לקוטי תורה, ראש השנה #1 ״י״ט של ר״ה שחל להיות בשבת״ - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, ראש השנה #1 ״להבין המשנה [רפ״ד דר״ה] י״ט של ר״ה שחל להיות בשבת״ - הרב יצחק מאיר וייס ### השאלה החסידית על ביטול תקיעת שופר בשבת * הטקסט דן במשנה הפוסקת כי כאשר ראש השנה חל בשבת, "במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה". * הגמרא מסבירה שחכמים גזרו שלא לתקוע מחוץ למקדש מחשש שמא אדם שאינו בקיא ("הדיוט קל דעת") יוציא את השופר לרשות הרבים וילך אצל מומחה ללמוד כיצד לתקוע. * תורת החסידות שואלת על כך שאלה מהותית: כיצד ייתכן שמצווה מדאורייתא, שהיא כה רמה וכוללת בתוכה כוונות עליונות, תבוטל לגמרי עבור כלל ישראל ולעבור צדיקים גדולים, רק בגלל חשש רחוק הנוגע לאנשים פשוטים וקלי דעת?. ### פעולת השבת במקום השופר * על פי המבואר בחסידות, מצוות השופר אינה מתבטלת סתם כך. * הסיבה הפנימית לכך שלא תוקעים היא, שכאשר ראש השנה חל בשבת, עצם קדושת יום השבת פועלת "בדרך ממילא" את אותו עניין רוחני שתקיעת השופר אמורה לפעול. ### בניין המלכות ומושג ה"עילה ועלול" * כדי להבין לעומק את עניין השופר, יש להבין את מושג ה"מלכויות" ואת "בניין הנוקבא" (מידת המלכות) שנעשה בראש השנה. * המאמר מסביר זאת באמצעות המושגים "עילה ועלול" (סיבה ותוצאה), תוך שימוש במשל על העברת שכל מהרב אל התלמיד: * האופן הראשון ("ייחוד עילאה" / בחינת ים): כאשר שכלו של התלמיד עדיין מצוי ומוקף בתוך שכלו של הרב, אין לו שום מציאות עצמאית והוא בטל לחלוטין כלפי מקורו. הדבר משול לנבראים שבים ("בחינת ים"), שאין להם קיום נפרד מחוץ למים. * האופן השני ("ייחוד תתאה" / בחינת ארץ): כאשר השכל יוצא לגילוי ומושג אצל התלמיד, הוא תופס מקום כמציאות נפרדת וגלויה ("יש מאין"). מצב זה משול לנבראים שעל היבשה ("בחינת ארץ"), שמרגישים את עצמם כישות עצמאית. ### העבודה של ראש השנה * המאמר מחדש שעיקר "בניין המלכות" בראש השנה נעשה דווקא בבחינת "ארץ" – קרי, התהוות של "ייחוד תתאה". * המטרה אינה להישאר בביטול מוחלט ובלתי מורגש (כמו ב"ייחוד עילאה"), אלא לייצר מציאות שמרגישה את עצמה כ"יש", אך בו זמנית יודעת שכל קיומה מיוסד ונמשך מלמעלה. * עיקרון זה נרמז בפסוק "לה' הארץ ומלואה... כי הוא על ימים יסדה" – הארץ (המציאות הנפרדת) מיוסדת על ה"ימים" (הביטול המוחלט אל המקור).