לקוטי תורה, ראש השנה #4 ״י״ט של ר״ה שחל להיות בשבת״ - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, ראש השנה #4 ״להבין המשנה י״ט של ר״ה שחל להיות בשבת״ - הרב יצחק מאיר וייס בשיעור זה נעמיק בביאור עניין המלכות שבמאמר לקוטי תורה לראש השנה (דף נג), ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' הנדרשת מן היהודי בהמשכת רצונו יתברך למלוכה, מ"מלכות" שבבחינת ממשלה חיצונית ועד לפנימיות "כתר מלכות". *תקציר השיעור* השיעור פותח בביאור שתי קצוות שבספירת המלכות: מצד אחד, המלכות היא בבחינת *הבדלה* – שלא כשאר כוחות הנפש הנמשכים ומתגלים באופן שהמקבל נכלל ומתבטל במקורו (בחינת "יש בטל ונכלל" באין), הנה גילוי המלכות דווקא הוא כלפי מי שנשאר במציאות "יש" נפרדת, המרגישה את עצמה וייחודיותה – עניין זה שייך דווקא לספירת המלכות, הנעשית "עתיק לבריאה". ומאידך גיסא, יש במלכות גם עניין ה*ביטול*: העם עומד בהבדלה מן המלך, ואף על פי כן מכיר בפנימיותו במלכותו ומתבטל אליו ברצון – לא כ"ממשלה" (שבה רק הרובד החיצוני מגיע לעם, המרגיש שהוא נשלט אך אינו חדור בכך), אלא כ"מלכות" של ממש, שבה הביטול חודר לפנימיות. מכאן עובר בעל השיעור לבאר שכל שורש המלכות תלוי ב*רצון*: כדי שהמלך יהיה מלך, עליו לרצות בכך, ועבודת ראש השנה היא לפעול אצל הקדוש ברוך הוא עצמו את הרצון למלוך – לא בדרך של כפייה אלא דווקא מתוך רצון. פעולה זו נעשית באמירת עשרת פסוקי המלכויות, הבאים מן התורה שמקורה למעלה מעלה מבחינת חכמה ומגיעה מעצמותו יתברך, וכך "מזכירים" ומעוררים כביכול את עצמו שירצה להיות מלך. עבודה זו נקראת "כתר מלכות" – בשונה מ"מידת המלכות" הפרטית, המורה על הרצון הכללי המקיף (מלשון "היקף") שממנו נמשך הרצון הפרטי, וזאת מכיוון שגילוי ספירת המלכות עצמה תלוי ברצון: אף שהמידה קיימת מצד עצמה, אם אין רצון – אין היא באה לידי גילוי, כדוגמת אדם שטבעו טוב אך מטעם צדדי איננו מוציא את מידתו לפועל. בהמשך מבואר שהעבודה נדרשת להגיע לשורש עמוק עוד יותר: לא רק ל"כתר שבמלכות" (הרצון הפרטי למלוכה) אלא ל"מלכות שבכתר" – פנימיות הכתר, הנקראת "פני המנורה", שממנה נמשך כתר שבמלכות. וזהו עומק הפסוק "לך אמר לבי בקשו פני" – לבקש דווקא את הפנימיות. ולביאור נעלה יותר מוסבר שיש להמשיך אף מבחינת אריך ועתיק, שכן שורש הכתר שבמלכות נעלה אפילו מכל עשר הספירות של אריך – וזהו עניין "זכרון ליום ראשון" ו"זה היום תחילת מעשיך", המבוארים על דרך הקבלה כהמשכת שורש העניין דווקא ביום ראש השנה. *הנקודה המרכזית* עבודת ראש השנה בעניין המלכיות אינה רק המשכת גילוי חיצוני של מלכות שמים על הנבראים, אלא פעולה בעצמותו יתברך שירצה להיות מלך – שכן המלכות מצד עצמה תלויה ברצון, ובלעדיו אין היא באה לידי ביטוי אף שהיא קיימת בכוח. עבודה זו, הנעשית באמירת עשרת פסוקי המלכויות שמקורם בתורה שלמעלה מחכמה, נקראת "כתר מלכות" – המשכת הרצון הכללי (הכתר, מלשון היקף) שממנו נמשך הרצון הפרטי למלוכה. ועומק העבודה הוא להגיע אף לפנימיות שבכתר עצמו, "מלכות שבכתר" ו"פני המנורה", ואף לבחינת אריך ועתיק שלמעלה מזה – שרק המשכה משורש נעלה כל כך מסוגלת לבנות מחדש את המלכות בשלמותה על הנבראים. *עיקרי השיעור* * *שתי קצוות במלכות*: מצד אחד המלכות היא בהבדלה – גילוי הנמשך אל "יש" נפרד ורחוק (שלא כשאר כוחות הנפש, הנמשכים באופן של ביטול והתכללות); ומצד שני יש בה ביטול פנימי, שהעם מכיר במלכות ומתבטל אליה מרצון (עמ' נג). * *מלכות ולא ממשלה*: התכלית אינה שהקדוש ברוך הוא ימשול על הנבראים באופן חיצוני בלבד, אלא שיהיה "מלך" – גילוי החודר לפנימיות – וזה תלוי בכך שהמלך עצמו ירצה להיות מלך, ולכן עבודת היהודי היא לעורר רצון זה ולא לכפותו. * *כתר מלכות ופסוקי המלכויות*: אמירת עשרת פסוקי המלכויות, הבאים משורש התורה שלמעלה מחכמה, פועלת את הרצון הכללי למלוכה ("כתר", מלשון היקף) שממנו נמשך הרצון הפרטי; וכיוון שגילוי מידת המלכות תלוי ברצון, בלעדיו אין המידה באה לידי ביטוי אף שהיא קיימת מצד עצמה. * *מלכות שבכתר ופני המנורה*: העבודה הנעלית יותר היא להמשיך לא רק את "כתר שבמלכות" אלא את פנימיותו, "מלכות שבכתר"/"פני המנורה" – עניין "בקשו פני" – ואף מבחינת אריך ועתיק שלמעלה מעשר הספירות שבכתר. * *"זה היום תחילת מעשיך"*: לשונות התפילה "תחילת מעשיך" ו"זכרון ליום ראשון" מתפרשים על דרך הקבלה כהמשכת השורש הנעלה של המלכות (כתר/עתיק) דווקא בראש השנה, יום תחילת ההמשכה מחדש.