לקוטי תורה, שבת שובה, "שובה ישראל" - א׳ #5 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, שבת שובה, "שובה ישראל" - א׳ #5 - הרב יצחק מאיר וייס תקציר השיעור בפתח השיעור חוזר בעל השיעור על יסוד המאמר: ב"הוי' הוא האלקים" שני פירושים. הראשון, שגילוי הוי' מצטמצם בשם אלקים כדי להאיר ולהחיות עולם מוגבל, וזוהי העבודה הסדורה של תורה ומצוות, המשכת אלוקות בכלים. השני, שהוי' עצמו הוא בבחינת אלקים לגבי עצמות אור אין סוף שלמעלה משם הוי'. מי שפגם בתורה ומצוות, ואין בכוחו להמשיך את הוי' בשם אלקים, אין לו עצה אלא "לדלג" על ידי התשובה ולהתבטל בעצמות אור אין סוף, עד שלגבי ביטול זה הוי' עצמו נעשה אלקים. ומכל מקום, אחר כל עילוי התשובה נאמר "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", לחזור לעבודה הסדורה, שהרי תכלית הבריאה היא דירה בתחתונים. הצמח צדק מביא את דברי רש"י בשירת דבורה (שופטים ה, ג) "אנכי לה' אנכי אשירה" בשם מדרש אגדה: תבור וכרמל באו לקבל את התורה, ואמר הקדוש ברוך הוא שלא יקפח את שכרם אלא ישלם להם כפליים. בסיני נאמר "אנכי" פעם אחת, בתבור (במלחמת סיסרא) "אנכי אנכי", ובכרמל בימי אליהו "ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים" (מלכים א יח, לט). ומבאר הצמח צדק שבסיני היו נשמות ישראל בבחינת צדיקים, בפירוש הראשון, ולכן נאמר פעם אחת; ואילו בכרמל, שבאו לכך על ידי התשובה מעבודה זרה, התבטלו בעצמות אור אין סוף, ולכן נכפל, לרמז לפירוש השני. ומוסיף את מדרש קהלת על "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח" (קהלת י, א), הדורש את הכתוב בדורו של אליהו: בתחילה הבאישו מעשיהם, ולבסוף הביעו "שמן רוקח" – אמירת "ה' הוא האלקים" פעמיים. "שמן רוקח" הוא שמן מעורב בבשמים, ועניין הריח שייך דווקא לתשובה, כדרשת "ריח בגדיו" – "בוגדיו" (בראשית רבה סוף פרשה סה), על אותם בוגדים שנתהפכו בבת אחת. וגם השמן עצמו קשור לי"ג מידות הרחמים, "כשמן הטוב... יורד על הזקן" (תהלים קלג), כנגד תיקוני דיקנא, שהם המשכת עצמות אור אין סוף הנמשכת על ידי התשובה. אחר כך מבאר את הכפל שבתבור: על ידי המצוות נמשך "אנכי" בבחינת "אלקיך" בלבד, אך בתשובה נ אמר "אנכי אנכי", כנגד שני העומקים שבלב, "ממעמקים קראתיך" (תהלים קל, א) בלשון רבים. וממנה נמשך הכפל בכרמל, "ה' הוא האלקים" פעמיים, כך שגילוי הכרמל נובע מגילוי התבור. ומדוע נקשרה התשובה דווקא בהרים אלו? על פי הזוהר (חלק א', ויצא), "הרי בתר" (שיר השירים ב, יז) הם "טורא דפרודא", הרים שהגילוי בהם הוא באופן של פירוד, כעניין "ומשם יפרד" שבנהר היוצא מעדן. וכשנתגלתה בהם אלוקות, זהו המעבר מפירוד לייחוד, שהוא עניין התשובה ("שלום שלום לרחוק ולקרוב"), ועל ידי זה נעשו מ"הרי בתר" ל"הרי בשמים" (שיר השירים ח, יד) – בחינת ריח, "והריחו ביראת ה'", כעניין "יביע שמן רוקח". ואף על פי כן ניתנה התורה דווקא בסיני, שכדברי התרגום ירושלמי הוא "חליש וזעיר מכל טוריא", בחינת שפלות וביטול, "ונפשי כעפר לכל תהיה" ואז "פתח לבי בתורתך". ואילו תבור וכרמל נקראו "הרים גבנונים" (תהלים סח, יז; מגילה כט ע"א), מלשון "גבן או דק", בעלי מום. והמום פירושו שאינם כלי להמשכת אלוקות בכלים שבעבודה הסדורה (הפירוש הראשון), אלא רק על ידי התשובה נמשך בהם גילוי נעלה יותר. והתשובה אינה אלא לפי שעה, ואחר כך צריך להמשיך על ידי תורה ומצוות – עניין סיני, קביעות סדר העולם. מכאן והלאה בא הצמח צדק להראות שגם העובד בעבודה סדורה, בלא חטא, יכול להגיע לבחינת התשובה. זהו שאמר יעקב "אם יהיה אלקים עמדי... והיה ה' לי לאלקים" – בפירוש השני. ו"סולם מוצב ארצה" דרשו חז"ל שזהו סיני, שעולה ממדרגה למדרגה, ואף על פי כן "ראשו מגיע השמימה", כלשון שנאמר בתשובה ("מי יעלה לנו השמימה", דברים ל, יב). והביאור: התשובה אינה על העבירות דווקא אלא על הריחוק מה', וכל הקרוב לה' ביותר מרגיש ביותר את ריחוקו ושפלותו. וכמבואר במאמר על שתיקנו "סלח לנו" בתפילת שמונה עשרה דווקא לאחר קריאת שמע: לאחר שקיבל עליו עול מלכות שמים ובא לידי "ואהבת", אז דווקא מבין ומרגיש שיש חטא ופשע, לא מצד חטא ממשי אלא שמרוב הקירוב אף עבודתו הנעלית לחטא תיחשב מול אמיתתו יתברך. וכן מבואר במאמר "מה טובו" (לקוטי תורה, בלק) בעניין שלוש מדרגות התשובה, שהכל צריכים לתשובה. ומביא את הזוהר (חלק ג', אחרי מות) "תלת דרגין מתקשרין דא בדא", והמאמר "ולא תשבית מלח": בתורה יש "סתים וגליא". אף שבסיני נאמר "אנכי" פעם אחת בגלוי, בפנימיות התורה נרמזת גם הבחינה השנייה, "אנכי הוי' אלקיך" באופן שהוי' עצמו הוא אלקים, על ידי תשובה הבאה מתוך העבודה. ולפי זה מדויק "שובה ישראל" דווקא: תשובה הנובעת מגילוי הפנימיות שבבחינת "ישראל", כעניין "שמע ישראל" שממנו באים ל"סלח לנו". ועוד פירוש: שובה לבחינת "ישראל" שלמעלה מבחינת "יעקב". בסיום השיעור נשארה פתוחה השאלה כיצד מתיישב לפי זה המשך הכתוב "כי כשלת בעוונך". הנקודה המרכזית כפל "אנכי אנכי" בתבור ו"ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים" בכרמל מורה על מעלת התשובה על פני מתן תורה בסיני: שבסיני, בעבודת צדיקים, נמשך הוי' בשם אלקים לבד, ואילו התשובה ממעמקי הלב מביאה לביטול בעצמות אור אין סוף, עד שהוי' עצמו נעשה אלקים לגביו, ומהפכת את "הרי בתר" שבפירוד ל"הרי בשמים". ואף על פי כן ניתנה התורה דווקא בסיני, הר השפל, שכן ההרים הגבנונים בעלי מום הם לגבי העבודה הסדורה, והתשובה אינה אלא לפי שעה, ותכלית הכוונה היא המשכת אלוקות בכלים על ידי תורה ומצוות. ומכל מקום גם העובד בעבודה סדורה בא לבסוף לבחינת התשובה, "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", שכן התשובה עניינה הרגשת הריחוק מה', וכל שמתקרב יותר מרגיש יותר את ריחוקו – וזהו "שובה ישראל" מגילוי פנימיות הנשמה.