקראת ההמשך, שפעמים רבות בעל תשובה שפגם בעבודתו בעולם נדרש "לדלג" ישירות לביאור השני, להתבטל לגמרי אל עצמותו של הקב"ה, כדי לתקן את מה שפגם.