חסידות מבוארת - חודש תשרי - יום הכיפורים ״כי ביום הזה יכפר״ #1 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - חודש תשרי - יום הכיפורים ״כי ביום הזה יכפר״ #1 - הרב יוסף יצחק הבלין *פנים בפנים מול פניית עורף – עומק עניין התשובה ביום הכיפורים* בשיעור זה נעמיק בביאור מאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם", ונבחן כמה פרטים ודקויות בהבנת ייחודה של תשובת יום הכיפורים על פני עבודת התשובה הנוהגת כל השנה, בין תשובה במובנה הפשוט לתשובה בבחינת "פנים בפנים". *תקציר השיעור* השיעור פותח בשאלה: מהו הייחוד של תשובת יום הכיפורים, אם עצם עניין החרטה, קבלת עול מלכות שמים ובקשת הסליחה קיים אצל האדם כל ימות השנה? מבאר שביום הכיפורים נדרשת תשובה מסוג אחר – תשובה בבחינת "פנים בפנים" עם הקדוש ברוך הוא. ומדגיש שאין הכוונה לקירוב במובן מקום גשמי, שהרי הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום (ואף, כמבואר בהערה, שוכן גם בתוך הטומאה), וממילא אי אפשר להתרחק ממנו במובן פיזי. מכאן מבאר את פירוש התיבה "תשובה" – מלשון "השבה", כעניין "והשיב את הגזילה אשר גזל" (שצריך להשיב דבר שניטל ממקומו למקומו כבתחילה), ומבאר שהריחוק וההתקרבות כאן הם ריחוק נפשי, לא מקומי. הריחוק הנפשי מתבאר במשל: שני בני אדם העומדים קרובים זה לזה במקום, אך אחד מהם מפנה עורף לשני – זהו הריחוק הגדול ביותר שיכול להיות, אף שמצד המקום הם קרובים ביותר. וכן החטא נחשב כהפניית עורף לקדוש ברוך הוא (אף שאין שם ריחוק מקומי כלל), ואילו התשובה היא חזרה מ"עורף" ל"פנים אל פנים". ומוסבר שגם אצל הקדוש ברוך הוא יש עניין דומה: "יאר ה' פניו אליך" מול הסתר פנים – כאשר אדם חוטא, הקדוש ברוך הוא כביכול מחזיר פניו ממנו. מכאן מתבארת ההבחנה בין "אור הפנים" ל"אור אחוריים" (בחינת "אחור"): נתינה מתוך הארת פנים מורה על חפץ פנימי אמיתי, ולעומתה נתינה בבחינת "אחוריים" היא נתינה שאינה מרצון עצמי, אלא רק כאמצעי לתכלית אחרת – כאדם המתייגע במלאכה לצורך פרנסתו: אין רצונו הפנימי בעצם היגיעה (שהרי אילו יכול היה להתפרנס בלא יגיעה היה מעדיף זאת), אלא רק בתוצאה, וממילא היגיעה עצמה היא "רצון חיצוני" בלבד. על דרך זה מבאר שגם בריאת דברים המנוגדים לקדושה נעשית לא מרצון פנימי, אלא רק כאמצעי כדי שתהיה לעם ישראל בחירה חופשית – ואילו יתבטל הצורך בבחירה, יתבטלו ממילא גם הדברים הבלתי רצויים הללו, שכן מעולם לא היה בהם רצון עצמי. מכאן ממשיך השיעור אל עבודת התורה והמצוות: מי שמקיים תורה ומצוות מתוך "מצות אנשים מלומדה" – הרגל בלבד, בלי חשק, שמחה והתלהבות – נקרא, אף שהוא מקיים הכל כראוי, "פונה אלי עורף ולא פנים", שכן חסרה שם פנימיות הרצון. לעומתו, מי שמקיים תורה ומצוות בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, מתוך פנימיות הרצון והחפץ, זהו "פנים בפנים". וזהו עומק עניין התשובה: לא רק מי שנחשב "בעל עברות" צריך תשובה, אלא גם תלמיד חכם וירא שמים גדול השומר הכל כהלכה – שכן התשובה הנדרשת ממנו היא לעבור מעבודה חיצונית מתוך הרגל לעבודה פנימית מתוך רצון וחשק (וכמובא בזה סיפור על ראש ישיבה שסירב לחשוב שהוא זקוק לתשובה, בניגוד לסיפור על תשובתו הגלויה של אורי זוהר). לבסוף מבואר שהבחנה זו – "פנים" מול "אחוריים" – מאפיינת גם את הנהגת הקדוש ברוך הוא עם העולם בכללותו: עם עם ישראל והצדיקים ישנה הנהגה אמיתית של "פנים בפנים", רצון פנימי גמור; ואילו עם שאר האומות ההנהגה היא בבחינת "אחוריים" בלבד – השפעה הבאה מתוך צורך להשגת תכלית עליונה (מתן בחירה חופשית לישראל), ולא מרצון עצמי. *הנקודה המרכזית* עומק תשובת יום הכיפורים אינו רק חרטה וסליחה במובנם הפשוט (שקיימים כל השנה), אלא חזרה מבחינת "עורף" לבחינת "פנים בפנים" עם הקדוש ברוך הוא – שיבת הרצון הפנימי והחפץ האמיתי בעבודתו. ומאחר שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, אין הריחוק וההתקרבות כאן ריחוק מקומי אלא ריחוק ואיחוד נפשיים, כאדם המפנה עורף לחברו העומד לצידו. הבחנה זו חלה גם על עבודת התורה והמצוות עצמה: קיום מתוך הרגל בלא חשק ושמחה נחשב "עורף", ורק קיום מתוך פנימיות הרצון נחשב "פנים" – ולכן שייכת עבודת התשובה גם בגדולי היראים, לא רק במי שנחשב "בעל עברות". והוא הדין בהנהגת הקדוש ברוך הוא עם העולם: "פנים" אמיתיים לישראל ולצדיקים, ו"אחוריים" בלבד – השפעה כאמצעי גרידא – לשאר האומות. *עיקרי השיעור* * *ייחוד תשובת יום הכיפורים*: חרטה, קבלת עול וסליחה ישנן כל השנה, אך ביום הכיפורים נדרשת תשובה מיוחדת בבחינת "פנים בפנים" עם הקדוש ברוך הוא – שיבת הרצון הפנימי, ולא קירוב במובן מקום, שהרי הקב"ה נמצא בכל מקום. * *משל הריחוק הנפשי*: שני אנשים העומדים קרוב זה לזה יכולים להיות מרוחקים לגמרי אם אחד מפנה עורף לשני – זהו יסוד ההבנה שהחטא הוא הפניית עורף לקדוש ברוך הוא, ותשובה היא חזרה ל"פנים אל פנים", אף ששניהם ריחוק וקירוב נפשיים בלבד. * *אור פנים מול אור אחוריים*: השפעה מתוך רצון פנימי אמיתי ("פנים") לעומת השפעה שהיא רק אמצעי לתכלית אחרת ("אחוריים") – כאדם המתייגע בפרנסתו לא מפני חפצו בעצם היגיעה אלא רק כאמצעי להשגת שכרו; ועל דרך זה גם בריאת דברים המנוגדים לקדושה, שנבראו רק כאמצעי לאפשר בחירה חופשית לישראל. * *פנים ועורף בעבודת התורה והמצוות*: קיום מתוך "מצות אנשים מלומדה", בלי חשק ושמחה, נקרא "עורף" אף שנעשה כראוי, ואילו קיום בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, מתוך פנימיות הרצון, נקרא "פנים בפנים" – וזוהי נקודת התשובה השייכת גם לגדולי היראים. * *שני אופני הנהגה בעולם*: לישראל ולצדיקים – הנהגה של "פנים בפנים", רצון פנימי אמיתי; לשאר האומות – הנהגה של "אחוריים" בלבד, כאמצעי בלבד לתכלית עליונה, ולא מרצון עצמי. — הערה: התמליל האוטומטי היה מעוות באופן ניכר לאורך השיעור; שוחזר לפי הבנת התוכן (הנראה כמבוסס על אגרת התשובה בתניא), ומומלץ לבדוק פרטים מדויקים מול הספר המודפס. אם תרצה, אשמח להכין גם גרסה מתומצתת בצרפתית.